והנושא הוא...

[perhay]

והנושא הוא...

בקר טוב לכולם

עלה לי רעיון שמדי פעם נציע נושא כדי שנוכל ביחד להעלות סיפורים אישיים סביב הנושא או להפנות לסיפורים כתובים קיימים.
הפעם אני מציעה את הנושא "אבידות ומציאות"
רוצים להרים את הכפפה?

 

[דג מלוח2]

אבידות ומציאות.

הרעיון,לדעתי,מצוין.הנושא ממש נוגע בי.אתכבד להיות ראשון: למצוא מציאות זאת שיטת החיים שלי.כל דבר שאני צריך בחיים,אני מוצא.בתקופה העכשוית,אנשים זורקים חפצים רבים,ביחוד
באיזור שבו אני גר.אביא דוגמא:לפני נסיעתי האחרונה להודו,
שהייתה נסיעה של מעברים יום יומיים ממקום למקום,הזדקקתי למזוודה קטנה במיוחד,רצוי עם גלגלים...ולא הייתה לי.לקנות?זאת לא
דרכי....יום אחד לפני הטיסה,מצאתי אחת.זרוקה,קטנה,אדומה,עם הרבה תאים וגלגלים 2.הגלגלים היו שחוקים ופוזלים .גוף המזוודה
היה בסדר והריצ'רצ'ים תקינים.לקחתי 2 גלגלים מהרולר- בלייד של
הבן שלי (מזמן הם לא בשימוש),שתלתי אותם בגומחאות והייתי
מרוצה מאד ממעשה ידי ומדרכי בחיים....נסעתי איתה להודו.
סיפור נוסף:ביום גשום אחד,בעיר ברגן בנורבגיה,הלכתי עם אישתי
נחגר יד ביד בדרכנו אל מוזיאון כלשהו.זה היה לפני כ 35 שנים.נחגר
הייתה בהריון.חודש שלישי.
ליד גזע עץ גדול,היה זרוק חוט שזור דק וארוך (כמו זה המשמש
לתליית כביסה).גילגלתי את החוט יפה ושמתי אותו בכיס מעיל
הגשם שלי.לא תארתי לעצמי עד כמה אזדקק לו בהמשך הטיול.
בהמשך הטיול הגענו ללונדון.כספנו אזל .ישנו במכונית מצ'וקמקת,
שקנינו בתחילת הטיול.הטיסה הבייתה רק בעוד שבועיים.צריכים לשרוד.אכלנו רק לחם וריבה.להזכירכם,נחגר בהריון.מתחשק לה
דברים...רעבנו והזינו על ארוחת בשרים.החלטתי לצוד יונים ולאכול אותן.בפארקים של לונדון יש הרבה יונים וזה הטריף לי את הדימיון.החוט מברגן,הוא יושיע אותי.יצרתי מהחוט לולאה,פיזרתי בה פירורי לחם והתחבאתי מאחורי עץ.להקה של יונים נחתה לי במרכז הלולאה...משיכה חזקה...לכדתי אחת.היונה הייתה מפוחדת ונסערת.החזקתי אותה בידי דקה ארוכה....נזכרתי באימי שאהבה מאד ציפורים.שיחררתי את היונה.הייתי שלם עם מעשי והיושב במרומים,כך אני מאמין,גמל לי על שחמלתי על היונה.עוד באותו יום מצאנו תיק עם כסף שגברת אחת שכחה על גב המכונית.בתיק היו 300 מרקים גרמניים ועל הארנק צלב קרס...

 

[שחרזדה האחת]

פרהי רעיון נפלא ואהבתי את סיפור המזוודה של דג

מלוח.תודה לשניכם .אני צריכה לחשוב

 

[שרה ברנרד]

מצאתי כאן סיפורים מרגשים , ברכות על הרעיון

 

[perhay]

תודה "דג מלוח" ש"מצאת סיפורים" בזכרונך

ושיתפת אותם איתנו.

 

[הגבירה מן האגם]

צדק פואטי...

