והייתי כולי צעקה

[קלארק נובה]

והייתי כולי צעקה

בשני לאפריל כתבתי כאן את ההודעה הזאת

כן, הוא בוגד בי
מאת: קלארק נובה
02/04/12 21:29
זה הגיע אלי הביתה. לפני כמה זמן כתבה פה גאני משהו על בטחון מלא בבנזוג ותקווה שזה לא יתפוצץ לה בפרצוף well הנה זה התפוצץ לי החזקתי את הנייד כשבדיוק הגיע sms בגוון מיני משהו הייתי בטוחה שזאת בדיחה של אחד החברים שלו נכנסתי להודעות הנכנסות ואז ליוצאות ורומן שלם נפרש לי מול העיניים הלכתי אליו עם הנייד ביד. לגמרי באסטד. החוויר, גמגם, נחרד. כרגע אני בחדר מובחלת. הוא מחכה שנדבר. וואלה. לא יודעת. אנא מכן. משהו. מישהו.

והיום, אוי, הלוואי שהיו לי דברים טובים לכתוב.

הייתי הכי מכילה. ועוד באותו הלילה, עם הבכי ועם תחושת הבגידה הבלתי נתפסת ועם הכאב והבחילה והכל,
קראתי לו וחיבקתי אותו בעוד הוא בוכה ואמרתי לו, יהיה בסדר.
והוא בכה, אני כל כך מתבייש, אני רוצה לתקן, אני אעשה הכל
ואני אמרתי לו - נעשה הכל

ועברו עלי ימיים מסוייטים והתנהלתי כמו בתוך חלום אבל לא התפרקתי, יודעות למה? כי ידעתי שנעבור את זה וידעתי שיש לי פרטנר לעבור את זה איתו.

והלכנו לפגישה אחת של טיפול זוגי וחיכינו להמשך (זה תלוי באיזשהו גורם חיצוני)
ומאז עברו חודשיים, ובשבועות האחרונות הרגשתי משהו לא טוב.
הרגשתי שנושבות ממנו רוחות לא טובות. חוסר סבלנות, חוסר חיבה. שאלתי כמה פעמים, מה קורה. אפילו כעסתי.
אפילו הטחתי בפניו שאני חושדת שהוא שוב מנהל רומן, הרי זה נראה בדיוק כמו שזה נראה בזמנו - הוא לא נעים אלי, הוא עצבני וחסר סבלנות, הוא ממעט להגיע הביתה.
לא לא לא לא.

והשבוע בדרך לאירוע משפחתי מאד משמעותי חקרתי ומשכתי אותו עוד ועוד בלשון
והנה
אין רומן
אבל אין אהבה.
אני לא אוהב אותך כמו שאהבתי אותך פעם
רע לו
הוא לא יודע מה לעשות
הוא לא יודע אם רוצה לתקן
הוא לא נמשך אלי יותר
אין לו על מה לדבר איתי
משעמם לו לדבר איתי

הוא חושב על הילדות וזה הורג אותו
הוא לא יודע מה לעשות
הוא לא החליט כלום
הוא חושב שהזוגיות שלנו היתה גרועה מההתחלה
הוא טיפש שלא עשיתי מעשה לפני שנולדו הילדות.
הוא **לא מוכן** ללכת לטיפול. כל פעם שאני מעלה את הנושא זה כמו דגל אדום מול עיניו.
הוא חושב שזה בלבול מח, הוא סבל מכל שניה בטיפול היחיד שהיינו בו.

חמש עשרה שנה אנחנו ביחד. אני איתו מגיל 20 וטיפונת.
מכירות את "לנגיעה אחת רכה" ?
אז ככה זה כבר כמה ימים.
אני גמורה. הלב שלי מנופץ. אני קוראת לו, מתחננת בפניו. בוא ננסה, בוא נעבוד על זה.
בוא נציל את זה. זאת אני, אני אוהבת אותך, בחרנו זה בזו. יש לנו שתי בנות מדהימות ביחד.
אני אוהבת אותך

בוא נעבוד על זה, אני בטוחה שאנחנו יכולים, בבקשה! בבקשה!

הוא לא יודע. הוא לא יודע. הוא לא רוצה. הוא לא חושב. הוא לא מחליט. הוא לא אומר.

שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה. בבקשה.

