ויתור משמורת לאב...

[פייה קסומה]

היי מיכלי

אפרט בשמחה. לגבי הוצאות חריגות מתחלקים בערך חצי חצי. אלא אם כן מישהו במצב יותר קשה (בד"כ אני) והשני מסכים להיות לארג' ולתת יותר מחצי. הילדים שלנו כל כך רגילים לזה שזה הסדור הכי טבעי בשבילם. חברים באים גם לפה וגם לשם, כל אחד מאיתנו מסיע לחוגים בימים שלו. ואם נתקעים או יש תוכניות מיוחדות (מישהו נוסע לשבוע חופש עם או בלי בן זוג) מתאמים והשני לוקח אחריות. נכון שצריך בשביל זה פרטנר באותו ראש ותקשורת טובה, ואת זה יש לנו. הגענו לזה באופן הכי טבעי. מההתחלה כשחשבנו על פרידה, חשבנו על דרך שבה שנינו נמשיך להיות הורים גם בפיזי היום-יומי, או כמו שהאבא של הילדים שלי אמר: "אני לא מתכוון לוותר על הווכוח על צחצוח השניים בבקר" היום זה באמת אידיליה. אבל היו גם ימים קשים, כשעלו כעסים וכאבים והיה רצון טבעי לא לראות ולא להתחכך, והסדור הזה חייב מגע ותאום כמעט יום-יומיים... טוב, עברנו את זה. מקווה שעניתי. לילה טוב לך, או שאצלך בוקר? (אם הבנתי נכון את באמריקה הגדולה) מה שלא יהיה, שיהיה טוב... פייה

 

[michaly44]

ואללה. אולי תכתבי איזה מסמך

מאמר...על ההסכם בינכם וגם תתארי סדר יום או שבוע..אני חושבת שהרבה יתעניינו לקרא. כי ברגע שיש את הפרטנר הנכון אז הסיכוי ליישם משמורת משותפת, ממש מפתה. מאוד מעניין לדעת איך זה באמת מתבצע..מה שניכם חושבים..ואיך הילדים מרגישים לגבי היחסים בינכם..איך התיפקוד בחגים וכו. סתם מחשבה. אבל הייתי מעלה זאת על כתב..כי הנושא לא מפותח בארץ. תודה על התשובה.

 

[ניצת שושן]

פייה ../images/Emo45.gif

הלואי והיה לי פרטנר לכזו משמורת

 

[ophra]

../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif

(זה מחיאות כפיים בכותרת

- כל הזכויות שמורות להאלי) אני יודעת שדעתי בנושא קיצונית משהו אני יודעת שאני עלולה לעורר הדים וכעסים ואני יודעת שהנושא רגיש ומורכב ובאמת לא רוצה לפגוע באף אחד אבל כאן הייתי חייבת להגיד משהו. כל הכבוד! לשניכם! באמת. כשאני והתכשיט נפרדנו הייתי בטוחה שזה יהיה הסידור גם במקרה שלנו הייתי בטוחה שהוא לא יוותר על "לריב על צחצוח שיניים" הייתי בטוחה שגם אצלו, כמו אצלי, ויתור על משמורת זו לא אופציה בכלל והייתי מוכנה לזה ורציתי את זה. אבל הוא לא רצה....

