אין בעד מה, בשבילי זאת שליחות../images/Emo24.gif
וכל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו... לגבי חינוך חינמי - הוא כן ממש כך, משום שאם בית הספר "מוכר ורשמי", 600 השקלים שאת מדברת עליהם הם תקרת הגג והם משולמים לעירייה, במדרג שהיא קובעת, על פי תלושי שכר (כלומר, לאותו בית הספר יש שישלמו 200 ש"ח ויש - 600 ש"ח). בכל זאת בילינו זמן מה בבית ספר רגיל וגם שם, כך נוכחתי, אין ממש "חינוך חינם". אני מסכימה איתך שגם, נניח, 600 ש"ח הם עול - אבל עם הזמן נקבעים סדרי עדיפויות חדשים אם המטרה חשובה. מקצצים פה ושם ומקבלים תמורה מלאה בעד האגרה. השאלה איך מסתכלים על זה. עם יד על הלב, האם אין את מוציאה כרגע סכומי עתק בגלל, דווקא, המערכת הציבורית? אני מתכוונת לאבחונים שונים ומשונים שדורשת המערכת, או שאין ברירה לעבור אותם בגלל המערכת, ובעיקר שלל טיפולי תמיכה לילדים שנמצאים במערכת, בשל תוצאות והשפעות המערכת. לפתוח בית ספר דמוקרטי זאת דרך חתחתים, לא פשוטה ולא קצרה. לעיתים נדירות, כמו בחדרה ובגבעת אולגה, היוזמה (או לפחות, ההסכמה) מגיעה מכיוון העירייה. בדרך כלל בית הספר קם כתוצאה מהתארגנות מאסיבית של הורים שנקעה נפשם ממערכת החינוך. בתי הספר הדמוקרטיים, גם אלו שכיום "מוכרים", נאבקו מול צווי סגירה, שהגיעו מהממסד, אבל לא ויתרו. בית הספר הדמוקרטי 'כנף' שברמת הגולן פעל זמן מה בתוך חניון מכוניות, פשוט כי לא הייתה לו ברירה. בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו התחיל את פעילותו במקלט ברמת גן ובית הספר הדמוקרטי בזכרון יעקב נודד עד היום וכפי הידוע לי, זמן רב איננו ממוקם בזכרון. השאלה אם יש לך את הזמן, האנרגיה והמשאבים לפתוח בית ספר כזה. אם כן, כל מסע מתחיל בצעד אחד בודד, במודעה במתנ"ס. ובינתיים, לגבי "השאלה הלוגיסטית", כבר כתבתי לך פעם במסר, כי מתרגלים להסיע לחברים ולבית הספר ואצלנו זה שווה את המאמץ, בריבוע. יש דברים יותר גרועים שאפשר להתרגל אליהם. גם אנחנו גרים בשכונה קטנה ופוגשים את ילדיה בגינה, בחגים ובמועדים וככה זה הכי טוב לנו. בהצלחה!