אה. כל השנים האלו הוא קרייריסט ואני אמא נוכחת. הוא מפרנס עיקרי, כמעט יחיד.
אין שום סיכוי שאני מצליחה לשרוד כלכלית ולגדל את הילדות בכבוד בלעדיו.
ואין לנו מספיק הכנסות כדי לקיים שני משקי בית נפרדים בצורה סבירה.

אני פוחדת שכשאני אומרת לו את זה (ואמרתי לפני חצי שעה) אני דוחפת אותו לכיוונים שהוא עוד לא חשב עליהם
אבל אני, אני חושבת על הכל. ומתה מפחד. והלב שלי שבור לרסיסים.

שולחת.

 

[Dr T noki]

יקירה, זה קשה מאד לומר משהו טוב ולנחם

נשמע באמת כמו סיוט מתמשך.
הדבר היחידי שאני יכולה לומר הוא לתת לזה קצת זמן. בשבילך. בשבילו. בשביל שניכם.
הוא לא יודע וגם את לא יודעת כבר מה לעשות עם זה.
אם הוא לא רוצה טיפול לכי את לבד, כדי לעבד את הרגשות ולהחליט מה *את* רוצה לעשות עכשיו, וכשתעשי את זה, זה יהיה מתוך עמדה חזקה יותר, פחות מפורקת, פחות לבד עם הדברים.

מבחינה כלכלית גם אם תפרדו הוא יצטרך לתמוך כלכלית בילדות ובך כמו שצריך, לפי החוק.

ליבי איתך. באמת.

 

[Dr T noki]

ועוד משהו

אני אשמח לעזור גם במסר, אם תרצי, או בטלפון.
פשוט להקשיב. ולחבק.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

עוכרת 'שמחות' שכמותי

חוק הוא חוק, ומציאות היא מציאות.
וצריך להערך לכך כלכלית, שבתסריט מסוים הוא לא ישלם, או ישלם איזה סכום מגוחך שלא מספיק לכלום.

 

[Dr T noki]

זה נכון

ולכן צריך מראש:
א. לדעת מהן זכויותייך וזכויות הילדים, ולהתעקש עליהן.
ב. למצוא עו"ד טוב ולהתיעץ איתו כבר עכשיו, כמו שיעצו לפותחת השרשור.

(עצוב שאב לילדים , כשמחליט להתגרש, יכול לשכוח פתאום שטובת ילדיו בענין ולהתחיל להיות קטנוני עם הכסף

)

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

או שהוא בטוח שטובת ילדיו לא תיפגע

כי אמא שלהם תחסוך מפיה כדי שלא יחסר להם דבר.

 

[גוליגל]

זה נשמע קשה מנשוא

הלב נשבר מלקרוא אותך, מכל מלה ומכל משפט. אני כל כך מזדהה עם סוג המחשבות הזה, שרץ קדימה על כל האופציות. ובינתיים, אני רוצה לחבק אותך ולהבטיח שיהיה בסדר - ויודעת שאי אפשר להבטיח דבר כזה

ועולות שאלות: כמה זמן זה כבר ככה?
איך לו בעבודה שלו? (לפעמים מבלבלים שחיקה בעבודה עם שחיקה בנישואין, ומתגרשים במקום לשנות משהו בעבודה. לפעמים גם להיפך אבל לא בכך עסקינן)
וחוץ מהעצב המרסק - את מאמינה לו כשהוא אומר את הדברים הקשים האלה, על כך שהזוגיות היתה בעייתית מלכתחילה?
אם הוא לא מסכים ללכת עכשיו לטיפול יחד איתך, הייתי מציעה לך ללכת לטיפול עם עצמך. אולי לטיפול אצל מישהו שעושה גם זוגי וגם פרטני ולברר מראש שיהיה פוטנציאל להוסיף אותו אם יסכים.
הלב נשבר מכל מלה.

 

[החיפושית החמישית]

להתכונן, זאת העצה שלי.

