אבידות ומציאות.
הרעיון,לדעתי,מצוין.הנושא ממש נוגע בי.אתכבד להיות ראשון: למצוא מציאות זאת שיטת החיים שלי.כל דבר שאני צריך בחיים,אני מוצא.בתקופה העכשוית,אנשים זורקים חפצים רבים,ביחוד
באיזור שבו אני גר.אביא דוגמא:לפני נסיעתי האחרונה להודו,
שהייתה נסיעה של מעברים יום יומיים ממקום למקום,הזדקקתי למזוודה קטנה במיוחד,רצוי עם גלגלים...ולא הייתה לי.לקנות?זאת לא
דרכי....יום אחד לפני הטיסה,מצאתי אחת.זרוקה,קטנה,אדומה,עם הרבה תאים וגלגלים 2.הגלגלים היו שחוקים ופוזלים .גוף המזוודה
היה בסדר והריצ'רצ'ים תקינים.לקחתי 2 גלגלים מהרולר- בלייד של
הבן שלי (מזמן הם לא בשימוש),שתלתי אותם בגומחאות והייתי
מרוצה מאד ממעשה ידי ומדרכי בחיים....נסעתי איתה להודו.
סיפור נוסף:ביום גשום אחד,בעיר ברגן בנורבגיה,הלכתי עם אישתי
נחגר יד ביד בדרכנו אל מוזיאון כלשהו.זה היה לפני כ 35 שנים.נחגר
הייתה בהריון.חודש שלישי.
ליד גזע עץ גדול,היה זרוק חוט שזור דק וארוך (כמו זה המשמש
לתליית כביסה).גילגלתי את החוט יפה ושמתי אותו בכיס מעיל
הגשם שלי.לא תארתי לעצמי עד כמה אזדקק לו בהמשך הטיול.
בהמשך הטיול הגענו ללונדון.כספנו אזל .ישנו במכונית מצ'וקמקת,
שקנינו בתחילת הטיול.הטיסה הבייתה רק בעוד שבועיים.צריכים לשרוד.אכלנו רק לחם וריבה.להזכירכם,נחגר בהריון.מתחשק לה
דברים...רעבנו והזינו על ארוחת בשרים.החלטתי לצוד יונים ולאכול אותן.בפארקים של לונדון יש הרבה יונים וזה הטריף לי את הדימיון.החוט מברגן,הוא יושיע אותי.יצרתי מהחוט לולאה,פיזרתי בה פירורי לחם והתחבאתי מאחורי עץ.להקה של יונים נחתה לי במרכז הלולאה...משיכה חזקה...לכדתי אחת.היונה הייתה מפוחדת ונסערת.החזקתי אותה בידי דקה ארוכה....נזכרתי באימי שאהבה מאד ציפורים.שיחררתי את היונה.הייתי שלם עם מעשי והיושב במרומים,כך אני מאמין,גמל לי על שחמלתי על היונה.עוד באותו יום מצאנו תיק עם כסף שגברת אחת שכחה על גב המכונית.בתיק היו 300 מרקים גרמניים ועל הארנק צלב קרס...