ואלו הם חיי 2

[FallingFromGrace]

../images/Emo119.gif

ואני לא ארוע משמעותי בשבילך?

 

[OverSharing]

איפה השרשור הראשון?../images/Emo103.gif

רציתי לראות מה כתבתי אבל לא מצאתי>: אז.. 10.10.1990- נולדתי! הייתי מזה גוזלי, כיף לאחים שלי! חח עומר היה בן 7 ותמר בת 3.. היא לא מתה עליי אז קנו לה בובה גדולה כזו [נגיד, הרבה יותר גדולה ממה שאני הייתי] והיא קראה לה..שחר! מקורי. נולדתי בבי"ח מאיר בכפר-סבא אבל בכלל גרתי בהוד השרון.. בגיל 10 חודשים עברתי לגור ברעות, יישוב קטן וחמוד שהיה אז בחיתוליו. [אוקיי, הוא היה מ-כ-וער. התגבר על זה] כשהייתי בת 3וחצי בערך פפסי, כלבה של בנידודים המליטה, ואנחנו קיבלנו אוצר בלונדיני שענה לשם אניקה. יפה ב9.8.94 [כמה חודשים אחרי אניקה] הגיע עוד גוזלי- אורי! מאז הוא כבר גדל והפך מגוזל לילד המעצבן בעולם. מילא:| איפושהו ביולי או אוגוסט 95 עברנו לחצרים כי אבא מונה למפקד על איזו טייסת.. פשוט אהבתי לגור שם! היה כ"כ כיף. את גן חובה העברתי בבסיס [הייתי מלכת הגן כי ידעתי לכתוב. כמה מדליק] בכיתה א' למדתי בבי"ס אזורי- הסעות ושטויות.. בסוף כיתה א' חזרנו לבית ברעות וללכת לבי"ס היה די שוק כי הלכתי ב-ר-ג-ל.. קמתי יחסית מאוחר והכל.. בכיתה ב' הייתי עם כל החברות מגן טרום חובה אז היה בסדר בפסח של כיתה ב' סבתא נפטרה.. הייתי ממש היסטרית, בטוחה שעובדים עליי וזה.. אחרי הלוויה [לא הייתי בה] הייתי חולמת שמכניסים אותה למקרר של גופות והיא בכלל חיה וזה היה מזעזע. בסוף כיתה ד' החליטו שמשלוש כיתות הופכים אותנו לשתיים, והייתה לי כיתה תותחית! הייתה לנו חבורת מגניבים גדולה כזו והיה כיף חיים. בדיוק באמצע החופש הגדול שבין ד' לה' [1.8.00] רואי נולד כבר הייתי מספיק גדולה כדי להחזיק אותו בלי לבקש, לטייל איתו והכל.. הוא היה כזה צעצוע חמוד! עכשיו הוא קצת מפלץ רוב הזמן אבל אני מתה עליו בספטמבר 00 אבא הוסמך סופית להיות טייס באלעל- שזה לראות אותו קצת פחות ממש שאני רגילה ולראות עולם הרבה יותר ממה שאני רגילה. אני אוהבת את זה דווקא 7.10.00 סבא נפטר מסרטן בריאות שגילו לו שבוע לפני. זה היה יום שבת ויום אחרי זה היתה הלוויה שזה היה יום כיפור ולא ידעתי אם מותר לי לצאת להסתובב ברחוב או לא.. בסוף נסעתי ולא סיפרתי לאף אחד שהוא נפטר בכלל.. שלושה ימים אחרי זה היה לי אחד הימי הולדת הגרועים O__o גם על סבא הייתי חולמת מלא בחודש שאחרי המוות- חלומות יותר גרועים מעל סבתא אפילו.. פה נגמרו לי הסבא וסבתא מצד אמא. מצד אבא יש לי רק סבא ואשתו. [סבתא נפטרה כשאבא היה בן 22] המעבר לחטיבה לא היה לי טראומתי או משהו סטייל זה, בנובמבר של אותה שנה רבתי עם שתי החברות הכי טובות שהיו לי בעולם והיו איתי בכיתה.. שנאתי לבוא לבי"ס כי היו לי איזה ארבעה חברים בנים בכיתה וזהו. היו לי עוד חברות אבל בכיתות אחרות. בסוף ז' ביקשתי לעבור כיתה ונתנו לייי כיתה ח' היא אחת הטובות שהיו לי בחיים. עברתי לח'1 שהייתה הכי טובה בשכבה! יאווו מתתי עליה. חזרתי לצופים והייתה לי שנה מדהימה שם. בסוף ח' התחלתי להסתובב עם חבורה גדולה כזו של בנים ובנות מהגדוד והיה איזה מישהו שממש רצה אותי ואז אני אותו אבל היינו ביישנים ולא יצא כלום. [לא נוראאאא] בכיתה י' קיבלתי הדרכת ו'- חלום חיי 1#.. הייתה לי שנה מעולה בצופים, גם מבחינה שכבגית, צוותית ובעיקר עם החניכים. בטיול השנתי של כיתה י' התחברנו עם חבורה של בנות- משהו הומורסיטי כזה.. איכשהו נשארנו חבורה עד היום, אנחנו 15 בנות ובאמת שאין אחת שאני לא אוהבת ואני כ"כ שמחה שאלו הן החברות שלי. 16.5.06- נשיקה ראשונה. לא משהו כ"כ משמעותי אם נתחשב בעובדה שאני לא זוכרת כלום כי הייתי מחוקה מהתחת אבל התוצאות טובות! 10.6.06- עמרי ואני נהיינו חברים חבר ראשון, בהחלט אהבה ראשונה וכל הנלווה לזה.. באופק נראית חתונה