במקביל לטיפול ולכל התהליכים של הנפש, ובמקביל לניסיון לשקם ולהסדיר את המצב, אני מציעה שכמה שאת יכולה, תתכונני למצב של פרידה.
העלית חששות כלכליים. זה מאוד הגיוני לחשוש מזה. אנא אל תשכחי שגם אם כרגע בראש שלך, מתוך הרגל של שנים, אתם "באותו צד", זה לאו דווקא כך. כשאת פונה אליו ומשתפת אותו בחרדות שלך מבחינה כלכלית, יכול מאוד להיות שאת פונה אל האדם שמתכנן או יתכנן בעתיד מה האסטרטגיה הטובה ביותר עבורו לתת לך כמה שפחות מהרכוש המשותף וממשכורתו. האדם הנכון לבוא אליו עם החששות האלה הוא (היא) עו"ד, כדי שתוכלי לקבל הנחיות מקצועיות איך כדאי לנהוג. דוגמה אחת שאני יכולה לחשוב עליה היא שכשקראתי שאת לא מרוויחה, או כמעט לא מרוויחה, התגובה האוטומטית שלי הייתה לומר לך שכדאי שתחפשי עבודה שמרוויחים בה יותר. אבל אני חושבת שעו"ד היה אולי נותן עצה אחרת. לכן, עם כל הפחד והתקווה לשקם והקושי שכרוך בהתייעצות כזאת שכביכול נותנת תוקף לכל החששות שלך, אני מציעה שתעשי את זה. אגב, למרות מראית העין של הבלבול שהוא נותן בו, יכול להיות שהוא כבר עשה את זה מצדו, מה שהופך את העניין לעוד יותר דחוף.
אני מצטערת אם במקום לנחם אני מדרבנת/מסיתה/משלהבת את היצרים, אבל יש פה שאלה של הישרדות. אם תצליחו ליישר את ההדורים כמו שאת רוצה, לא יהיה בזה צורך ואולי הוא אפילו לא יצטרך לדעת שהתייעצת. אם לא, טוב, יועיל לך מאוד לא להיתפס לא מוכנה.
ורק לשם ההבהרה, ברור לי שיש זוגות שמתגרשים יפה וטוב, בלי התכתשויות מיותרות. אני פשוט לא בטוחה שזה משהו שכדאי לבנות עליו עד כדי לא לעשות כלום.

 

[גוליגל]

זאת עצה טובה

חשוב לא להתעלם מהאספקט הזה, באמת, אלא לפעול בתבונה. עם כל התקווה שהדברים ישוקמו.
(ומי יודע, אולי התייעצות עם עורך דין טוב, יבהיר לך את התמונה ויחזיר לך כמה דרגות חופש שכל כך חסרות לך כרגע. הלוואי).

 

[אמא של שראנ]

הלב כואב יחד איתך.

ומצטרפת לחיפושית בהמלצה.

 

[מיקי מהי]

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

לגמרי

והיה ולמרבה הצער תגיעו לשם, ויהיה הסכם ממון-גירושים שמתחייב ממנו שהוא ישלם X שקלים לחודש, וגם אם הוא חותם מרצונו על כך, רצוי לדאוג שיהיה מי שערב לתשלום הזה, חודש בחודשו.

 

[פילון3]

מסכימה

ומוסיפה חיבוק חם
תתכונני רגשית וטכנית
אני כאן אם צריך, גם במסרים
זה קשה מנשוא

 

[משוש30]

נשמע קשה נורא ועצוב נורא

שולחת לך חיבוק גדול גדול. עצוב מאד לקרא אותך.

ועם זאת למרות הקושי הגדול וכאב הלב הגדול את חייבת לפתוח את העיניים. זה לא נשמע טוב וזה לא נראה טוב ואת צריכה להבין מה תעשי אם הוא כן יחליט לעזוב ולפרק. זה נראה כרגע כמו סוף העולם, אבל זה לא. יש חיים אחרי. ופעמים רבות חיים טובים.
הייתי מתחילה לחשוב ממה את יכולה להתפרנס. לנסות מתוך הכאוס והבלבול לזכך את מי שאת ואת מי שאת רוצה להיות. לנסות לצאת מהמקום הפסיבי, המחכה, המתחנן למקום אקטיבי שעושה, שיוזם, שמחבר את השברים ומוצא את הכוח והאומץ להסתכל קדימה.
לאט לאט, עקב בצד אגודל, יום ביומו. חיבוק גדול

 

[אביטלתל]

להתחיל להתכונן לכל האפשרויות

שאלה אלייך....
אם את צריכה לאפיין אותו, אז איזה סוג טיפוס הוא ?
האם הוא מטבעו טיפוס שמחליט ומבצע ?
או טיפוס שקשה לו להחליט והוא תמיד אמביוולנטי לגבי כל דבר ?

נכון ששמתי שני קצוות, ובכוונה.

