ומה לגבי עכשיו?

קרניjack

New member
ומה לגבי עכשיו?

אתם קוראים איזה ספר ערפדים? רואים סידרהת ערפדים? כותבים סיפור ערפדי? ספרו אם יש חדש
 

Rose131

New member
סיימתי את דמדומים בעברית לפני כמה ימים

עכשיו אני קוראת באנגלית ואחרי זה אמשיך לnew moon אאל"ט. רואה פרקים של אנג'ל פה ושם ומחכה לפרק סיום של מונלייט
 
בשלבי רעיון וכתיבה של סיפור.:)

ופה ושם גם רואה איזה סרט ערפדי כשיוצא לי, ומדסקסת על ערפדים בלי סוף עם חברים (שהצלחתי למכר לדמדומים. יותר מזה הן לא מוכנות לקרוא...הפסד שלהן). וסדרה, פפפט, ביס לא משדרים כרגע כלום (לא שיש לי כ"כ זמן לזה).
 

קרניjack

New member
הייתי שמחה לשמוע על הסיפור

ובכלל, אם מישהו רוצה להעלות את המסגרת הכללית של הסיפור בפורום/קטעים ממנו או ביקורת בונה על הערפדים שבו זה יהיה מאוד נחמד
אגב, את זאת שפעם שלחה לי מסר בקשר מידע על ערפדים?
אני כבר לא זוכרת מי
 
לא שאני זוכרת. ../images/Emo3.gif

בכל אופן, הסיפור מתרחש באנגליה בשלהי המאה ה-18 ועוסק בנערה ממשפחה מיוחסת הבורחת מבית הוריה. עוד בתחילת מסעה היא נתקלת בערפד המבטיח לה מענה לכל צרותיה, ובכך גם היא מתערפדת לה. אח"כ היא מתאהבת בבן אנוש בצורה די מוזרה, אבל אני עדיין צריכה לחשוב על הרבה מאוד דברים ולערוך את הכל. הרעיון לא הכי מקורי, אבל אני מניחה שבשלב שאני אכניס יותר ערפדים לעלילה זה כבר ייהפך למשהו מורכב יותר.
 

קרניjack

New member
הגעתי למסקנה מסיפורי ערפדים

שקיימים היום, שזה לא הרעיון אלא הביצוע. סה"כ עולם הערפדים והיחסים בין ערפד-אנוש נחרש מכל כיוון בספרים או הסרטים, אז זה פחות החדשנות של הרעיון ויותר האירועים שאת מכניסה בעלילה -שיכולים להיות קשורים ליחסים בין הדמויות/מתח - שלאו דווקא קשורים לקו הערפדי של הסיפור. קחי למשל את הרעיון המרכזי של טווילייט
- נערה פוגשת ערפד ומתאהבת בו, הוא נמשך גם אליה , גם אל הדם שלה ובסוף מציל אותה. נשמע הכי קלישאתי שיש, אבל הסיפור רצוף אירועים קטנים, מחשבות, תחושות ונקודות שקל להזדהות איתם- מה שלדעתי הפך את הספר לרב מכר ולאו דווקא בגלל הרעיון שלו.
 
הסיפור הזה הוא בעיקר בשביל לבחון את הכתיבה

שלי ולראות למה אני מסוגלת ועד כמה אני יכולה להעביר את התחושות של הגיבורים לקורא (או אפילו רק לעצמי).
 

קרניjack

New member
בדיוק

ככה גם אני מרגישה, למרות שכבר כתבתי סיפורים "קצרים" (20 עמו') בעבר אני כל פעם מקווה שאני השתפרתי. את קראת במקרה את "מאייקי פוטרוואי"?
 

קרניjack

New member
זה למשל פאנפיק הזוי

שאהבתי איך שכתבתי אותו. לא זוכרת שנתקלתי בקשיים מיוחדים מכיוון שכל הזמן הייתי "בראש של רולינג", כלומר סגנון כתיבה סטייל הארי פוטר, כמו להישען על משהו קיים ולחשוב איך נשמעות הדמויות בסצנות אחרות שלא כתובות בספר, לדמיין ופשוט לכתוב. כשכותבים סיפור בקו שלך, כשאת מתבססת רק על עצמך ולא על דבר אחר, זה אחרת והרבה יותר קשה
 
ברור שזה הרבה יותר קשה,

אבל גם הרבה יותר מהנה, כי כל הדמויות באות מהראש שלך, וכך גם העלילה. זה נחמד לכתוב פאנפיקשן על ספרים או דברים אחרים (למרות שאת האחרון כתבתי לפני 3 שנים טובות), אבל אין כמו סיפורים אמיתיים.
 