השנה [יא] קיבלתי הדרכת ח'- חלום חיי 2#. אם חשבתי שהשישית שלי הייתה טובה- אז השנה פשוט הפתיעה אותי כ"כ לטובה. החניכים היו מדהימים, הצוות הפך להיות האנשים שמכירים אותי הכי טוב מכולם, יודעים עליי הכי הרבה, רואים אותי הכי הרבה.. אני פשוט אוהבת אותם וכ"כ שמחה שיצא לי להיות חלק מהם. קיבלתי ראש חלוץ- חלום 3#. [חח החלומות צופים שלי מקסימים], היה קצת קשה, קצת מתיש, אבל מקום ראשון [אחרי תשע שנים] לא בא ברגל ואני הכי גאה בעולם שנה הבאה אני אהיה ראשגדית ח', שזה שונה ממה שאני רגילה אבל אני בטוחה שיהיה לי אדיר. ו..טוב, אלו הם חיי?

 

[©big smile©]

טאגליינס, אני חושבת

 

[RainbowL]

קראתי

ואת מדהימה אותי כל פעם מחדש, ואני קוראת את כל ההודעות שלך

 

[coolit]

גם אני קראתי:]../images/Emo25.gif

 

[B a Z u K a]

אולרייט.

20.9.1991 נולדתי אחרי 2 אחים 12.12.2003 עברתי לניו יורק חצי שנה אחרי זה עברתי לפלורידה 3 חודשים אחרי זה נכנסתי לבית ספר באמריקה בפעם הראשונה. עברתי שנתיים שהותירו אותי נטולת ספק בכך שבית ספר הוא אכן גהנום. ביום שבת שעבר עשיתי כרטיס אשראי. הראשון בחיי השנה בעזרת השם אני יכנס לבית ספר יהודי בתקווה שיהיה שם יותר נומאלי.. לא יודעת תאריכים של הרוב...סילחו לי התגעגעתי לפורום הזה

 

[לנה הייתה פה]

