התקפי זעם

התקפי זעם

רציתי לשמוע מהורים עם ילדים בתפקוד גבוה איך הם מתמודדים כשיש התקפת זעם. אני מתכוונת ברמה הטכנית, לדוגמא האם אתם שולחים אותו לחדרו? האם מחבקים חיבוק דב עד שירגע?או סוג אחר של הרגעה. אני מתכוונת לילדים הגדולים יותר שכבר קשה להשתלט עליהם. יש לנו מחלוקת על צורת ההרגעות מהתקף זעם ורציתי לשמוע מכם. אני כרגע לא מתיחסת ללמה ההתפרצות קרתה ומאילו סיבות. אלא יותר לדרך שלכם להרגיע את הילד. תודה על השיתוף
 
אני חושבת שאת צריכה לגלות מה מרגיע את הילד

שלך. את כל ילד מרגיע משהו אחר וצריך לנסות להגיע למה שמרגיע אותו. יש כאלה שחיבוק דב או בכלל מגע מרגיע אותם, ויש כאלה שזה יוציא אותם מדעתם. יש כאלה ששליחה לחדר תטריף אותם, וחלק ירגעו מלהיות קצת לבד. ויש בטח עוד אפשרויות, צריך פשוט לנסות עד שמוצאים מה מרגיע את הילד שלך.
 

dina199

New member
לדעתי גם חשוב לברר מה הסיבה

להתפרצות. כי אז אפשר לטפל בסיבה בתקווה שזה ישפר את התוצאה.
 

imash

New member
אנחנו המון זמן ניסינו לברר מה היה הטריגר

וכשראינו שאין לנו דרך לדעת ושגם כנראה הטריגר משתנה וגם יכול להיות סתם דבר קטן (לדעתנו) שכנראה הקפיץ אותו, התחלנו לטפל בסימפטומים (=להחזיק את הידיים שלו (ואז הוא בועט....) להגיד "לא!" ואם הוא ממשיך - להרחיק אותו. (וזה כמובן ממשיך לחזור על עצמו)
 

גור42

New member
זה שהטריגר קטן ומשתנה, לא אומר שאי-אפשר לדעת

זה רק הופך את האתגר ליותר קשה - זה הכל. אפשר לדעת.
 

arana1

New member
זה בדיוק המקום לכשרון הא"ס לזיהוי תבניות

מאוד קשה לאתר סיבה להתנהגות שהיא מאוד אקראית לכאורה המקסימום שתפישות ליניאריות יכולות לספק מול מצבים כאלה זה סטטיסטיקה ולכן זה בדיוק המקום שהכשרון האוטיסטי המוכר לזיהוי תבניות מרעשי הרקע יכול אולי לעזור
 

גור42

New member
כן, הא? רק חבל שאף אחד לא מעוניין לשמוע

ואם כבר מעוניינים לשמוע, אז זה כאילו עושים לנו טובה. לא יודע מה איתך, אבל לי אישית זה לא נותן מוטיבציה לעזור. אני יודע, אני יודע... זה אגואיסטי מאוד מצידי, אבל גם אני רק בן-אדם.
 

arana1

New member
לא מעוניינים זה בלשון המעטה

ולכן זה לא שאלה של אגואיזם אלא של הישרדות פשוטה המוטיבציה תמיד קיימת כי היא בנפשנו אלא שמנסיון העבר מסתבר שכל נסיון יגמר בזה שאנשים יתהפכו עליך לחלוטין אחרי זה הם יבואו ויגידו שצדקת והצלחת ופתרת בעייה שנתפשה כבלתי פתירה וכל הכבוד וזה יעשה כאילו נעים באגו וזה גם חשוב לעזור לאחרים אבל לך אישית זה יקח חודשים להתאושש מהפצעים,אם בכלל ולכן פשוט מדובר בפיקוח נפש,במצב העניינים הנוכחי פשוט אסור לעזור לאנשים,לפחות לא ישירות,זה חבל נורא אבל מה אפשר לעשות
 

AutismTimesTwo

New member
מוטיבציה ?

מעניין שבדיוק שמעתי על אדם אחד, אוטיסט בוגר, שמסייע בתשלום כמובן, להורים לילדים אוטיסטים להתגבר על בעיות מהסוג הזה. הוא מסביר להורים למה הילד מתעצבן, לא משתף פעולה וכו' ואיך לגרום לו לשנות את הדפוס מתוך הבנה של מה באמת מציק לילד. כנראה שזה עובד. המוטיבציה שלו היא תשלום - הוא עובד בזה. האם אתה צריך מוטיבציה מסוג אחר ? ולמה אתה מחליט שקטגורית אף אחד לא מעוניין לשמוע ?
 

arana1

New member
הבנה אמיתית לא יכולה לבוא ממוטיבציה כספית

וזה נכון במיוחד לגבי אוטיסטים שחלק ממה שעדיין לא מובן במניעים לסביבה זה יחס שונה מהממוצע לחומר וחומרנות זה ברור וניכר לעין מהתבניות של התנהגותם ובדיוק בגלל זה זה סמוי לאנשים שפועלים מתוך מוטיבציות המכובדות והנפוצות כיום ככלל בשביל להבין אדם כיאות אתה צריך לחלוק במוטיבציות שלו ולהיות מופעל ורגיש לדברים שהוא רגיש אליהם ולכן יש קשר בין ההזדקקות למוטיבציה מסוג אחר לבין התחושה שקטגורית אף אחד לא מוכן ולא מסוגל לשמוע והרי זה גם המקור האמיתי של התפרצויות הזעם והיאוש לפחות חלק ממנו
 

