ויתור משמורת לאב...

[michaly44]

ויתור משמורת לאב...

השאלה: אם היתה אופציה, ואפשרות לוותר, כי טובת הילד מול ענייך, והויתור נעשה בגלל אילוצים...מה היית עושה????????????? לדוגמא: תקראו בעיתונים: ילדים מורדים מאוטובוס לטיול שנתי, כי לא שולם... ילדים אחר בית הספר הולכים למכולת לגנוב אוכל..ילד התאבד בגלל חשבון חשמל...ויש עוד רשימה ארוכה..... לא לייחס זאת אלי..הסברתי כאן, כי כולם יחסו את השאלה אלי. וחבל. יש כאן פיספוס. הכוונה היא למשפחות חד הוריות שהאם היא המשמורן והילדים מבחינה כלכלית על הפנים. והאם , אם כל הכבוד להקרבה בפרנסה... האם היתה מוותרת לטובת הילדים, ומעבירה משמורת לאב שיכול לפרנס ולתת אהבה באותה מידה..ושהאם היא זו שיש לך ביקורים. איך זה היה מתקבל בחברה היום.. מה חז"ל אמרו: " הפוסל במומו פוסל " והפעם הייתי רוצה לראות תגובה של אבות/גרושים שהמשמורת לא אצלם, וכן מה דעתם על משמורת-משותפת...

 

[ניצת שושן]

טובת הילדים

בעיני אינה תלויה בשיקולים כלכליים

 

[ציפיטפטת]

בוקר טוב מיכלי וניצת

בימים האחרונים אני די שוקלת את האפשרות להעברת משמורת הבנות לאביהן לתקופת "התאוששות"...המצב הכלכלי הקשה שנקלעתי אליו מביא אותי לפעמים למצב שפשוט אין מה לאכול בבית, החובות הולכים ונערמים ובצורה די טיבעית זה משפיע על מצב הרוח בבית. אתמול קיימתי שיחה אם המיתולוגי שלי, והבהרתי לו את המצב והועלה רעיון שהבנות יעברו אליו (הוא גר עם אימו ויש לציין שהיא אישה וסבתא נהדרת) לתקופת התאוששות, עד שאעמוד שוב על הרגליים. לא הועלה רעיון שהוא יעזור לנו כספית מכיוון שגם מצבו הכלכלי לא מי יודע מה, אבל אני יודעת בפרוש שאצל הסבתא לא יחסר להן כלום. לדעתי תמיד אבל תמיד טובת הילדים צריכה לעמוד לנגד עיננו וגם אם לפעמים עלינו להוריד את הראש ולהודות שאנחנו פשוט לא יכולות לעמוד בעומס התשלומים, דמי הכיס, הכלכלה, החוגים שהולכים ומצטמצמים - עלינו לעשות זאת, במיוחד אם יש כמובן אוזן קשבת בצד השני. אני כרגע לא יודעת בדיוק לאן השיחה של אתמול מובילה, כל הלילה טחנתי את המוח מה עושים מפה והלאה...וטרם מצאתי תשובה הולמת. מיכלי אם בעייתך היא כלכלית, ונמאס לך לכל בקשה של הילדים לומר "לא" ו"לא" ואין כסף" ו"תתחשבו קצת" - והפתרון הוא להעביר אותם לאביהם ובמיוחד אם המצב שם טוב ואין אם זה בעיה - לכי על זה.

