ה"מניפסט" שלי....

[גובלינית]

../images/Emo201.gif מזי - כמה מתסכל וכמה נכון...

מרגישים שהדברים נכתבו בדם לבה של "מורה ואם בישראל"... מכירה את זה מקרוב - חברות וקרובות משפחה שמלמדות במערכת... למרבה הצער - המורים הפכו להיות שק החבטות של מערכת החינוך, אשר לא מצליחה תמיד לרסן הורים מתערבים ולא מעורבים... למורה שלימדה את הבן שלי מכיתה ד' עד כיתה ו' (בבית ספר רגיל...) - מגיע צל"ש. אין יום שאני לא חושבת עליה ולא מברכת אותה. לא אשכח לעולם - שבימים הכי קשים והכי אפלים - היחידה שעמדה עימי בפרץ היתה קלרה. אני בהחלט מאמינה שהיא שותפה גדולה ועיקרית להישגים של הילד.

 

[גובלינית]

../images/Emo79.gif בהחלט דוגמה אישית היא מרכיב

משמעותי בתהליך החינוכי... כשהבנתי את זה - זה מה גרם לי לחנך את עצמי.... תיקי התייחסה לנושא של סמכות הורית - וזה ניתן למימוש רק כאשר אנחנו ראויים לשמש כמודל לילדים שלנו (לפחות בעיניהם...) ---------- לגבי כפיה דתית - אני לא מסכימה איתך שיש, כי אני לא מרגישה כך. אבל כנראה שזו תחושה אישית. בכל מקרה - אני לא מעוניינת להסיט את הדיון מהמסלול העיקרי...

 

[גובלינית]

אמאמיקה - הרבה תודות../images/Emo70.gif בהחלט הצלחת להכניס

קצת אקשן לעניינים...

 

[א מ א מ י ק ה]

../images/Emo140.gif אין על מה

 

[מירב1965]

כרגיל אין שחור ולבן בחיינו

ונכון כל אחד צריך לעשות את חשבון הנפש הפנימי שלו עם עצמו ולשנות בהתאם הרגלים לא טובים. ילדנו מאתגרים אותנו כל יום מחדש ולפחות אצל ילדיי אני יודעת שהם צריכים את הגבולות הברורים שלהם כי אחרת הם מתפזרים ופורקים כל עול. מזי התרגשתי לקרוא אותך ואת אכן צודקת, תמיד קל להפיל את האחריות על המורים (ושלא תבינו לא נכון אני בכלל לא באה מתחום החינוך, אני רק אמא שנמצאת הרבה בביה"ס ובשיתוף איתם עוזרת לילדיי לצמוח ולהצליח). ישנם הרבה בתי ספר ציבוריים שכן מצליחים לשלב ילדים עם לקויות או תסמונות או כל בעיה אחרת, אני רואה את זה אצלנו, הצוות החינוכי יוצא מגדרו כדי לעזור לנו ולדאוג שלילדיי תהייה סביבת חינוך טובה. אצלנו למשל אין תחרות של ציונים יש לימודים לערכים, לכיבוד המקום, לכיבוד של בין אדם לחברו,עזרה לזולת ועוד... אצלנו למשל מפסיקים שיעור במידה וילד פוגע בילד אחר , המורה דואגת לפתור את העניין באותו רגע ואף לעיתים שולחת את 2 הילדים המעורבים החוצה ללבן בינם לבין עצמם את המקרה. אצלנו גם ישנן מורות שמיוזמתן מוכנות על חשבון זמנן החופשי לעזור בתגבור לילדים שמתקשים במקצוע שלהן (ולא רק ילדים עם "בעיות"), אחת לשבוע המורה נותנת לתלמידים לפתוח לדיון על דברים שמציקים להם וביחד הילדים עוזרים לאותו ילד ומציעים לו פתרונות לאותו מקרה. אני יכול לומר שלא פעם הילדים פתחו לדיון גם על דברים שהציקו להם מול בני ושיקפו לו את התנהגותו, ולאחר מכן היתה תקופה רגועה יותר מצידו כי היה אכפת לו. קרה לנו מקרה עם הילד בל"ג בעומר, למרות החופשה כשהתקשרתי למורה לספר ולהתייעץ היא הקדישה לי מזמנה כ-שעה , דאגה לעזור לי, כך גם במשך כל השנה, אין לה שעות היא תמיד פנויה בשבילנו , כמו גובלינית גם אותה לא אשכח כל חיי כי היא בהחלט עוזרת ותורמת לנו בגידולו ועיצובו של הילד. ודבר אחרון כן דמוקרטיה או כן חינוך ציבורי, זה מאוד אינדיוידואלי אצל כל ילד! ושנית אי אפשר להטיל את כל כובד האחריות על כתפיו של ילד שיחליט מה שטוב לו בחיים, אנחנו ההורים לא נמצאים רק לקישוט בנוף ילדותם, תפקידנו מעבר לחום ולאהבה גם לחנך ולהציב גבולות.

 

[א מ א מ י ק ה]

אגב...

