אני זוכר שלפני איזה שנה וחצי נכנס החוק של
העלאת המיוסי על ריכבי ליסינג (ביטול ההטבה שהיתה קודם לכן) היו הרבה אנשים במדינה בעד, כי מה יותר קל מלראות עובד היטק שמרוויח משכורת מכובדת יחסית, כמישהו שמנצל אותך בזה שהוא מקבל הטבת מס על רכב. וכמובן היו את כל הנימוקים כמה הכסף הזה יכול לעזור לשאר המדינה, ומי שהגה את ביטול ההטבה הזאת הוא לא אחר משר האוצר הנהדר לשעבר, שגלגל לכיסו מליונים במזומן, ורצה להעלות את שכר הלימוד של הסטודנטים - הירשזון בספו של דבר, ההטבה בוטלה, אנשי היטק משלמים יותר על הליסינג, והכסף שלכאורה קיבלנו כתוצאה מהמלך הזה לא ממש מורגש בשטח. כל אותם אנשים שתמכו במהלך הזה מתוך קנאה בעיקר, לא ראו מזה שקל כמובן. יש גם אנשים שבאים בטענות לאינטל על זה שהיא קיבלה סיוע של מיליארד דולאר מהמדינה, למרות שהיא השקיע מיליארדים אחרים, ומשקיעה כל שנה בישראל כסף, מכניסה הכנסות ענק לקופת המדינה, תורמת שעות בהתנדבות של העובדים, ושומרת על המשרות שלהם כמיטב יכולתה למרות המיתון. הנקודה שלי היא שתמיד אפשר לבוא בטענות למי שמרוויח יותר ממך, על מה ועל אייך שהוא עושה. אבל כל עוד אתה לא מרמה אף אחד ולא פוגע באף אחד, אני חושב שהטענות האלה אינן במקומן. לא אכפת לי כמה כסף האנשים האלה לוקחיםלסמינר או הופעה, זו החלטה שלי אם לבוא או לא. אם יש ביקוש ואנשים מוכנים לשלם, אין שום סיבה בעולם שהם יתנו מחירים יותר נמוכים, אני לא רואה את עצמי מוותר על 10% מהמשכורת שלי למשל, גם אם אני אדע, שאני יכול להסתדר עם 90% ואני לא מצפה מאף אחד אחר שיעשה את זה. מעבר לכך אני חושב שלפעמים הסינון הזה עושה טוב גם למורה וגם לקהל. אם מישהו מלמד אנשים שיש להם מיליון בבנק, אייך להשתפר ולהגיע למצב שיהיה להם 10 מיליון למשל, לי בתור איש בקהל זה פחות יעזור. לפעמים הסכומים הם סוג של סלקציה, משהו שעוזר למורה לדעת דבר אחד לפחות על האנשים שבאים לאירוע. שהם מוכנים להשקיע בעצמם.