ובממלכת הבלוג

[קא זו או]

ובממלכת הבלוג

פוסט אודות הכתיבה "האומנותית" ברשת והאכזבה ממנה. יש גם איזו תובנה בסוף, לגבי היכולת של הרשת מול הנייר בעניני שירה וספרות.

 

[צלליתה]

עוד על כתיבה

יש ספר שנקרא The metaphysics of virtual reality M.Heim יצא ב1993, כלומר לפני המון שנות אינטרנט, שמדבר על השינויים בכתיבה ובשפה בעקבות השימוש במעבד תמלילים, בתפיסה שלנו בעקבות ההיפרטקס ובתרבות ובחברה בעקבות מציאות מדומה (תגידו, מה קרה למציאות מדומה? לא שומעים על זה יותר היום). האיש הוא פילוסוף, הספר קצת מיושן, אבל בהחלט שווה קריאה. ועכשיו אני נזכרת ש השאלתי לחברה שהיא כרגע בחול כך שאין לי סיכוי לראות את הספר בזמן הקרוב. הנה לכם יתרון אדיר לאיבוקס. (אי-ספר). (איך אני אוהבת את האי הזה והשפה העברית)

 

[e-magine]

למה לדעתך, האי בוק לא ממריא?

למה עסק ענק כמו אמזון לא מקדם את זה?

 

[צלליתה]

אם אתה שואל אותי....

אז אני יכולה לענות רק בשם עצמי. אני פשוט אוהבת ספרים. הדברים האלו עם הנייר והכריכה המצויירת. מגע אצבעות בנייר. הריח של ספר חדש או לחילופין ספר ישן. הקליק הקטנטן שספר עושה שפותחים אותו פעם ראשונה. ועוד. ועוד. ועוד. פעם מזמן מזמן אני זוכרת שמישהו הציע להוסיף ריח לאיבוקים כפיצוי על אובדן השאר. ונא לא לבקש לינק. עשיתי חיפוסונציק, ולא מצאתי.

 

[xslf]

בנוסף למה שכתבו כאן

על האהבה של אנשים לספרים, כרגע ebooks די מוגבלים: * יש פורמטים מתחרים, ולא כל אחד רוצה להתקין את כל תוכנות הקריאה. * חלק מהפורמטים קניניים, כך שאם אתה רוצה להשתמש ב־ebook בפורמט קניני, אתה חייב להתחייב להשתמש בתוכנה מסויימת ובמערכת הפעלה מסויימת- כל עוד הספק מספק תמיכה בכלל לפלטפורמה. דוגמא לבעייתיות: השבוע פנו אלי ידידים של הורי כדי שאחלץ להם קבצי qtext מהמחשב הישן, עכשיו כשהם שדרגו לחלונות XP ותוכנת הקיוטקסט כבר לא עובדת אצלם. האם ה־ebook שאני רוכשת היום יעבוד גם על המחשב שיהיה לי עוד 4-5 שנים? האם הוא יגביל את הבחירות שלי במחשב ובמערכת ההפעלה בה ארצה להשתמש אז? * חלק גדול מהספרים הללו מוגבלים מידי- אי אפשר להדפיס (או אפשר להדפיס רק כמות מסויימת של פעמים), אי אפשר להשאיל לחבר (הם ירוצו רק על מחשב עם רשיון) ועוד בעיות הידועות במעבר ממוזיקה על דיסקים למוזיקה בקבצים. * הרבה מהם לא ניידים. לא לכל הפורמטים יש קורא המתאים לכל מחשבי הכף יד, ובגלל ההגבלות בסעיף הקודם, המרה לפורמט אחר ש*כן* נקרא במחשב כף היד אינה אפשרית פעמים רבות.

 

[לקשמי]

