כשאדם נמצא במצב כזה
שבו הזוגיות פתאום נראית לו כמו כלא, אז מה שלא תגידי או תעשי לא יעזור.
זה המצב שלו כרגע, והרבה פעמים זה נובע ממשבר שיתכן שכלל לא קשור אליך.
(מישהו אמר גיל ה 40? סתם ניחוש פרוע)
זה באמת סיוט כי את רואה מישהו שהיה איתך הולך ומשתנה.
ולדעתי אין לך הרבה מה לעשות כרגע.
טיפול זוגי, ספק אם יעזור עכשיו.
הרבה תלוי בו. עד כמה הוא יהיה מסוגל לראות את מה שיש לכם, את ההרסנות של מה שהוא עושה.
אבל כשאת מנסה לפקוח את עיניו זה שוב נהיה משהו 'שלכם', כאילו שהזוגיות היא רק אינטרס שלך. משהו שעושים בשבילך.
בעוד שזה צריך לבוא משני הצדדים.
אין לך שליטה עליו, על הרצונות שלו, ועל הצעדים שיבחר, אלא רק עליך ועל איך שאת תגיבי לכל מהלך.
וצר לי להגיד, אבל אני גם לא לגמרי קונה את ההכחשות שלו לגבי רומן או משהו אחר שקורה.
ולכן שוב, (יתכן שכתבתי את זה כבר אז) , מה שאת צריכה לעשות עכשיו זה לחזק את עצמך. טיפול, לדבר עם חברה (רק אחת או שתיים, שאת סומכת עליהן). לחזק את עצמך בכל דרך אפשרית. תנסי לחשוב על עצמך לא עליו. מה הם הקווים האדומים שלך? איפה את בכל הסיפור הזה? על מה את מוכנה לוותר ועל מה לא?
מאחלת לך ימים שקטים יותר