אתה בטח לא תיקח שקל ממה שאתן לך,
כי כשיש אוסף של תגובות אז לא בוחרים את התגובה הקשה.
ובכל זאת אכתוב, כדי שגם אם לא תאמין לי אולי משהו ממה שאגיד יהדהד בראשך.
כמה דברים קשים לי בתיאור שלך:
דבר ראשון, בכלל לא נראה שאכפת לך מהזוגיות שלך או מאשתך, אלא אתה פשוט לא רוצה להיות גרוש כי זה לא מתאים לך לסטטוס. אתה מתכנן להיות להסתכל על החיים שלך בגיל ארבעים ולראות גבר בריא, אמיד, מתוקתק, לפי הספר. הרשה לי גם לשער: אשכנזי, מצביע עבודה או ליכוד. אבל זה כבר פחות רלוונטי. והעניין הזה, שבו אשתך אומרת לך שרע לה בחיים המזוייפים
שאתה בונה לעצמך, פשוט לא מתאים לך.
דבר שני, נראה שאתה איש שמאד קשה לחיות לצדו. למעשה, לו הייתי מכירה אתכם, כנראה שהייתי מייעצת לאשתך לעזוב אותך. "פוץ מתנשא" זה אולי ביטוי קצת מוגזם, אבל אתה בהחלט על הסקאלה הזו. אתה גם שתלטן, גם נרקיסיסט וגם מאד מזלזל באשתך (ואולי בכל הסובבים אותך). תגיד לי, אתם לא מנהלים חשבון משותף? אחרי 10 שנות נישואים אתם מנהלים חשבון נפרד? ואם הוא משותף, אז איך אתה יודע שדווקא מהכסף שלך חיים ואת הכסף שלה סתם חוסכים? איך אתה יודע שרק הפרנסה שלך נחשבת ושלה לא?
אתה טוען שהעובדה שהדברים סובבים סביבך היא לא מכוונת, אבל לי היא דווקא נראית מכוונת מאד. היא רוצה לעזוב, אבל אתה לא מוכן לוותר. כאילו שזה מעניין מישהו על מה אתה מוכן או לא מוכן לוותר. מה זה לא מוכן? מה, תחזיק אותה עגונה? תחטוף את הבנות? מה? האישה לא רוצה אותך! תקלוט, ל-א ר-ו-צ-ה. אבל אתה מתייחס לזה כאל עוד גחמה... אני מופתעת שהיא לא הרגה מישהו מרוב תסכול, תאמין לי.
קצת פחות זלזול באשתך וקצת פחות נרקיסיזם יובילו אותך למחוזות נפלאים.