אבל מה שכתבת "הוא לא יודע. הוא לא יודע. הוא לא רוצה. הוא לא חושב. הוא לא מחליט. הוא לא אומר."
זה יכול להיות אמיתי ולגמרי כנה
או שיכול להיות טקטיקה להרווחת זמן עד שהוא יתארגן כפי שהוא רוצה או כפי שמייעצים לו לעשות לקראת גירושים

ולגבי הטיפול, אחרי שתחכי כמה ימים, תוכלי אולי לגשש קצת ולשאול מה הפריע לו כל כך.
ולבדוק האם יסכים לנסות מישהו או משהו אחר.

ובכל מקרה, כל עוד אתם יחד, ויש לך אפשרות כלכלית, כדאי לשקול טיפול/ייעוץ בשביל עצמך.

אני חושבת שכדאי לך להניח לנושא הזה מולו, ולהתחיל לחשוב איך את מתנהלת מול זה
לכי להתייעצות מקצועית, תבררי מה את צריכה לעשות כדי להגן על עצמך
אבל במקביל תשמרי על ראש פתוח

לפחות אצלי אישית, פעולות כאלו עוזרות להתמודד עם הפחדים ועם חוסר הוודאות

התגרשתי לפני 4 שנים, ילדה אחת, היום בת 8, ומגיל שנה שלה עזבתי את משרת ההייטק שלי.
כשהתגרשנו מאוד חששתי מהצד הכלכלי
זה לא היה קל, וזה עדיין לא קל, אבל זה הולך ומשתפר

 

[Neo Me]

בלת"ק אז סליחה אם אני חוזרת על דברים

עצוב לי מאד לשמוע שכל כך קשה לך.
אבל זה הזמן להפסיק להתחנן. תשמעי, הוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה. יש שתי אפשרויות שבגללן הוא מתנהג כך-
האחת היא שהוא מאד בקונפליקט בגלל כל מה שקרה. מצד אחד, הוא מאד אשם. מצד שני, הוא לא מוכן ולא רוצה להיות אשם לך, בגלל מי שהוא.
אישיותית הוא לא בנוי להיות האשם.
במקרה כזה יש מפלט במקום הזה ש"מתעלל" בך (אני כותבת במרכאות כי אני מעדיפה לחשוב בתמימות שבאמת מדובר בדברים שקורים אצלו מאד עמוק בפנים ולא מתוך מודעות או איזה רוע או משהו).
כשאת מתחננת הוא זה עם הכוח. כשאת קורבן והוא אשם, את זו עם הכוח. ואדם שהוא אדם שרגיל להיות כל חייו בעמדה של כוח (זה שמפרנס, זה שמחליט וכן הלאה) תמיד יעדיף שיחסי הכוחות יובילו למקום הזה.
באפשרות הזו התחינה שלך בעצם "מסכימה לשחק איתו את המשחק" ובכך לא תורמת למטרה הסופית אותה את רוצה - להצליח לתקן.
האפשרות השניה, היא שהוא באמת לא אוהב אותך.
אין לי מה לומר עליה מלבד שתחינה לא תעזור. ועדיף שלא תעזור. מגיע לך להיות עם מישהו שאוהב אותך.

המסקנה בשני המקרים היא שאין לך מה להתחנן. ואני יודעת שזה מאד מאד מאד קשה כי את מאד רוצה לתקן. אבל אהובה - זה לא יעזור להתחנן או לבכות או לדבר אל ליבו בכזו סיטואציה.
להפך, אם האפשרות הנכונה היא השניה אז זה כבר אבוד. אם זו הראשונה אז דווקא ריחוק ושקט יעזרו לשניכם להבין איפה אתם עומדים ומה אתם באמת רוצים לעשות.
ממקום שהוא לא יהיה מאויים בלהיות "אשם" הוא יוכל להבין מה הוא מרגיש ביתר קלות.
אגב, ישנה גם האפשרות שהוא באמת רוצה לפרק אבל הוא כבר אשם מספיק בגלל הבגידה אז יש בו חלק שמנסה לפגוע בך כך שאת תפרקי, כדי שלפחות בזה הוא לא יהיה אשם.

מה כן לעשות ?
להגיד לו ברוגע איפה את עומדת ולתת לו את כל המרחב להחליט מה הוא רוצה לעשות, בשקט.
כלומר - להגיד שאת כן אוהבת אותו, שאת אמנם כועסת ופגועה אבל את אוהבת אותו ורוצה לשמר ולשמור על מה שבניתם.
שאין לה מה לומר יותר מזה. שמגיע לך לחיות עם מישהו שאוהב אותך ואת מקווה שזה המצב.
ושאת בכל מקרה לא מתכוונת לפרק את הנישואים האלו, כי את חושבת שאפשר וצריך לתקן והתיקון הזה צריך לעבור דרך טיפול.
ושאת תכבדי כל החלטה שלו בנושא.
לפרק או לטפל.