 

[michaly44]

ואללה..מורידה את הכובע בשבילך

כי הוויתור למען רווחת הילדים היא גדולה של האם... וקשה להודות שגם לך קשה..... והילדים, יקבלו את כל מה שצריך אני העליתי את הנושא כי חשוב לי היה לבחון את התייחסות הסביבה לאם שמודה שחוץ מאהבה היא לא יכולה לתפקד עם הילדים. במידה ויש אבא שיכול לתת הכל, אבל הכל לילדים...האם היתה מוותרת על משמורת לטובת הילדים, למענם, ולא חושבת על הצורך הריגשי שלה, להיות אתם , ולקבל הסדרי ראייה. כי טובתם עומדת מול עיניה. ולאור המצב בארץ.. יש משפחות חד הוריות (הורים גרושים) שהמצב שלהם כל כך קשה...וטובת הילדים היא רווחתם. לדוגמא: ילד שהתאבד בגלל חשבון חשמל ילדים מגיעים ללא ארוחה לבית הספר ילדים גונבים אוכל ממכולת או שלוקחים לילד אחר.. וכו וכו. יש מצב נוסף..בגלל מצב כלכלי,קשה, מגיעים לעיתים למצב נפשי קשה... האם האם יכולה לקום ולומר...קשה לי, אני לא מתפקדת, אין לי סבלנות לילדים, אני עצבנית, צועקת, וכו..האם טוב יותר שיגדלו בסביבה בריאה ושקטה...מה עדיף לילדים? ואחרון חביב- יש תלונות רבות נגד הפק"ס, צורת עבודתן, ההחלטות שלהן, ויוצא שהסביבה מכתיבה להן ולכולנו את תהליך קבלת ההחלטות. גדולתה של אמא- לשים את טובת הילדים מול עיניה. חז"ל אמרו: ז"הפוסל במומו פוסל". הייתי רוצה לראות תגובות של האבות בפורום.

 

[viקוט]

כדי לשוט כנגד הזרם - צריך מנוע...

תודה לך מיכל, שאיפשרת לי להגיב. ננתח בבקשה מצבים כלליים, ומשפחות מיוחדות -כלא כלליים. ברגיל - ה"נורמה" והתכתיב החברתי בקהילה - מורה לאישה המתגרשת - ש"כדי לצאת ברווח (כספי)מנישואין עם ילדים - על אישה לקבל ולדרוש יותר ממה שתקבל - אך גם ל"סבול" את גידול הילד/ים בלא עזרת בעל- ואובדן של זמן לעצמה.תחושה שלעיתים פוגעת בטיב חינוך הילדים והתקשורת עימם. נפגעת איכות החיים של כולם כפרטים ואובדת הלכידות המשפחתית שמגינה ומסוככת בעיתות של משברים כלכליים בחברה והציבורר. כיום גברים ונשים - עובדים ומפרנסים, וצריך ומקובל בחברה "שבעל עוזר לאשתו בכל"כשיש ילדים. לכן העניין של אחריות משותפת, של רצון עם תקשורת משותפת - יש מקום לחזקם ולהגביר. כשקטנים הילדים, עדיף כי יהיה להם "בית ראשי אחד" אך כשגודלים ומתבגרים, כדאי לחנכם - לראות עצמם "גרים בשני בתים" ובכך מפצים על החוסר של משפחה מלוכדת, וגורמים לילדים לגדול באופקים רחבים יותר, עם פתיחות חברתית עמוקה יותר.

 

[blonda3]

הערה לויקוט../images/Emo35.gif

האם אתה כותב מתוך נסיון אישי שלך? או מתוך איזו השערה תאורטית? כי אצלינו זה היה בדיוק ההיפך ממה שכתבת. אני לא יודעת אם אפשר לקבוע לכך כללים או שזה תלוי בילדים עצמם, ביכולת שלהם להסתגל לשינויים, בצורך שלהם בקביעות וכו'. אנחנו חשבנו שדווקא כשהילדים קטנים היכולת שלהם להסתגל לשני בתים יותר גבוהה, מאשר בגיל יותר בוגר, שדווקא אז הם מעדיפים קביעות ופחות נדודים.... ואצלינו זה התקיים הפוך ממה שהצעת. אבל זאת בהחלט שאלה מעניינת.

 

[michaly44]

משמורתה של פייה

היא דוגמא לזוג גרוש שמתקשר ופועל לטובת הילדים. ולכן משמורת משותפת מיושמת אצלה. הלוואי על כולנו. ונכון אמרת, שגיל הילדים הוא פקטור רציני בשילוב הזה.