הוא רצה להנות מפירות הרווקות המחודשת עם הפרידה הוא רצה להמשיך עם הקריירה בלי שיפריעו לו יותר מדי הוא רצה (ועשה) לצאת כמה שיותר מהר לחיים חדשים כששמענו גם על הסתייגויות שיש לפסיכולוגים ולמערכת המשפטית מהסידור הזה הוא שמח להיאחז בחוות הדעת האלו ולהגיד שהוא בעצם ויתר "לטובת הילדים" אבל זה בולשיט. וגם אמרתי לו את דעתי בנושא. כל הכבוד לכם שהלכתם על זה כל הכבוד לכם שזה עובד לכם מצוין כבר כ"כ הרבה זמן אולי כדאי שתתקשרו איך שהוא לרשויות הרווחה ותספרו גם על מקרים כאלו שיראו שאפשר!!!! שיראו שיש גם מקרים כאלו.... ועוד קצת על התפיסה שלי בנושא: ואני אומרת מראש - לא. אני לא יכולה להבין מה זה כשאין אוכל בבית ליבי איתכן, ואני לא שופטת או מבקרת, כי אין לי זכות אני יכולה להגיד ולחשוב רק מנקודת המבט המצומצמת שלי. ויתור על משמורת, ולא משנה אם זה אבא או אמא יש בו אמירה של: "אני מפסיק לתפקד יומיומית כהורה שלך" אמירה כזו עשויה להתפרש אצל ילדים, במיוחד כשהם קטנים כנטישה. עם כל המשמעויות של נטישה. נטישה יוצרת צלקות שאני, כהורה, לא מסוגלת, בשום נסיבות, ליצור אצל הילדים שלי. בטח לא במודע. יודעת שאלו מילים קשות, אבל זו דעתי בנושא. עפ

 

[ציפיטפטת]

זה לא נכון - זו לא נטישה...

נטישה היא מילה קשה ביותר. היי עופרה...(מקווה שכתבתי את הניק שלך נכון) במקרה שלי: היה והדבר אכן יתבצע או יוחלט שיתבצע, לפני שנחליט אנו ההורים מה עושים ישותפו גם הילדים, ונחליט יחד. אתמול הועלה עוד רעיון, שהילדים לאחר בית הספר ילכו לסבתם (אנחנו גרים במרחק 2 רחובות אחד מהשני) ויחזרו הביתה לעת ערב....שגם זה רעיון טוב מאוד לכשעצמו. נכון שככל שהילדים קטנים יותר, ההסבר יותר קשה, וקשה יותר לעכל. אבל אם הילדים בבית הם בוגרים, וניתן לשתף אותם, והם מבינים עניין - והכל נעשה ברוח טובה אז הכל בסדר. נכון לעכשיו אני אישית מנסה להאחז בכל כוחי בכל מה שרק אני יכולה ובכל מה שאני רק מוצאת. האופציה של המעבר לאבא - היא האופציה האחרונה.... דובר פה על ויתור גדול מאוד מצד האם - לא על נטישה. אם היית מכירה אותי ולו קצת יותר היית מבינה עד כמה המילה נטישה לא מתאימה לי

 

[blonda3]

נטישה../images/Emo70.gif../images/Emo36.gif

ותסלחו לי שאני מוסיפה באיחור..... נטישה זה איך שהילדים חווים את החוסר בהורה שלא נמצא איתם. זה תלוי בסיטואציה, אבל זה לא תמיד תלוי במה שאנחנו רוצים או חושבים שטוב בשבילהם. זה לא תלי בהסברים ולא בסיבות זה עניין רגשי שקשור לעובדה שפיזית הם לא איתך. אז לציפי-הפתרון שכתבת כאן שהילדים ילכו לסבתא לאכול ויחזרו בערב הביתה נשמע לי יותר סביר עבורם אלא אם אין לך גם כסף להחזיק לבד דירה.... במשמורת משותפת הילדים ישנים בשבי הבתים של שני ההורים ואז חווים פחות את הנטישה. כי כאשר הם נשארים רק אצל הורה אחד הם בכל מקרה חווים נטישה של ההורה השני.

 

[שינוים בהרגלי הצריכה]

אין למערכות החוק התנגדות אמיתית...