יא, כמה אנשים מתחילים לקרוא את זה. :)

בחודשיים האחרונים הצלחתי לגרום לקבוצה של 10-15 להתחיל לקרוא את הסדרה כדי שיהיה לי עם מי לדבר. בכללי, זה גם מכניס המון אנשים תחום הערפדים, ככה שאני כבר לא המוזרה היחידה.
 

קרניjack

New member
כי זה התחיל להתפרסם בארץ עם התירגום לעברית

ועם הרעש ליציאת הסרט הקרב...אני למשל לא שמעתי על הספר הזה לפניי כן. מתי הוא "התפרסם" באנגלית בארץ?
 
דווקא הסרט לא מלהיב אותי בכלל.

ואם כבר מדברים על ספרים, אני מתה לקרוא את הספר השלישי של אראגון(הירושה קוראים לטרילוגיה). לא קשור לערפדים אבל לא נורא/tapuzforum/images/emo3.gif
 

קרניjack

New member
בקשר לדימדומים

לדמויות בספר לדעתי חסר עומק...למשל בהרבה פעמים שבלה צריכה לאמר משהו, לא מצויים שיש בכלל תגובה מצידה, ולפעמים אדוארד הוא סתם חיה נוהמת ,אין מספיק פיתוח של הנקודות האלה לפי דעתי. מהשתי שורות שהם מדברים בטריילר נראה כאילו לדמויות הכניסו יותר נפח. לי לפחות הדמות של בלה לא נראת כזאת גירלי כמו שהיא נשמעת בספר. בקשר לאראגון- ראיתי רק את הסרט, לא הכי אהבתי
 
כן, אני די מסכימה איתך.

בעיקרון, בלה מעצבנת, ואדוארד אכן קר וכו'. בספרים הבאים אני מניחה שזה מעט משתנה ודברים מורכבים יותר נכנסים לעלילה (אבל עדיין מלא בקיטש שכן הספר הזה מיועד בעיקר לבני נוער וצעירים). וצר לי לאכזב אותך, אבל הסרט לא הולך להיות מדהים. קראתי את התסריט והוא די נהרס, למרות שבכל זאת נחכה לטוב, משום שהתפקיד של אדוארד תפור על רוברט פטינסון. ואכזבה כפולה- לערפדים של סטפני אין ניבים. סטפני אמרה שהשיניים שלהם מספיק חזקות גם בלעדיהם. בכל אופן (וואי, החפירה הזאת היא החפירה הכי מבולגנת שאי פעם יצא לי להקליד), עד כמה שהספר הראשון מלא ב"קסם" וכו', העדפתי את הספרים הבאים לו (אפילו שהחלק הראשון של ניו מון מייגע למדי, הסוף שלו מגניב). סטפני היא לא הסופרת המדהימה ביותר אי פעם, והערפדים שלה לא מורכבים כמו של אן רייס (מה שהכי אכזב אותי זה שהערפדים האלה חיים כבר מאה או כמה מאות ובקושי מדברים על העבר שלהם). בטיוטה של הספר החמישי, מידנייט סאן (שהוא בעצם הספר הראשון מנקודת המבט של אדוארד), אדוארד נהיה הרבה יותר מעניין, אבל, שוב, בקושי מדבר על העבר אם בכלל (למרות שקריאת המחשבות עונה לנו על כל מיני שאלות מעניינות..
). טוב, חפירה מזעזעת ומביכה, אבל אני מקווה שהסברתי את עצמי נכון.
 
אני נאלצת להסכים

קיצ`י. בלה טמבלית. אדוארד פתתי. לפעמים. לא להרוג אותי...|חושש| כל השאר נחמד. ואני כבר הגעתי למסקנה שהספרים האלה הם פאנפיק אחד ארוך, קליל ולא מורכב. ונחמד. ובקשר לאראגון, קרן, ראית רק את הסרט, למה ציפית?? אכן סרטים הורסים. למרות שיש קטעים דפוקים בספר השני. אבל אנלא אחפור/tapuzforum/images/emo122.gif
 

Rose131

New member
גם לי זה ממש הזכיר פאנפיק!

כלומר, זה פשוט נראה כמו משהו שמישהי שלא ממש מבינה בכתיבה ובספרות כתבה. זה נורא לא מורכב מבחינה ספרותית. אין מוטיבים או סמלים או.. הכל, בעצם. ובכל זאת, אני ממש נהנית.
 
למעלה