וזהו. תפסיקי לדבר על זה. תני לו את הספייס והזמן לחשוב ולהחליט. זה ממילא כבר לא בידיים שלך... צריך שניים כדי לקיים זוגיות ואם הוא מחליט שהוא בחוץ, אז הוא בחוץ.

עכשיו משהו הרבה יותר מעשי:
מה שאת צריכה לעשות עכשיו זה להתכונן.
אני יודעת שכלכלית זה מאד מאד מפחיד אבל כמו שאמרתי לפני כמה שורות זה כבר לא בידיים שלך ההחלטה הזו. אם הוא יחליט לפרק אז זהו, המצב הוא שתצטרכו לנהל שני משקי בית בכסף של משק בית אחד.

כדי להתכונן למצב הזה יש שני דברים חשובים שאת צריכה לעשות:
1. לתעד. בדחיפות.
להכניס לשקית - תלושי שכר של שניכם מספר חודשים אחורה, תדפיסי כרטיס אשראי, דוחות כספיים, תדפיסי בנק, חשבונות (כל מה שיש לך) ותיעוד לכל רכוש משותף ושאינו משותף שאת יכולה למצוא.
את השקית הזו את מוציאה מהבית ושומרת ליתר בטחון.
אם תתקנו את העניינים - יום אחד תזרקי אותה לפח. אם לא, היא תהיה חשובה לך.

2. לספר. גם כן בדחיפות.
עד עכשיו היית לבד בסיפור להבנתי. הגיע הזמן, ואני יודעת שזה מאד קשה, למצוא את מקורות התמיכה שלך.
ספרי למשפחה שלך מה המצב. את לא חייבת להכנס לפרטים המלוכלכים. רק ספרי שהמצב בינכם לא טוב, שאת רוצה לתקן והוא לא כל כך והוא חושב על צעדיו הבאים.
תשמעי, זה קצת נבזי אבל לפעמים העובדה שתספרי למשפחתך תגרום שיספרו למשפחתו (מדאגה ורצון לעזור) ואז יפנו אליו ויפעילו לחץ לתקן.
וגם אם לא - זה הזמן לראות מי יכול לעזור לך להסתדר בחיים ואיך. זו לא בושה לקבל מהם תמיכה ועזרה. אם זו היתה מי מבנותייך - האם לא היית מתייצבת לצידה ומייד ?

ולסיום אני ממליצה לך בלי קשר לכלום - מצאי טיפול לעצמך. בלי קשר לשום טיפול זוגי.
את חייבת את המקום לפרוק את הכאב והתסכול והכעס עבור עצמך, עבור הילדות שלך, עבור התפקוד היום-יומי.
כדי שתוכלי להתנהל מולו ברוגע, כדי שתוכלי להיות אמא לבנותייך (כי הן הכי חפות מפשע בסיפור הזה והן בטוח מרגישות שמשהו קורה כבר חודשיים).
וכדי שתוכלי לקום בבוקר ולחייך לעצמך במראה.

אלו העיצות שיש לי לתת לך הערב.
אני מקווה שמי מהן עוזרת.
מחבקת אותך מאד.

 

[ornass2]

לתיעוד, ללספר, ולטיפול בעצמה.

 

[מעיין ברכה]

מסכימה עם כל מילה של נאו

ושולחת לך קלאק נובה חיבוק ענק בלב הקושי העצום הזה.

 

[sagilgul]

איזו אישה חכמה שאת.

אני כל כך נהנית לקרוא אותך שזה לא יאומן.

 

[אורora]

מסכימה לכל מילה

זו תמצית הדברים.
להפסיק להתחנן.
להתחיל להתכונן.
וכך או כך, בסוף יהיה טוב.

ועוד דבר.
אני לא יודעת בת כמה את,ומה המקצוע שלך אבל אני משערת שאת עוד מספיק צעירה כדי לשנות את יכולת ההתפרנסות שלך.
גם אם תהיה התפייסות אל תציבי את עצמך שוב במקום הזה.
תמצאי דרך לפרנס את עצמך ואת ילדייך.
במו ידייך.
בין אם במציאת עבודה, הסבה מקצועית, לימודים.
אם תרצי אני בטוחה שתצליחי.


מאחלת לך שכמה שיותר מהר יהיה לך קצת קל יותר, הסיטואציה באמת נוראית.