AutismTimesTwo

New member
כבר אמרתי לך

שמיציתי את הקשר בינינו פעמיים. עכשיו אני אומר פעם שלישית ובנימוס יחסי. מילא אם היית קורא ומבין וגם עונה לעניין. עכשיו רד ממני ולכל הפחות אל תצפה לתגובות נוספות. יום טוב.
 

arana1

New member
לא זכור לי שהיה בינינו אי פעם קשר

ולכן לא ברור לי מה בדיוק מוצה או מה אתה רוצה והכי לא ברור לי למה התוקפנות הלא עניינית שלך נתפשת בעיניך כנימוס אני לא מגיב לאנשים אלא לעניין ואת הדעות והאבחנות שלך בקשר למידת הבנתי איני סופר בכלל לא עליתי עליך ולכן אין לי ממה לרדת ואיני מצפה לשום תגובה ממך(כמו כל אדם שפוי אני מצפה לדברים טובים ולא לדברים רעים) כמו שאני רואה ומרגיש את העניין הנוכחי ובכלל אז הכל מחובר וגם כל המקרים והמצוקות שמופיעים באשכולות האחרונים שזוכים לתשובות שלשמיעתי ומנסיוני הם הכי שטחיות ומתעלמות מההקשרים והמצוקה הבסיסית שלא מאפשרת לאוטיסטים להסתנכרן נכונה שחלק מהותי ממנה זה תפישה לגמרי שונה של משקל התן והקח בדידות האוטיסט בהמון הנ"ט,העובדה ששום מסגרת לא מתאימה לו אלא אם משקיעים מאמצים אין סופים בשורה של טריקים מכניסטים שמרדדים את הקיום הכי חיוני ויפה לכיעור שטחי ומכאיב ומיותר,מאמצי התיווך הנלעגים שיוצאים מתוך תפישה מבזה שעם קצת מאמץ האוטיסט ילמד להיות מטומטם כמו כולם,כל אלה נובעים מחוסר יכולת וחוסר אומץ והתעלמות מוחלטת מהעומק והחיוניות שעומדים ביסוד הזהות האוטיסטית שלכן צריכה מסגרת שתכיל אותה כיאות,כזאת שבניגוד לתפישה שלך ושל כל אלה שמתיימרים לחנך ולטפל ולחקור תדע ליישם חיבור יצירתי ושקוף ופתוח בין כל ההיבטים שהנ"ט חיים אותם כמופרדים לאוטיסטים הכל מחובר והכל מואר,בגלל זה הם כל כך רגישים ועצבנים וחרדים ונעדרי שליטה ויכולת עצמאות בסביבה שיודעת לתמוך רק במבט מפריד ואטום ואוטם,סביבה שמשיתה עליהם בעקשנות אטומה וחסרת יצירתיות בדידות אין סופית בזמן שהיא דורשת מהם את כל מה שאסור ולא נכון להם ונותנת להם כלום ואפילו פחות מזה יש גבול גם לכמה האוטיסטים יכולים לשאת ולסבול,ולמרות שהנ:א בטוחים שאלוהים זורח להם מהתחת הם יצטרכו בסופו של דבר להבין שהם יודעים הרבה הרבה פחות מכלום
 

גור42

New member
עוד לא קרה שעזרתי למישהו והוא נשאר בסביבה


עד שאנשים כבר פונים אליי (נניח - במסר) בבקשה לעזרה, אז הם בורחים בתוך שתי שניות אחרי שאני עונה להם. וגם כאן בפורום, אחרי כל הדיבורים הגבוהים של כמה שחשוב לשמוע אותנו, אף אחד לא מתייחס בכלל לשום עיצה שלי. לא אומרים אם זה הועיל או לא. לא שואלים שאלות follow-up. אפילו לא אומרים תודה. כלום. כאילו אני אוויר. ומה גורם לי להרגיש הכי גרוע, זה שקורה מה שקרה בשרשור הזה - שאנשים מגיבים לכותבת ההודעה המקורית כשרשור להודעה שלי. כאילו שאני בכלל קיים או משהו. וחסר לכם שתגיבו להודעה הזאת בתגובות שנובעות מתוך רחמים. אני נשבע לכם, אם עוד פעם אחת אני אראה את אחת התגובות הסטנדרטיות האלה...
 

גור42

New member
חוץ מזה - השרשור הזה איננו המקום לדיון הזה

זה שרשור תמיכה, ולא שלי.
 

shulamokshim

New member
אשמח לשמוע מה דעתך על בעיה שיש לי

מאתגר במיוחד. שאלתי שאלה בנפרד, לא בשרשור הזה.
 

גור42

New member
עושה רושם שכבר קיבלת תשובות מצוינות


אין לי מה להוסיף.
 
אז מה לעשות לנו עם מוחינו הצר?

האם אתה מציעה להזעיק חקירה אוטיסטית כל פעם שהילד מתפרץ? אתה בעצמך אמרת שאתה לא מתנפל על כל אוטיסט כעל אח אבוד!
 
למעלה