לא לבתי המשפט ולא לפסיכולוגים...אם קיים הרצון מצד ההורים למשמורת משותפת זה פשוט קורה. אין זה כלל משנה מה זה שפסק החוק...הממשל אוהב דמות אחת, מולה הוא עומד,איתה הוא מתעסק...במקרה של מחלוקת, הוא המילה האחרונה, מה שמונע להגיע לדיון פעם בחודש סביב השעון...הגישה היא פשוטה,,,אני כבעל הפסיקה אמנה אדם אחד, אתם כזוג תעשו מה שאתם רוצים,כל עוד שני הצדדים מרוצים...לא אתערב...אישית, לא רואה זאת כבחירה.תפקידו של בעל המשמורת {אחד מהם לפחות}היא לשמור על ההורה השני עמוק בתמונה.{כשאיפה-שינה לפחות פעמים בשבוע,ללא קשר לגיל.}לא בשבילו,לא בשבילה,רק בשביל הילדים בתמונה...אין זה בכלל משנה מה היא התמורה עבור המאמצים הללו.אין זה משנה כמה מעצבן ומתסכל זה...זו חיבת להיות הדרישה.לא בקשה, לא טובה, לא פתוח כלל לדיון... גם אם היא איננה מתמלאת.

 

[ophra]

גם אם מערכת החוק לא מתנגדת

באופן רשמי וגם אם כן היתה מתנגדת - היא מבינה שאין לה דרך לאכוף התנגדות כזו, כשההתנגדות לקונספט מגיעה מהצד הטיפולי מאנשים שאמורים "להגן" על בריאות הנפש של ילדינו קשה מאד להתווכח עם אלו, ועם התומכים בהם. תחושות הבטן שלי תמיד אמרו שזה הפתרון האופטימלי. עבור הילדים. לא היו לי כלים ואמצעים להתווכח עם אנשי מקצוע שטענו אחרת. השותף שלי לתהליך לא היה מעוניין בפתרון הזה, מסיבותיו שלו הנימוקים של אנשי המקצוע רק גרמו לו להרגיש יותר "מוסרי" עם הבחירות שהיה עושה גם ככה.... אני מסכימה איתך בנוגע לתפקידו של בעל המשמורת. רבים מאיתנו יודעים בוודאי שזה תפקיד לא קל. אני לא חושבת ש"דרישה" היא מילה מתאימה לסיטואציה הזו. דרישה שאין בצידה סמכות ויכולת אכיפה אינה רלוונטית. נכונות, גמישות מירבית, סדרי עדיפויות נכונים וזכרון יומיומי של המטרה הם אלו שמובילים את התהליך האינסופי הזה של שמירת ההורה השני עמוק בתמונה. על פי רוב זה גם כרוך ברמות מרשימות של תסכול, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי... עפ

 

[שינוים בהרגלי הצריכה]

שותפך לא היה מעונין....

אני מניח,שמשם באה גם ההתנגדות של השאר...כל זוג שישאל את השאלה תוך כאדי הפגנת רצון משותף,מגובהה ביכולות מוכחות,יקבל תשובה אחרת...למרות שחמישים אחוז מהמשמורות המשותפות {המגובות בחוק}נופלות בשנתיים הראשונות לחיהן.לא אתווכח על מילה כזו או אחרת {דרישה}היה חשוב לי לציין,שישנם דברים שצריכים להאמר, גם כשהם אינם משנים דבר...ההורה השני בסופו של דבר יעשה ככל שעולה על דעתו. אבל אסור בתכלית האיסור לשדר לו שזה "זכותו"...נשארתי רק אם התהייה,איך זה קרה, שערכי וכבודי חתפו נפילה,ואפילו סוגרים {אם הערת בינים}כבר לא מגיע לי...אבל,בטח זה משהו שאני עשיתי...