אז מה שהרגע רק הצטרפתי../images/Emo11.gif

מותר לי לא? P: אז ככה. ב3.4.1990 נולדתי באוקראינה. בכך הצטרפתי לאחי הגדול שכרגע בן 26 (9 שנים הבדל). כשהייתי בת 8-7 חודשים החתול שלנו נרדם לי על הפנים ובכך חסם לי את הנשימה. ההורים שלי היו במטבח אבל למזלי,אמא שלי נכנסה לסלון והעיפה לי אותו מהפנים ובכך בעצם לא נחנקתי. זה לא שינה לי את החיים אבל יכול היה שהייתי בת 6 עלינו לארץ,התוכנית המקורית הייתה לגור בבאר שבע אבל בסופו של דבר הגענו לפ"ת,ומאז אנחנו פה. הגענו אני אמא שלי אחי ובעלה אז של אמא שזה בכלל סיפור. אז ככה: אמא שלי ואבא שלי התגרשו (אחרי שנולדתי כבר) אמא שלי התחתנה עם ב',אבא שלי התחתן עם אחותו של ב' (!) , אמא שלי אני אחי וב' הגענו לארץ,אמא שלי התגרשה מב' זמן קצר לאחר מכן אבא שלי התגרש מאישתו (אחותו של ב') הגיע לארץ והוא ואמא שלי חזרו עכשיו שתבינו,בכלל לא ידעתי שכל זה קרה וב' היה נשוי לאמא שלי,חשבתי שהוא סתם חבר משפחה שבא איתנו לישראל. גיליתי ממש ממש במקרה. מיותר לציין שהייתי בשוק כן? בכיתה ה' אני ואמי עברנו גיור,לכן הייתי צריכה לעבור לבית ספר דתי. כמובן,שבהתחלה כל זה היה כרוך בהמון בכי וקריאות "לא רוצה!!!!1" אבל לא הייתה לי ממש ברירה. בסוף זה היה לטובה כי שם נהייתי ממש מקובלת והיו שנתיים פשוט מדהימות. בחופש הגדול של כיתה ו', אני ואבא שלי שטנו לאוקראינה לבקר את המשפחה (כולם נשארו שם,אין לנו פה אף אחד) וכעבור שבוע-שבועיים אמא שלי גם טסה לאוקראינה וההורים שלי התחתנו שם מחדש.(הוווווווווווו) אמא שלי טסה לארץ,ובסוף אוגוסט גם אני טסתי לבד לישראל. שאבא שלי הגיע לארץ לראשונה,הוא כל שנה עשה וויזות להישאר פה ולא הייתה לו (ועדיין אין לו) תעודת זהות. בקיצור,משרד הפנים עשו לו בעיות להיכנס לארץ והוא לא יכל להגיע לפה. אח"כ גם התברר שכל הוויזות שעשה במשך השנים היו מזויפות.אנחנו כמובן לא ידענו,ובמשרד הפנים אמרו לאמא שלי שאבא שלי בחיים לא ידרוך במדינה הזאת. אז כיתה ז'-ח' היינו רק אני אמא ואחי.היה ממש קשה,כי לפני זה אבא היה בעיקר המפרנס ואמא שלי עבדה לבד ואחי גם התחיל לעזור בכסף. אם זה לא מספיק,שאבי לא היה בארץ אמא שלי (שעובדת בבית-חולים) נדקרה ממחט של חולה במחלקה,ונדבקה בהיפטטיס סי. שנה נראה לי היא עשתה לעצמה כל יום רביעי זריקה בבטן,התחיל לנשור לה השיער,בחילות הכל.

 

[לנה הייתה פה]

המשך P:

וואי לא ידעתי שיצא ארוך =\ בקיצור,היא עברה את הטיפולים ועדיין עבדה רגיל כדי וול,לפרנס אותנו. כל שבוע בערך הייתי צריכה לכתוב מכתבים למשרד הפנים ביחד עם אמא כדי שאבי יוכל לחזור לארץ. בינתיים,אבא שלי גר שם שנתיים גם כן לבד וניסה לפרנס את עצמו. בכיתה ט', הוא חזר [ אין יור פייס וומן ממשרד הפנים שאמרה שהוא לא יראה תמדינה הזאת! ] בתקופה הזאת בהחלט התבגרתי ונהפכתי מlittle daddys girl - לפחות או יותר עצמאית. כיתה י',כל חברותיי הלכו לתיכון אחד שקרוב לכולנו לבית והוא ההמשך של החטיבה שלנו ואני כמובן כרגיל חייבת להיות שונה הלכתי לתיכון אחר שאליו הלכו 10 ילדים מהשכבה הקודמת שלי. לא מצטערת לרגע אחד על ההחלטה הזאת. אפשר להגיד שמצאתי חיים יחד עם האנשים החדשים. ועכשיו אני עולה לי"א. (למרות,שאמורה לי"ב. אני בת פאקינג 18 שנה הבאה! ) אה כן,אין פירוט על נשיקות ראשונות,חבר ראשון וכל זה כי זה לא שינה אותי ולא היה משמעותי מבחינתי בכלל. שתבוא האהבה הראשונה תהיו בטוחות שיבוא פירוט רחב P:

 

[K a y a 1989]

