תשמע...
לעשות שינוי זה תמיד לא פשוט. על אחת כמה וכמה שינוי תפיסתי ו/או ערכי. זה עדיין לא אומר שזה בלתי אפשרי. אלא מה, השאלה היא של נסבלות. כל עוד המצב שאתה נמצא בו, קשה, מתסכל ומחורבן ככל שיהיה, עדיין נסבל מבחינתך, אתה תמשיך להחזיק בסבל הזה (שיש לו מחיר אבל גם איזשהו רווח, אחרת לא היית מחזיק בו). כשהמצב יגיע לשלב של בלתי נסבל ברמה הכי בלתי נסבלת, שם יקרה השינוי.
נדמה לי שאתה כבר קרוב, אבל כנראה שעדיין לא שם. התשובה שלך מלמדת על זה.
ובכל זאת, יקירי, נראה לי שאתה חי באיזה בועה פרטית וממסכת משלך. לכולנו יש אחריות. אנחנו הורים, עובדים בעבודות עם אחריות לא קטנה, עושים מילואים, מטפלים בהורים מבוגרים, מתנדבים, מנהלים, נוהגים באחריות על הכביש, משלמים מיסים... למה נראה לך שמישהו אחר עושה את זה בשבילנו? למה נדמה לך שרק אתה בעל אחריות? אתה באמת משקף תפיסה ששמה אותך כבעל האחריות היחיד בעולם, שהכל סובב סביבו והכל חייב להיות בשליטתו.
ואין לך מושג עד כמה זה בלתי נסבל לחיות עם/לצד בן אדם כזה.
אתה ממש נראה לי מבולבל. מה זה הקשקוש הזה של "הלוואי והייתי יכול לחשוב כ"בעיה של מישהו אחר"?? מה ששלך שלך ומה ששל מישהו אחר הוא ממש לא שלך, הוא של מישהו אחר. ואם זאת אשתך אז זה של אשתך ולא שלך.
אתה יודע למה היא לא רוצה להזדיין איתך? כי גם את החמצן שהיא צריכה בשביל לנשום אתה כנראה מעביר דרכך. איפה שאין תנועה ואין חמצן, אין תנועה בכלל, גם לא תנועות של זיון.
חונכת? יפה וטוב, עכשיו תהיה מספיק אחראי בשביל לבחון האם כל הערכים וכל מה שחונכת עליו באמת עוזר ותורם לך בחיים או שיש משהו שתוקע אותך ושם לך את המקל הזה בגלגל, שבגללו יש לך הכל ואין לך בעצם את מה שאתה הכי רוצה וצריך. מותר, ולא רק מותר, חובה עליך להיות מספיק אחראי כדי לפתח חשיבה עצמאית וביקורתית בחיים שלך, בטח כשבחיים שלך לא רק אתה מתנהל, אלא יש עוד אנשים בעלי עצמאות ואינדבדואליות שחיים לצידך. נראה לי שמרוב לפתח ולהתקדם לעתיד שכחת איך לחיות את העכשיו. מלהסתכל ולשאוף רק אל העתיד אתה מפספס בגדול את מה שעכשיו. אתה בן 37 ואפילו את המשכנתה סיימת לשלם. מצוין, אבל ככל שאתה עושה וי על כל עניין ומרכיב חיים חיצוני והישגי, אתה מפנה את השטח ומתחיל לראות את מה שאין שם, מתחת להישגים החיצוניים הללו, כייפיים ומקדמים ככל שיהיו.
אתה צודק, זה מעייף. וואו, כל כך מעייף. הכתיבה שלך משקפת את העייפות הזאת. אתה מותש ואין פלא. וכל עוד תאמין במשפט "אבל אני לא יכול לראות דברים שונה", באמת תישאר תקוע במקום. רק אשתך תזוז משם וגם הבנות כנראה. ואולי היא תחפש לעצמה מישהו קצת פחות הישגי, פחות צנטרליסטי וגנרל אולי קצת יותר קטן, שאולי לא נראה כל כך מדהים, אבל חי את החיים עצמם ולא את הפנטזיה בגרוש שמציירים הסיפורים והאגדות (ומי כמוך רואה עד כמה כל זה פנטזיה בגרוש (כי זה מה שאתה בעצם מספר כאן), אבל עדיין לא מצליח לדעת ולהבין שזה בסך הכל מה שזה).
או המפלצת