 

[ophra]

../images/Emo3.gif../images/Emo6.gif../images/Emo3.gif

עפ

(לעתים השתיקה יפה לה)

 

[פייה קסומה]

ציפיטפטת יקרה

תחזיקי מעמד במקום הקשה הזה שאת נמצאת בו, אף אחד לא יכול לשפוט אותך עד שיגיע למקומך. בינתיים, עד שיסתרו הענינים ועד שתחליטי מה לעשות, את מוזמנת אלי לארוחות ערב עם הבנות, ראי מסר בתיבה. חזקי ואמצי!!!! הרבה חיבוק, פייה

 

[ציפיטפטת]

עניתי לך למסר.תודה מקרב לב על ההצעה

 

[blonda3]

ציפי יקרה../images/Emo24.gif

צר לי לשמוע על מצבך. תהיי חזקה. אשמח להיות איתך בקשר.

 

[blonda3]

הערה ליערית-בעניין האוכל../images/Emo14.gif

"ואני חושבת שאין בית שאין בו אוכל בישראל" יערית-אני מזמינה אותך לבוא איתי, פעמיים בשבוע, לראות איך אני מחלקת אוכל לאנשים שאין להם .... אני הייתי פעם במצב שלא היה לי מה לאכול, כי לא היה לי כסף לקנות אוכל....לא אכנס כרגע לכל הסיפור....אבל העובדה שהייתי שם, ולכן אני יודעת שיש כזה מצב, ולצערי הרב יש היום משפחות רבות בישראל שאין להן כסף לקנות אוכל. וביניהן משפחות חדהוריות שברובן עומדת אשה בראש המשפחה. אבל לא רק. אז אולי בזכות אותן עמותות שעושות מצוות, ונרתמות לעזור בדרכים שונות יש פחות משפחות רעבות ללחם אבל.... רק רציתי שתדעו. וכפי שכתבה רד הד-אכן, כל עוד יש כסף, כל עוד שורדים, קשה לחשוב בכלל על האפשרות הזאת.

 

[שינוים בהרגלי הצריכה]

טובת הילדים...

זה מושג מעורפל,מכסה הוא ביריעה מחוזות רבים,,,להגיד שלאף אחד מהן אין פן כלכלי פשוט לא נכון...{מזונות, כעובדת חיים זה בהחלט פן כלכלי.מגובה עלידי החוק והחברה כאחד,תחת המושג, "טובת הילד"} לא אכנס שוב לדאלוג הארוך מהחדר הסמוך,,,בינינו, פשוט עיפתי...אבל אנסה לתמצת נקודות מסוימות שיבהירו את הקשר שאני ואחרים רואים בין כסף, להורות...32% מילדי גרושים מאבדים קשר יציב אם אחד מההורים...יש מכל הסוגים,אבל לכולם מכנה משותף אחד, והוא כסף...לחלקם אין פתרונות קסם, הבעיות עמוקות בהרבה,,,אבל הינה הנתון המדהים ביותר..24% מהגרושים שתרם היוצרותם מימנו את עצמם כמשפחה, הפכו לנתמכי סעד לאחר מכאן.חלקם יותר חלקם פחות 19% מתוכם איבדו קשר יציב אם ההורה השני.... מה שהספיק מקודם לממן את כולם כבר לא מספיק יותר...הסיבה לכך במתמטיקה פשוטה.ואין לי חשק להכנס אליה...אבל נמנעת היא באופן מוחלט, אם הילדים נשארים בחזקת המפרנס.{אבא או אמא}ללא צורך בתשלומי מזונות...ברור לכולם שזה מחיב בסיס הורי שלרוב לא קיים, ברור שאין זה יכול לבוא על חשבון הזנחה בכל צורה...{בקיצור אין למין הנשי מה לדאוג} ברור גם מעל הכל,שיש מחירים עצומים הן לילד והן לאם במקרה שכזה...{עדיפה לטעמי הכרעה חיצונית כפויה מאשר הסכמה והרגשת הנטישה שבאה איתה }וברורים עוד הרבה דברים נוספים.לכן לשאלה שכזו המשוואה היחידה שקובעת איננה לאן הולכים, אלא מאיפה באים...ומה זה שרוצים כעתיד אופטימלי...כשטובת הילד משמעותה איבוד אחד ההורים כשהבסיס הוא כסף,המושג מאבד את כל ערכו...