לא ניראה לי מישהי תקרא

כי זה כבר למטה. בכל מקרה,נעים מאוד אני קטיה. ב22 לנובמבר 1989 באתי לעולם,באוקראינה. משום מה,אמא שלי חשבה שאני נורא מלוכלכת בגלל שיצאתי יחסית כהה למשפחתי היא כל הזמן רחצה אותי ושיפשה. וכן זה מהסיפורים שמספרים תמיד בארוחות וכאלו,ממש מרתק.אגב אני לבנה לגמרי בחורף שלא תבינו. אני לא אשכח ולא אסלח[למען הדרמטיות] שבגן לא נתנו לי את התפקיד הראשי נטו כי היתי יהודיה,ובארץ? בארץ אני בכלל לא יהודיה קטע שכזה. ובכלל לגננת היה זקן,מה טראומה. בין השאר מה שמעטים יודעים,בגן הטריד אותי ילד אחד מינית וזה מהמעט זכרונות שלי מהילדות הוא אחד מהם. בברה"מ אין הרבה פירות וזה,לפחות בתקופתי כי זה נשחב למצרח מיבוא ויקר לכן אחד השיכנועים של "יהיה לך טוב בישראל",היה יהיו בלי סוף בננות !. אח התמימות. ובכן באמצע א' עליתי לכיתה א' בישראל,כי אבא לא רצה שאני אלך שם לבצפר שאני לא אקבל שוק וסתם רצו להקל עלי. אני זוכרת את זה כדי טראומה כולם דיברו בעברית וכל הזמן אמרו בואי,מה בואי מה זה בואי בכלל. ואני גאה להגיד שהמילים הראשונות שלמדתי היו בואי,וסנדוויץ עם נקניק וגבינה צהובה[כופרת],ומי בכלל אוכל עכשיו נקניק?. מהר מאוד למדתי את השפה העברית,אבל את הבטחון האמיתי התחלתי לצבור בכיתה ד'. כשבה' כבר כיהנתי בתור מקובלת+,בעיקר בקיבוץ . אני זוכרת שהיה לי ולחברה שלי יומן ריכולים ומצאתי את זה לא ממזמן והיה שם המון שטויות לרוב וגם שיר של מוקי. אני דגלתי בחברות מתוך אהבה,ואף פעם לא הודיתי בה. למרות שהיתי הבת הכי מבוקשת בערך עם מכתבי אהבה וכל השטויות האלו. כיתה ז' מעבר לחטיבה,לא יותר מדי מרגש חוץ משאני לא אשכח לעולם את התקופה שאח של ידיד שלי נהרג,זה היה שוק טואטלי. זאת הייתה גם שנת בר מצווה עם כל המפקד והמופע והשנה בעצם סגרתי עם זה מעגל. מאז ומעולם היו דיבורי בנים אבל פעם ראשונה שהתנשקתי היא די מאוחרת להרבה בנות היתה רק באמצע-סוף ט'. מצידי עכשיו לא הפסדתי כלום מבחינת הזמן,אבל אז נורא ממהרים. ומרגישים נורא מוזר שלא. אגב נשיקה ראשונה היתה מבחילה. היה קורס מדצים שם הכרתי את האקס שרק שנה לאחר מכן היתי חברה שלו. וגם משלחת לגרמניה שבמבט לאחור,היתי כל כך תמימה באותה תקופה. האקס אגב התחיל כסטוץ,ואחרי הרבה זמן המשיך לקשר. אבל זה סיפור משעמם חוץ מהעובדה שהיתי עם חבר טוב שלו יום לפניו. החוסר אמון בבנים פגע בי בפתאומיות,כשבאמצע שיחה תמימה על העבר כשאני מתבכיינת לבן כלשהו הוא התחיל למזמז אותי בניגוד לרצוני. ובאמת שאין לי כח להכנס לזה היה ועבר. השנה היה לי שלל סטוצים וכרגע הכל נרגע כי פשוט נמאס לי,זאת היתה שנה של התנסויות בדברים חדשים. קשר רציני לא ניראה באופק ואני לא ממש זקוקה לו כרגע לפחות[חכו שתי דקות אני בטח אשנה את דעתי]. השנה סימתי הדרכה תודה לאל,ומצד שני התחלתי לעבוד בד-ו אבל זה מכשל ונחמד בסופו של דבר אז די לבכות קטיה. בסך הכל זאת אני סתם ילדה ממוצעת בת 17 אוטוטו 18 מה שמזכיר לי שאני מתחילה ללמוד תיאוריה ורשיון וכל זה ואני בלחץ אטומי. אבל יהיה טוב