תגובה

עד לפני שנים אחדות היה לי תחביב (שלצערי קצת הזנחתי) לבקר במוזיאון לאמנות, בעיקר במוזיאון בתל אביב. אני זוכרת שפעם, באיזשהו טיול במסגרת בית ספר, כשביקרנו באותו מוזיאון הגענו לתמונה גדולה שכולה היתה שלושה פסים: כתום, שחור וצהוב (אם אני לא טועה). התמונה "זכתה" לתגובות מלגלגות מצד חלק מחברי הכיתה שלי: "את זה גם אני יכול לצייר", במובן של: זה נקרא אמנות? את זה תולים במוזיאון לאמנות? תגובות דומות היו מצד אבא שלי בביקורים אחרים שלי איתו ועם אחותי באותו מוזיאון, כשראינו תמונות שלא הראו משהו קונקרטי למראית עין (כמו למשל תמונה שכולה היתה צבע שחור ולמטה כמה פסים וכד'). ובכל זאת הן זכו להקרא אמנות וקיבלו מקום במוזיאון. ולגבי שירים: קראתי הרבה סוגים של שירים, מביאליק ועד שירה "מודרנית" יותר כמו של יהונתן גפן ו/או משוררים שכותבים בשפה יותר "עממית" אבל עדיין נקראים אמנים/משוררים. אז מי קובע מה היא אמנות ומה הוא "זבל"? אני לא רואה כל פסול בצורך של כל אדם להתבטא בדרך כלשהי, גם אם הוא לא כותב כמו שיקספיר. "זבל" אני קוראת ליצירות שיש בהן אלימות או פורנוגרפיה, ויש הרבה כאלה ברשת. אבל בהרבה מקרים נוהגים לקרוא "זבל" גם לסתם משהו שמישהו כתב, הבעת דעה או רגשות, והוא נקרא "זבל" רק כי הוא לא דומה ממש לביאליק.

 

[e-magine]

לקשמי ../images/Emo45.gif, אני מזדהה

עם מה שכתבת כאן. אני רוצה להוסיף, כי מבחינתי, יצירה אמנותית טובה בין שזאת אמנות פלאסטית ובין שזאת ספרות, היא יצירה שגורמת לי לחשוב ולהתעמק, או שהיא גורמת לי לתגובה רגשית חזקה. לגמרי אוף טופיק, יתכן ויצירה שנראית על פניה דלה ופשוטה, מעוררת אצל הרבה אנשים את המחשבה:"גם אני יכולתי לעשות את זה" את המחשבה: "המלך הוא עירום" ורגשות כמו כעס על אוצרת התערוכה או על הקהל שמתלהב מאותן יצירות. גם אילה סוגים של רגשות שיצירה יכולה לעורר. זה לא משנה בכלל אם היצירה פיגורטיבית או לא, ואם השפה היא שפה "נמוכה" או "גבוהה". יש לי עוד מה לכתוב, אך אני נאלץ כרגע לפרוש לעיסוק פחות אומנותי.

 

[קא זו או]

אתה מתעלם משני רכיבים בפוסט

הראשון, שהפוסט בכלל לא התיחס ל"שפה נמוכה/גבוהה", ולעובדה שהפוסט טוען בחד משמעיות שהאינטרנט מוצלח בלמכור דברים אבל לא בליצור יצירות מופת. מה דעתך על טענה זו? זה מה שחשוב בפוסט מבחינת אנשים ואינטרנט לדעתי. אהה, ועוד ---> האינטרנט מעודד גרפומנים.

 

[e-magine]

עדיין לא התייחסתי לפוסט

התייחסתי להודעה של לקשמי, ככה שאתה יכול להגיד שנכון לעכשיו, אני מתעלם מכל הפוסט ולא רק משני דברים בו.

 

[קא זו או]

זה חוש ההומור שלך?

 

[e-magine]

קורס להבנת הודעותיי

יפתח בשנת הלימודים הקרובה.

 

[קא זו או]

לא צחקתי, אבל אם זו

דרכך לנפנף אנשים מכאן, אשמח להפיץ אותה ולהשתמש בה.

 

[נוסעת סמוייה]

היי, אתם שם,

בנים, להוריד, בבקשה, את הרמות הגבוהות של הטסטוסטרון... כולה, מה היה לנו? - * קז"א קישר לפוסט מעניין על היצירה האמנותית ברשת - המתח בין אמנות לגרפומניה, והמחיר של הגרפומניה הזאת בהתייחסות שלנו ליצירה האמנותית. * e-magine הגיב בכלל ל-לקשמי, שדיברה על כך שזכותו של כל אדם להתבטא, ונדמה לי, שאיש מאיתנו אינו כופר בכך. כותב הפוסט לא דיבר על כך בכלל. * קז"א, בתגובה, התייחס לפוסט, ולא לשיחה בין לקשמי ל- e-magine . * e-magine ניסה להסביר שהוא הגיב ללקשמי, לא לפוסט. * נהייה בלגן...

אפשר להגיד, שכל אחד מכם הגיב על משהו אחר, ולעשות סולחה?

 

[קא זו או]

אני תמיד בעד "סולחות" ../images/Emo176.gif

 

[נוסעת סמוייה]

הללויה! ../images/Emo24.gif

(שמתם אותי בין הפטיש לסדן, אתה יודע...)