 

[ophra]

../images/Emo45.gif

ועוד משהו.... אם טובת הילדים כוללת גם דאגה לצרכיהם הכלכליים ולאבא יש מספיק כדי שיגורו אצלו הוא יכול להשתתף ולשלם חלק גדול יותר כשהם אצל האמא לא יודעת.... לא יכולה לחשוב בכלל על האפשרות של לוותר על חזקה עליהם פשוט לא יכולה עפ

(חזקה משותפת זה כבר סיפור אחר לגמרי)

 

[ציפיטפטת]

זה לא נקרא לוותר....חלילה

ואם נניח הוא יכול אבל לא מעוניין לתת לך ??? מה עושים אז??? לא מוותרים באמצעות בית משפט - מוותרים לתקופה מסויימת.... האמת? גם לי קשה מאוד המחשבה ומדירה שינה מעיני...ושוקלת לפעול בצורות שונות ומשונות...אבל אם לא תהיה לי ברירה - וזה יהיה השלב האחרון? אני חושבת שאבחר נכון.

 

[r e d head]

מחשבות

את רשמת בהודעה הקודמת שלך....לתקופה עד שתתאוששי ואם הוא ירצה שזה יהיה לתמיד? ******* אבל באופן כללי אני לא יכולה להתיחס ממש לדברים שלך ולא לדברים של מיכל, לא יכולה להעמיד את עצמי במקומכן. אני גם לא יכולה לשפוט כי כלכלית אני שורדת. לחיות בלי הבת שלי איתי זה בלתי נתפס. חלק ממני מעצמי חיבור שאין לו סוף הריח שלה, הנשיקה שלה, הבדיחה שלה, הרוח שהיא מביאה זה החיים שלי בילעדיה....אי אפשר אפילו... ואני גם לא רוצה לחשוב על זה. ********** אולי זה גם נשמע קצת לא אחראי או לא מספיק בוגר כשיש אלטרנטיבה להעביר את הילדים לאבא ולא להפוך עולם כדי לשרוד. ומה עם הרצון של הילדים ?

 

[*יערית]

אתן יודעות...

למה קשה לנו לתאר אפשרקות של ויותר על חזקת הילדים? מכיוון שאנחנו תודה לאל לא נמצאות במקום כזה.. אסור לנו לשפוט ולא לומר שאפשר למרות הקושי הכלכלי להמשיך להחזיק בילדים...מצב של קושי כלכלי גורם לאיבוד הדעת,גורם לתחושת חוסר יעילות, גורם שלא נדע להתאבדויות כפי שאנחנו קוראים בזמן האחרון... אז שלא נהייה במצב הזה..ואמא שבוחרת למסור את הילדים לאבי הילדים כי הוא במצב כלכלי טוב יותר...ושם הילדים יגדלו עם אוכל בפה{ואני חושבת שאין בית שאין בו אוכל בישראל} אז היא בהחלט דואגת לילדים..ואולי ניתן להגיע להסכם עד אשר האמא תרים את עצמה מלמטה הילדים יחזרו לחזקתה, תוך שמירת קשר הדוק עם הילדים יום יומי...אך לא לצידה. אני לא נמצאת ברוך השם במקום הזה...וקשה לי לחשוב שהייתי מוותרת גם לו היו אוכלים לחם ומרגרינה... אני הייתי עושה ה-כל...ה-כל...אבל יש נשים שבריריות יותר, שבאו לידי החלטה קשה זו מתוך תיסכול וקושי... הן אכן רואות את טובת הילדים לפני...ולא זורקות את הילדים לפנימיות!

