טוב, אנסה...
מקווה שיצא מובן:
חלק גדול ממקרי הגירושים הם רגע של אומץ של אחד מבני הזוג להגיד בקול רם – לא טוב לי. אני מבינה שפה הדברים התחילו בגילוי הבגידה, אבל נראה לי שזה קצת יותר מורכב מזה.
אם אני שמה רגע בצד את היעה האישית שלי לגבי הבגידה (=פחדנות), אני כן אתן לבעלך קרדיט על כך שהוא מעז לומר את מה שכנראה הוא חושב ומרגיש כבר הרבה זמן. לא נשמע לי שזה משהו סתמי שקפץ עליו (בלי להכיר את הנפשות הפועלות. רוב האנשים לא קופצים לדיבור על גירושים לפני שהם חשבו עליו הרבה זמן).
עכשיו השאלה היא האם את מתיישרת באומץ מול עצמך, בתור התחלה. מסתכלת לעצמך באדום של העיניים הבוכיות, בכנות, ובודקת האם גם את מרגישה אותו הדבר.
אני חושבת שהחלק שהכי קשה להתמודד איתו בשלב הזה שבו את נמצאת זו התנפצות החלום. זה משהו שנכון להרבה שלבים של החיים שלנו, ונכון גם כאן – ההכרה שהאיש שאיתו בחרת להתחתן (לפעמים בניגוד לדעתם של הקרובים לך) הוא לא האיש שדמיינת שהוא, ההבנה שהמשפחה אותה חלמת כבר לא תהיה אותה משפחה. זה גם שלב שבו מתמודדים עם דעות נסתרות שלנו על הגירושים, עושים השוואות לגרושים אחרים שאנחנו מכירים. קשה מאוד וכואב מאוד.
אני חלמתי על משפחה עם שישה ילדים. ארבעה שלי ועוד שניים שאאמץ.
גם אם לא דיברתי על זה או הקדשתי לזה מחשבה, ראיתי בעיני רוחי את ההתקדמות של החיים שלי: משפחה, ילדים, בית וכל המשתמע מכך.
לקח לי זמן להסתכל לעצמי בעיניים ולומר לעצמי את האמת הכואבת: אני אפילו לא קרובה למסלול שדמיינתי. אני לעולם לא אגיע בקונסטלציה הזו למקומות ההם.
אני לא אשקר לך. השינוי הוא קשה. זה לא פשוט לגדל ילדים לבד. ממש לא. בעיקר בגילאים הצעירים.
זה גם לא פשוט להסתדר כלכלית.
היו החלטות שהייתי צריכה לקבל כדי להצליח לעבור את התקופה ההיא. למשל – החלטתי אז לא להתפתח בתחום הדרכת ההנקה באופן עצמאי. הבנתי שאני חייבת משכורת כדי להתקיים בצורה מסודרת. עוד למשל – הבנתי שאני לא רוצה לעבוד במשרה מלאה, עם כל הקושי הכלכלי הכרוך בהחלטה הזו. היה לי חשוב להיות שם בשביל הילדים שלי, שהיו מאוד צעירים ארבע וחצי ושנתיים וחצי).
השנה הראשונה שלי היתה שנה של אבל. של השתבללות.
אחריה הגיעו שנתיים יותר קלות, אבל עדיין קשות מאוד.
הרבה מים זרמו בירדן מאז אותה תקופה. אחרי שלוש שנים החיים שלי הפכו ליותר ברורים לי. יותר קלים. הצלחתי להרגיש שאני מנווטת לכיוונים נכונים עבורי.
ברגע שהעניינים שלי מול עצמי נרגעו – יכולתי גם להסתכל יותר מסביב.
יש הרבה חיים אחרי הפרידה והגירושים. חיים טובים. מדוייקים יותר. נכונים יותר.
לא כל בחירה של גיל 20 נכונה עשר או עשרים שנה אחר כך.
כמו שכתבתי בהתחלה – נדרש הרבה אומץ כדי להגיד – לא טוב לי. לא ככה אני רוצה.
אבל מרגע שנאמרו הדברים – אפשר להתמודד איתם, לצלול לתוך המערבולת ולצאת ממנה במקום אחר, מחוזק וטוב.
שולחת לך
ואם את מרגישה רצון או צורך לדבר איתי – את מוזמנת (הטלפון שלי מופיע באתר שלי שבחתימה).