 

[נוסעת סמוייה]

+דיאודורנט +בושם....../images/Emo3.gif

 

[e-magine]

גמני ../images/Emo175.gif

 

[נוסעת סמוייה]

../images/Emo24.gif גם לך!

 

[e-magine]

בעיקר לנוסעת ולקא זו או

ניתוח התקרית המצערת וגם כמה הרהורים על תקשורת בפורומים.

השתלשלות העניינים: בשבת בבוקר, קא זו או רשם הודעה ראשית על ההודעה הזאת, היו משורשרות, עד כמה שאני רואה, תגובות של צלליתה ושל לקשמי. קראתי את ההודעה ומייד אחריה את התגובות של צלליתה ולקשמי. היה לי ברור כבר בשלב זה, שאני מאד רוצה להגיב ללקשמי על הודעתה, מכיוון שמה שהיא כתבה, ולמעשה, מה שהיא כתבה, (לדעתי יכול לעמוד בזכות עצמו ולא חייב בלל להיות תגובה לקא זו או, אם כי לא עוסק באנשים ואינטרנט) זה משהו שאני רוצה להגיב לו. אין לרצון שלי להגיב ללקשמי ולא כלום עם ההודעה של קא זו או ולא עם היותי מנהל בפורום זה. היה לי די ברור שיש לי מה להגיב, גם לקא זו או וגם לצלליתה. אך היו לי מספר סיבות לא להגיב באותו השלב. אחת הסיבות היתה כי לא היה לי זמן ואפשר לראות שאפילו את התגובה שהתחלתי לכתוב ללקשמי, הפסקתי באמצע. לאחר זמן קצר מהצפוי, הצלחתי להשתחרר ממה שהייתי חייב לעשות וחזרתי למחשב. אפשר לראות שרק 6 דקות לאחר כתיבת החלק הראשון של תגובתי ללקשמי, כבר העלה לי קא זו או תגובה מופנית אלי, ואומרת לי שאני מתעלם מטענות הכלולות בפוסט שהוא צירף. ההערה הזאת היתה לי קצת מוזרה, משתי סיבות הראשונה כי לא כתבתי בכלל לקא זו או, אלא ללקשמי. אם הייתי רוצה להגיב לך אז, קא זו או, הייתי משרשר על ההודעה שלך ולא על התגובה של לקשמי. ואם הייתי רוצה לכתוב תגובה לשניהם, הייתי מציין זאת באיזושהי דרך בתוך תגובתי, למשל ע"י פניה אליך בשמך, כמו שאני עושה עכשיו. לא היה לי שום עניין לפנות אליך בדרך פתלתלה או מרומזת. השניה היתה כי אתה, קא זו או, השתמשת במילה מתעלם וזאת בקשר לשתי אענות שבפוסט המדובר. אני למעשה, לעולם איני מתעלם משום דבר שקורא בפורום הזה. זה נכון לכל רגע בו אני נמצא מול המחשב ומקוון. אני מבין שמאחר ולקשמי הגיבה לך, ראית בהזדהות שלי לדבריה, שכאמור, בעיניי עומדים בפני עצמם, גם איזו תשובה אליך ולא היא. כפי שציינתי קודם, היו לי מספר סיבות שלא הגבתי אז להודעתך, ומעבר לחוסר הזמן, היו לי שיקולים נוספים: א' אינני רואה עצמי כמי שיכול לקבוע מהי איכות בתחום הספרות. ב' הפוסט שצירפת, הביא אותי לחשוב על כמה דברים נוספים. מדובר בכיוונים לגמרי שונים מהכיוון שרצית לדעתי להעלות לדיון. כיוונים אלה, שהם נושאי דיון לגיטימיים כשלעצמם (האינטרנט ככלי מסחר, טקסטים כסחורה וירטואלית בהשוואה לסחורות וירטואליות אחרות וגם הנושא של כמות מול איכות בהשקפתו של הצייר אורי ליפשיץ) היו לדעתי חוטפים את הדיון בשלב מוקדם מידי והיה נוצר מצב של חטיפת שרשור, דבר שלא רציתי בו למרות שהרבה מנהלי פורומים עושים זאת. אני דווקא חשבתי שהתגובה ללקשמי לא תביא לחתיפת שרשור ויתכן וכאן טעיתי. למעשה, ההודעה שלי לשאלתך, בדבר התעלמותי, כביכול, מהטענות העיקריות בפוסט, היתה הודעה מוקדמת מידי, שכן היא נכתבה כאמור, כאשא עודני הייתי בפורום בשרשור זה ממש. בשלב זה, ורק כ 10 דקות אחרי הודעתך בדבר התעלמותי, כביכול, הגבתי לך בהודעה בזו הלשון: "עדיין לא התייחסתי לפוסט <זו הכותרת> התייחסתי להודעה של לקשמי, ככה שאתה יכול להגיד שנכון לעכשיו, אני מתעלם מכל הפוסט ולא רק משני דברים בו." היכן הדגש באמירה זאת? מבחינתי, על המילה עדיין. שים לב, לא אמרתי שאני מתעלם מהפוסט ולא ממך. אמרתי קודם כל, שעדיין לא התייחסתי. יש בזה רמז שאתייחס בהמשך. לאחר מכן, אמרתי שהתייחסתי להודעה של לקשמי. פה יתכן ויש טעות, שכן אני מבין שמבחינתך, ההודעה שלה אינה עומדת בזכות עצמה, אלא היא תשובה להודעתך. הדבר השלישי שאמרתי, הוא שאתה יכול להגיד שנכון לעכשיו, אני מתעלם מהפוסט ולא רק משני דברים בו. לאחר מכן הוספתי חייכן עם משקפי שמש. כדי יהיה ברור שאני כותב בחיוך. כי המילה מתעלם לא נראית לי בכלל ובפרט לא בהקשר לדברים שקוראים בפורום הזה. אני מציין שגם כאן, המילים "נכון לעכשיו", לדעתי מרמזות על כך שהמצב הוא זמני. באשר לסוף, האמירה ש"אני מתעלם מכל הפוסט", נכתבה אמנם בהקשר שציינתי, כלומר שלמצב זמני,אך כנראה מתוך תחושת אי נוחות שנגרמה לי, למשמע דבריך, שאני מתעלם. כי כאמור, לצערי, לעולם איני מתעלם. בדיעבר אני חושב שלא הייתי צריך בכלל להגיב באותו שלב ולתת לשרשור מנוחה, עד הרגע בו אוכל להתרכז ולענות להודעתך הראשית. באשר להמשך השרשור, עדיף לדעתי מכל בחינה, לא להיכנס לזה. בוודאי שלא רציתי לגרש אותך מהפורום, ואתה יכול לראות גם שפחות או יותר באותן דקות, הגבתי לך עניינית בשרשור הישרא. אין לי שום סיבה ושום רצון להבריח אותך מהפורום. כאשר אני כן רוצה להרחיק מישהו מהפורום, אני עושה את זה בדרכים ישירות והדבר ידוע ומוכח. לא רק שאני לא רוצה שתעזוב, אלא אני אשצח מאד אם תמשיך להשתתף.