 

[ציפיטפטת]

אז אני אספר קצת למה עלתה כזו מחשבה

בראשי... לאחרונה פוטרתי ממקום עבודתי בשל פשיטת רגל...בגלל כל השביתות במשק נפלתי מה שנקרא בין הכיסאות וחוץ מ- 2000 ש"ח דמי מזונות עוד לא הצלחתי לטפל בהבטחת הכנסה או בדמי אבטלה. ע"מ להוסיף ל- 2000 ש"ח האלו עוד קצת כסף אני מדפיסה בבית עבודות אישיות לאנשים, לאחרונה התחלתי בשטיפת חדרי מדרגות, ומחפשת כל עבודה נוספת שתכבד אותי גם אם היא מפשילה אנשים אחרים. אני אמא מאוד דואגת, תישאלו את פושפושית היא מכירה גם אותי וגם את בנותיי בצורה אישית. הלימודים שלהן, החינוך שלהן והן עצמן תמיד אבל תמיד לנגד עיני וחוץ מהן אני לא רואה שום דבר אחר. בשבועיים האחרונים מצאתי את עצמי לא אחת מונעת מעצמי ארוחת צהריים כי אולי הבנות ירצו תוספת ולא יהיה לי לתת להן. אני לא טיפוס שנורר מטיבעי ולא טיפוס בכיין, תמיד ידעתי להסתדר עוד כילדה יתומה מהורים מגיל 12 - למדתי להתמודד לבדי. אבל....לבד למען עצמי זה לא כמו לבד למען 3 בנות יקירות ואהובות שלי. לכן, חשבתי רבות על הסיוע שחמותי לשעבר יכולה להעניק לי בזה שהבנות יעברו אליה לתקופה מסויימת, שם אני יודעת שהם יקבלו את המירב ותמיד יימצא מה לאכול. מצטערת יערית לומר לך - שבשבוע האחרון גם מרגרינה אין פה. למזלי הרב אני גרה בישוב קטן - ואני מקבלת אחת לשבוע מ"קרן חסד" מוצרי צריכה בסיסיים שעוד איכשהו מחזיקים אותנו. המצב הזה מדיר שינה מעיני - אני לא ישנה בלילות וגם לא בימים....ירדתי במהלך החודש האחרון קרוב ל- 9 ק"ג ואני מרגישה שאני אישית נמקה, והורסת את עצמי מבפנים. לא יכולה להתמודד יותר עם מצב של חוסר. וזה לא עניין של שברירות...ניסיתי הכל....ופשוט לא מצליח לי. לא אומרת שעכשיו אני הולכת לעשות את הצעד הזה - אבל כן חשבתי על זה ובצורה חיובית.

 

[michaly44]

מסיכת האב"כ שלי

אני וויתרתי כי: לא היה אוכל בבית. היה לחם , חלב ובייצים. אחותי היתה מגיעה פעמיים בשבוע לקנות לי מזון לילדים. אני קמתי ועזבתי, כי ידעתי שהמשמורת לבעלי עוברת לזמן קצר מקסימום שנתיים. הרי הייתי זקוקה לתקופה הזו להשתקם, לבנות , לקום מהריסות חיי, ושוב להתחיל הכל מהתחלה. למה? כדי שלידים שלי יהיה עתיד. שיהיה להם על מה לסמוך שיהיה להם בית, ובעתיד גם לימודים גבוהים ובעיקר: אמא חזקה ולא סמרטוט. והמטרה היא החשובה בעיני. נכון יש געגועים לחיבוקים למגע...ואחד גר איתי, וזה מקל מאוד... אבל המחשבה שלי רצה קדימה כל הזמן, והפק"ס ראו בזה נטישה. רק שראו אותי פעם אחרונה..אכלו את הכובע..כי ראו מיכל חזקה, ראו מיכל שיכלה לקנות בית (הייתי ברחוב כמעט) מיכל שלמרות כל הקושי, קמה על הרגליים. ורק בזכות, שיכולתי לתת משמורת לאב..ולשקם את עצמי. כמו מסיכת אב"כ בזמן התקפה: הגדולים שמים קודם, כדי שיוכלו לעזור לקטנים.