איני יכולה להאריך כעת חייבת לצאת אבל בית ספר דמוקרטי מציב גבולות בהחלט רק הדרך והגישה שונים.... )

 

[ניקרקרקר]

מיקה, לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר../images/Emo45.gif

 

[א מ א מ י ק ה]

חזרתי ואני מגיבה

ראשית אני חייבת לומר שאני מאושרת שיש מורים אכפתיים ואכן יש. את אותם דברים שטענת כאן טענתי גם אני עד שדיברתי עם אדם שמאוד מאמין בדרך ובעיקר כיוון שהוא מעורב ורואה תוצאות בשטח שהשיטה מוכיחה את עצמה. אבל האינדיווידואל כאן אלו ההורים שכפי שטענת ובצדק אנחנו לא קישוט. אם ההורים אינם מאמינים בדרך ואינם מיישמים אותה בביתם - עדיף לאותו הילד להיות במסגרת בה ההורים דוגלים. אחרת - הילד יוצא מבולבל ומתוסכל וזה לא לפה ולא לשם זה כמו לתת לילד סוכריה עם ימין ולגזול אותה עם יד שמאל. מעבר לכך, במידה וההורים אכן מאמינים בדרך ומיישמים - השמים הם הגבול וכל ילד יכול לגדול ולהתפתח בצורה נפלאה במקום שכזה. כפי שכבר כתבתי ואך אחדד קצת - בית ספר דמוקרטי פתוח אינו בית ספר אנרכיסטי. צריך להיכנס ולראות על מנת להבין. באתר שלהלן ניתן להיכנס לרשימת בתי הספר ולראות שלכל בית ספר יש את המדיניות שלו ולראות שיש חוקים ויש גבולות אפילו אולי נוקשים יותר אבל שוב. כל הרעיון זה הדרך והגישה. הילד אינו עוד "יצור נחות" מקשיבים לו, יש לו מקום, הוא שייך, הוא קיים וגם לו יש חלק בהחלטות. לא זוכרת אם כתבתי כאן על סיפור שסיפרה לי חברה: חברתה זומנה על ידי הגננת (לפני די הרבה שנים) בטענה שבתה בת החמש אינה מבינה ואינה מבצעת מה שמבקשים ממנה. אז היא שאלה את הגננת מדוע היא חושבת ככה אז הגננת אמרה שהיא ביקשה מכולם לצייר דולפין/לוויתן (כבר לא זוכרת מה) והילדה ציירה שמים וים! הילדה טענה שהיא כן ציירה דולפין רק שהוא בתוך המים.... סיפור זה מראה עד כמה צרת אופקים אותה גננת ועד כמה פקחית אותה ילדה. http://www.democratic.co.il/Israel/Forums.shtml ערב נעים... היום הולכת לטפטף קצת באסיפת הוועד הבית ספר... אגב בחודש האחרון עברתי המון שינויים והגעתי להמון תובנות והרבה נורות החלו להבהב וחלק דלקו וחלק כבו וחלק הוחלפו... )

 

[מירב1965]

שמחה בשבילך על כל אותן הארות

שחווית, שיהיה לכם בהצלחה גם בהמשך הדרך!

 

[ניקרקרקר]

גבולות ברורים

מיקה, הרשי לי לחדד ולחתום בזאת - הגבולות בבית הספר הדמוקרטי הם הכי ברורים שיכולים להיות. את החוקים קובעים כולם, כמו בכנסת, אחת לשבוע, במליאה. לכל ילד, איש צוות והורה - קול שווה. מגישים הצעת חוק, אם היא חשובה לך - יוצרים לובי קטן בכל האמצעים הדמוקרטיים (בפורום של בית הספר, בטלפונים, בשלטים בבית הספר) ומקווים לרוב קולות. בכל שבוע נקבעים עוד חוקים. חלקם לרוחי וחלקם לא, אבל אני חייבת לקבל אותם. השמיים הם הגבול מבחינת חוקים ואצלנו יש גם חוק שאפשר לשנות כל חוק כל חצי שנה. העובר על החוקים - מבוגר או ילד - "עולה לוועדת חוק וסדר", מעין בית משפט קטן. לכל הוועדות המפעילות את בית הספר (ועדת טיולים, חוק וסדר, הנהלה, תקציב, ביקורת, ארועים, צוות ועוד עשרות עשרות) נבחרים ילדים, אנשי צוות והורים ביחס שווה, בבחירות חשאיות (לאחר שהמועמד הציג את עצמו). ברגע שהילדים הם חלק שווה בקביעת החוקים ובהחלטות - הם הראשונים לשמור עליהם מכל משמר. למעשה, אצלנו מרבית הנתבעים הם מבוגרים...למרות שיש אצלנו כמות נכבדה של ילדים שהוגדרו "בעייתיים" בבתי הספר הרגילים - אני מצהירה, חד וחלק, שאין אצלנו אלימות כלל. מי שנכנס, כמו שכתבה שביק, לא מעלה על דעתו, בהתחלה, שמדובר בבית ספר. זה נראה, על פניו, כהתאספות משפחתית רגועה ונעימה באווירה מאד ביתית. וזאת לא למרות אלא בזכות מאות החוקים שממשיכים להתאסף והגבולות שממשיכים להערם...... נכון שכל בית ספר דמוקרטי, כפי שראית, הוא שונה. זה משום שבכל מקום יש אנשים וילדים שונים שקבעו חוקים שונים. כדי להגן על בית הספר מהחלטות לא דמוקרטיות (למשל, שיהיו שיעורי חובה) למרבית בתי הספר הדמוקרטיים יש אמנה שבה כללי "בל יעבור" (לדוגמא: לא תהיה כפייה, תישמר הרב-גילאיות וכו').