 

[נאדיה7]

יא דג מלוח

איזה איש עם תושיות אתה
שורד אמיתי בג'ונגל החיים
ואיך הקדמת בכמה שנים טובות את טרנטינו!

 

[דג מלוח2]

תודה נאדיה

שנתת לי את התואר שורד.

 

[perhay]

אבידה

נסעתי באוטובוס צפוף. לא היה אף מקום ישיבה פנוי. ביד אחת תפסתי
ברצועה שנתלתה מהתקרה של האוטובוס. הארנק שלי היה מתחת לבית השחי. כשירדתי מהאוטובוס שמתי לב שאיבדתי את הארנק. כשהגעתי לבית הספר בו עבדתי, אשה אחת ספרה לי שמישהי התקשרה וסיפרה שמצאו את הארנק שלי. התבקשתי ליצור קשר עם המטלפנת.
תוך שיחה התברר לי שמי שמצא את הארנק היה ילד והוא מסר אותו למנהלת של בית הספר שלו. אותה מנהלת ספרה לי שמדובר במשפחה מאד ענייה ושלאמא אין כסף לקנות לבן נעליים חדשות. לא חשבתי שחויית האבידה תזכה אותי עם מצווה.

 

[perhay]

שינוי משפט האחרון

לא חשבתי שגם אקבל את תיקי בחזרה וגם אזכה במצווה.

 

[י מ י ת 2]

אעינה לאתגר שהיצבת לפני פרהי,

מה שעולה בזכרוני בשליפה: לפני שנים אישי נסע לתל אביב לקנות מכונת גילוח בחנות שהקיבוץ היה מקושר אתה. זה היה ברחוב לוינסקי. ברדתו מהאוטובוס עבר ליד דוכן הגרלות של הועד למען החיל. חשב בלבו טוב, מדוע לא אתרום משהו למען חיילינו? רכש כרטיס ובו במקום אמרו לו זכית! זכית במכונת גילוח! בדיוק כזו שרצה לרכוש. זו מציאה?
זו אבידה מה זה? ?

 

[perhay]

תודה ימית שנענית לאתגר

אהבתי את הסיפור שלך. לא יודעת איך להגדיר אותו. זה יותר גובל
במקריות.

 

[הגבירה מן האגם]

משאלה שהתגשמה?

 

[שחרזדה האחת]

ימית יופי של סיפור..

 

[הגבירה מן האגם]

וגם בשמחה. איזה כייף

 

[שחרזדה האחת]

סיפור מרגש

 

[הגבירה מן האגם]

רעיון נהדר פרהיי, תודה

 

[amor73]

מציאות ואבידות

מה לעשות ואצלי תמיד הכול הפוך - קודם מצאתי ואח"כ איבדתי.
במלחמת השחרור, עדיין הייתי גם ילד וגם תל- אביבי. את סיפורה של האוניה "אלטלנה", שטבעה בחופי העיר, כולם יודעים. לאחר שהתקררה [היא נשרפה מפיצוץ חומרי הנפץ שאוכסנו בה], היינו ילדי "השכונה" שוחים אליה ובזהירות עולים... פשוט סקרנים. אך לי הייתה תוכנית אחרת, היו שם המון רובים שרופים שהקנים שלהם עוותו לחלוטין. כשאף אחד לא ראה, זרקתי אחד מהם למים ואחר שחיתי כשאני גורר ברגלי את הרובה לחוף. ישבתי שם עד שהחשיך ואז, עטוף בחולצתי הבאתי אותו הביתה... לא בדיוק הביתה, ההורים היו חוטפים פריחה, אלא לחצר. בעמל רב החבאתי אותו, כך שאיש לא ימצא אותו. החבאתי אותו כל כך טוב, כך שעם סיום המלחמה אפילו אני לא מצאתי אותו.[בהזדמנות סיפור דומה מאוד מחיי הבוגרים]

 

[perhay]

סיפור מיוחד! פיסת הסטוריה!

 

[נאדיה7]

בעוד כמה ששנים ימצאו את "הסליק שהיה בת"א..."