 

[ציפיטפטת]

../images/Emo25.gif

 

[שינוים בהרגלי הצריכה]

אני יכול לחשוב

על כל מיני מישתנים,שלכל אחד עשרות סעיפים שיכולים לשנות המצב מכאן לשם,,,בלעדיהם כל נסיון לעצה יהיה יותר יריה באפלה,בכוון הכללי.אם הרבה יותר יכולת נזק מאשר משהו חיובי.לכן רק בגדול,המלצה של בעל נסיון...אם מעבר שכזה מכיל בתוכו עבודה משותפת של כל החלקים,ומטרה מוצהרת לשפר את איכות החיים של כולם במאמץ משותף.תוך כאדי שמירה על קשר רציף של כל המעורבים...אני בעד. מכיר גם דרכים לעשות זאת.אם זו החלטה אישית. ללא גיבוי מסיבי הן רעיוני והן חומרי בתיפוח העתיד {גם שלך} מצד גרושך,זה כבר מקום אחר. מקום מסוכן...שאת פוטנציל הנזק,איש לא יכול להעריך.

 

[ציפיטפטת]

במידה וכך זה אכן יעשה יעורבו

כל הנוגעים לדבר...תתקיים שיחה מקדמת משותפת שתכלול את כולנו....נבהיר את דברים וננסה יחד למצוא את דרך המלך. שום דבר לא נעשה פה בכפייה. אנחנו נצטרך להתייעץ בבנות ולשאול לדעתן - ואולי הן בכלל מעדיפות להישאר פה? למרות המצב? אז נצטרך למצוא דרך אחרת.

 

[michaly44]

משמורת משותפת???????

וכאשר כל כך קשה היום לטובת הילדים למה אף אחד לא פועל למען : משמורת משותפת? ספידי בזמנו בפורום השכן לקראת אחד באפריל אמרה: שלאור המצב הכלכלי הקשה היא חוזרת לגרושה לא חשבתי שזו בדיחה...למעשה זו סיטואציה שיכולה להיות מאוד אמיתית.

 

[שינוים בהרגלי הצריכה]

לחוק....

יש בעיה מהותית אם משמורת משותפת...ובצדק. המושג הופך להיות יותר בעיתי ככל שהמצב הכלכלי מסתבך...מה שלא צריך לשנות להורים...מי שרוצה משמורת משותפת פשוט חי ככה. אף אחד לא יכול לעצור מבעדו. אף אחד גם לא רוצה.

 

[פייה קסומה]

משמורת משותפת

אצלנו המשמורת משותפת. סדור שעובד מצוין כבר כמעט 8 שנים לכל ארבעתנו (אבא, אמא, בן ובת). חצי שבוע אצל אבא, חצי אצל אמא, בכל בית פינה לכל ילד, אף אחד לא משלם מזונות לאף אחד אחר, ובהוצאות הילדים מתחלקים. לנו זה מאוד מתאים. להפתעתי השופטת בבית משפט לענייני משפחה לא רצתה לאשר את זה בהתחלה, והיה צריך להפעיל עליה קצת שכנועים...בסוף זה עבר. ותחשבו על זה בנות, שני ערבים פנויים בשבוע, בלי לבשל לאף אחד, ובלי לטפל באף אחד (אלא אם כן אתן בנות מזל ויש לכן מישהו שכיף לטפל בו...) פייה

 

[michaly44]

פתרון נהדר עם הפרטנר הנכון.

ורק שאלה לי אלייך. לגבי הוצאות כספיות חריגות: רפואיות, לימודים, טיולים..יש בניכם הסכם? לגבי הילדים: כיוון שהם מתחלקים על שני בתים במשך השבוע, האם זה יוצר בילבול אצלם? הםא זה מקשה על פגישת חברים, הליכה לחוגים וכיוצא בזה? אולי תפרטי יותר איך הגעת למשמורת משותפת ומה הבסיס להסכם כזה? אשמח לשמוע.