מבחינת התקשורת בפורום, שוב הוכח שהתקשורת המילולית הכתובה בפורום היא לפעמים מאד לא מועילה, במיוחד כאשר מנסים לקצר ולתמצת. יש צורך להדגיש יותר את המילים החשובות בהודעות וזה לא תעמיד נעשה, אולי שוב, בגלל חוסר זמן או חוסר מודעות להשלכות. יחד עם זאת, אני מאמין גדול בהדברות ובבירור ובליבון. הדברים יכולים להיעשות לפעמים בפורום ולפעמים בערוצים פרטיים אך לא תמיד אנחנו זוכרים זאת.

 

[סרפד]

אפשר להוסיף עדות? ../images/Emo13.gif

למערכת הראיות המכובדת? ההתרשמות שלי היתה אכן שהדגש היה על המילה "עדיין" ושהדברים של E נאמרו בהומור חביב וממש ללא כל כוונת זדון או פגיעה. אני גם מכירה את התנהלותו של E בפורום זמן רב ומעולם לא נתקלתי בשום נימה של הומור מזיק או לעג או גסות או כל דבר דומה ביחס למשתתפים (להבדיל ממציפים או מבקרים אקראיים שכותבים הודעות לא קשורות, שלא הייתי רוצה להיות במקומם

). הופתעתי מן התגובה של קא זו או והבנתי שהיתה פה איזו אי הבנה נוראית. אגב, גם לי פעם קרה שנפגעתי מאד מדברים שנאמרו לי בפורום כשהכותב בכלל לא התכוון למה שחשבתי ולא כתב בנימה שחשבתי. עניתי לו בחריפות רבה, מסכן, אבל מיד הדברים לובנו והתבהרו. אבל דווקא קרו לי יותר דברים כאלה בתקשורת פנים אל פנים מאשר באינטרנט.