 

[michaly44]

ולפעמים....

ואם היית רואה את התמונה בגדול , לדוגמא: תכנון של שנתיים השתקמות בנייה עתיד וכיוון שהילדים גרים רק עם אחד מההורים מה ההבדל? כי אני אמא? והוא אבא? הרי שניהם אוהבים את הילדים השאלה , לאן הולכים הלאה, איך מתקדמים. השאלה גם עיניין של תזמון..בני כמה הילדים, ומה רמת הבנתם. אני לא התגרשיתי עד שהילדים היו די גדולים..וכאן היתה הטעות. לתקן, לבנות ולהשתקם למען עתידם, זו מטרה... ולפעמים צריכים לחתוך בבשר החי, לנתח כדי להבריא...

 

[ציפיטפטת]

מיכלי יקירתי אני לא חושבת שאת צריכה

להתגונן

אף אחד לא חי את חייך, לא משלם את החובות שלך, לא יודע מה יש לך במקרר ומתי בפעם הבאה יבואו לנתק לך את החשמל או המים... עשי מה שנראה לך הכי טוב לילדייך ולך. גם אם טעית - מטעויות לומדים. אם נשכיל להבהיר ולהסביר לילדים מה קורה ולאן פנינו מועדות...והם יבינו ואף יפנימו שהכל נעשה לטובתם...רק טוב יכול לצמוח מזה.

 

[michaly44]

להיפךךךךךךךךךךך-מאוד מרוצה

לא מתגוננת , להיפך, מה שאני עשיתי, אולי לא מקובל ע"י הסביבה... אבל אף פעם לא התחשבתי בסביבה או איך ישפטו אותי. אלא, במה שנכון וטוב לעכישיו. להפיך, אני השתקמתי, וכל הילדים בדרך אלי..אחד כבר מזמן אצלי. השני בדרך..והשלישי שנה הבאה-לפי החלטתו. אך השנה וקצת , הזו..נתנה לי זמן לקום על הרגליים, כן לטובתם, כדי שאהיה רגועה, מאושרת, ואוכל לתת להם את מה שצריך ובעיקר: עתיד. אותי עיניין איך אמהות אחרות היו פועלות למרות ההשפעה והפחד מהסביבה. מהביקורת, איזו אמא תקום ותגיד. כן, עדיף לילד להיות אצל אבא שלו, כי מאהבה לא אוכלים, מתלבשים ומתקדמים. והרי אהבה יקבל גם מהאב. (מדובר על גרושים שיש להם יכולת תקשורתית, ואב שיכול לפרנס ולאהוב באותה מידה כמו האם).

 

[ophra]

בלי להצטדק ולהתנצל

יש לי כמה שאלות: ומה קורה אחרי השנתיים האלו? ואם גם אז עדיין לא עומדים על הרגליים? ואם אז הילדים לא רוצים לחזור? ואם אז האבא לא רוצה להחזיר? את צודקת אין הבדל בין אבא לאמא גם אבות שעוזבים את ילדיהם ונוסעים לארץ רחוקה אני לא מצליחה להבין עפ

 

[michaly44]

תכנון..וטובת הילדים...

שוב זה תלוי בגיל הילדים. אם הם בני עשרה : 13 ומעלה, שום שופט בעולם לא יכול למנוע מילד לגור היכן שרוצה. (כתוב אצלי בפסק דין שלוש פעמים) התכנון חייב להיות די מדוייק, לקחת את הזמן הדרוש כדי לעמוד על הרגליים. ואם מתברר שטוב לילדים היכן שהם...אז מה עדיף???? כמובן טובתם.... והרי הם יכולים להחליו מגיל 13 _ולהשמע אצל שופט) היכן טוב להם. זו הנקודה...טובת הילדים.