אודה על האמת
לא הייתי רוצה משמורת על הילדים, נוח לי שהם אצלה. אבל יחד עם זה, במודע בחרתי לגור בהמשך הרחוב שבו הם גרים. כך שאין לאף אחד משניהם שום בעיה לבוא אלי לצהריים, או סתם לשיחה, לשחק במחשב, או כל פעילות אחרת שילדים עושים עם אבא שלהם. עכשיו כשהגדול מגיע לגיל 18, לפי ההסכם אני אמור להעביר את "מזונותיו" ישירות לחשבון הבנק שלו. עלתה בקשה מצידה שאמשיך לשלם לה את המזונות כמו שהיו עד עכשיו. דרישה כזו לא נתפשת כבלתי לגיטימית בעיני. למרות שאני לא בטוח שאענה לה. (גם לאבות יש לחץ כלכלי לא קל). אז מה אני רוצה להגיד בכל זה? אני חושב שמה שיצרנו הוא מודל של משפחה אחת בשתי דירות, כשהזרימה מפה לשם ומשם לפה הרבה יותר נוחה ונינוחה. זו לדעתי הדרך הנכונה לחיות אחרי גירושים. זה מאפשר לה להשאר בעבודה שעות נוספות, בידיעה שיש לילדים לאן ללכת אם הם רוצים. אבל למרות כל האמור לעיל, משמורת עליהם לא הייתי רוצה לקחת. שלך, האלי.