התקפי זעם

[tulana16]

התקפי זעם../images/Emo7.gif

מבקשת את עצתכן שוב, סליחה שלא תורמת הרבה מנסיוני לפורום הנפלא הזה אלא בעיקר קוראת שקטה. כעת זקוקה מאד לעזרה כי ממש נואשת, שוקלת אולי עזרה מקצועית. בתי בת כמעט ארבע, בדרך כלל מאד חייכנית חמה ושמחה, מאז שנולדה תמיד איתי (לא הולכת לגן) מתוך בחירה בעיקר בשל העובדה שעברו עלינו הרבה שינויים ועברנו דירות כמה וכמה פעמים (כולל בחו"ל) בעבר קרה שהתנהגה פתאום באופן מוזר, הזעיפה פנים ואמרה דברים קשים(שונאת את אמא, הילדה החמודה מתה נשארה רק הרעה וכו) כאילו נכנס בה מישהו זר, אך כעת זה מגיע לידי בכי היסטרי וקורה כל ערב!!! אני שמה לב שהיא עייפה מאד או רעבה מאד ומנסה לא להגיע למצב כזה אבל איכשהו תמיד יש סיבה וזה קורה. אני מנסה לשוחח עימה, להבין את הסיבות, להתקרב - מה שמלווה בדרך כלל תגובה עוד יותר חריפה. רק כשאני ממש מתרגזת ומרימה אותה מהרצפה (שם מתחוללת הדרמה בדרך כלל) שמה אותה בחדר אחר וממש צועקת שאני רוצה אותה בחזרה ונמאס לי מהדבר הזה אנחנו נופלות בוכות זו על כתפי האחרת ובחיבוקים ונשיקות ממשיכות הלאה. אבא לא בסביבה רב הזמן ואני מתמודדת לבד עם כל זה. קריאה לתשומת לב? הרי אני נותנת לה את כל תשומת הלב שבעולם!!! איך יוצאים מזה? שונאת לצעוק עליה אבל זו הדרך היחידה. איך נמנעים מזה בכלל? יש ספרות עזר? יש צורך בעזרה מקצועית? יצא ארוך, סליחה.

 

[ר-חלי]

מוכר מאוד

בר עכשיו יוצאת מהשלב הזה זה מתיש מתסכל ומיאש כך פעם נהגתי אחרת אבא דני הציע וזה די עבד: להפוך את ההתנהגות למשחק היא מרביצה לך תעשי הצגה של כואב, זורקת חפצים לריצפה לזרוק גם כאילו זה משחק וכו שמתי לב שאחת מסיבות הכעסים של בר הם אכן מצמא ורעב אני אוספת אותה ב4:00 ותמיד במכונית יש לי משהוא לאכול (פיתה, תפוח, חטיף) הרבה כוח רחלי

 

[לאה_מ]

רגע, רגע, לפני שאת פונה לייעוץ -

אני חושבת שעזרה מקצועית זה דבר מועיל ונפלא כאשר זה בא לענות על בעיה שאנו לא מבינים או לא מצליחים למצוא לה פתרון. אבל את מציינת את הסיבה בהודעתך - את כותבת אני שמה לב שהיא עייפה מאד או רעבה מאד ומנסה לא להגיע למצב כזה אבל איכשהו תמיד יש סיבה וזה קורה. אם כך, נשמע לי, שלפני שאת מקדישה הרבה זמן והרבה כסף להתייעצויות עם בעלי מקצוע תעשי נסיון לא להגיע איתה למצבים של רעב או עייפות. בכלל. נסי, למשל, במשך שבוע אחד, לא לעשות תכניות מיוחדות (ואפילו לוותר על תכניות של הרגע האחרון), להיות בבית, לאכול בצורה מאד מסודרת, להיות איתה באופן הכי רגוע שאפשר, להציע לה לנוח בצהריים, להשכיב אותה לישון בכיף עם סיפור ושיחה נעימה בשלב שבו היא עדיין לא מתמוטטת מעייפות. אם במהלך ניסוי כזה לא תהיינה התפרצויות, אז יהיה מקום בעיני לשיחה איתה על הצורך שלה באוכל ושינה (ואולי בשגרה) ועל מה שיכול לעזור לה למנוע התפרצויות במקרים של חריגה מהשגרה.

 

[tulana16]

אני רוצה לקוות שזה רק זה

אני מאד משתדלת לשמור על שגרה רגועה, ותמיד יש מה לנשנש אם רעבים. היום אשתדל שתהייה לה שינת צהריים, למרות שאין לה גן בבוקר כך שאין מה שממש יעייף אותה פיזית. אני חושבת שהיא גם קלטה את חוסר האונים שלי ברגעי ההתפרצות שלה, לו הייתי מסוגלת להתעלם זו היתה דרך טובה? דרך משחק לא ממש קורה משהו, היא מעמידה אותי במקום כאילו אני הילד והיא המבוגר, "עכשו לא משחקים, עכשו אני כועסת עלייך..." אני אצל הורי כעת, יכול להיות שיותר מדי מבוגרים בסביבה גם גורמת להתנהגות כזו? שוב תודה על ההתייחסות.

 

[לאה_מ]

אני אישית לא בעד להתעלם.

זה לא נראה לי באופן עקרוני, כשיטה. אם הילד שלנו מנסה לומר לנו משהו, הדבר האחרון שאנו צריכים לעשות הוא להתעלם ממנו. מקריאת דבריך, וגם מקריאה חוזרת של ההודעה הקודמת שלך, עולה תמונה (ואולי זה לא נכון באמת, ורק מצטייר כך בעיני כמי שלא מכירה אתכם), שאת עסוקה בקושי שלך להתמודד עם ההתנהגות שלה, ולא מסוגלת באמת לתת לה תמיכה, להיות איתה, להזדהות איתה, לקבל אותה... בסוף מרוב תסכול אתן מגיעות לאיזה שיא, ואז יש פורקן רגשות. אבל כשאני מדמיינת את זה אני חושבת - האם כך צריכה להיות המערכת בין אם בוגרת לבין ילדה בת 4? אני ממש מקווה שאת לא נפגעת. אני לא אשת מקצוע, אני סתם אמא. אני לא מנסה למתוח בקורת עליך, על ההתנהגות שלך, או על היחסים שלך עם בתך. אני מנסה לשקף את הדברים כפי שהם נראים לי, מהזווית המוגבלת שלי, עם המידע המאד מוגבל שמסרת כאן, ולהציג לך אולי זווית ראיה אחרת. יכול להיות שזה ממש לא לעניין - אז פשוט תתעלמי. מה שאני חושבת הוא, שאולי היא לא מרגישה שהיא יכולה למצוא אצלך תמיכה, עידוד, אמפתיה. אולי מה שהיא מחפשת זה פשוט הבנה שלך, פשוט שאת תהיי איתה (בעצם, כל זה לא כל כך "פשוט"), שתהיי אמפתית לתחושות שלה, ולא שאם ההתנהגות שלה מגיעה לפסים מסויימים, שאת "תתפרקי" ולא תהיי מסוגלת להתמודד עם זה. אולי את צריכה, ברגע שאת רואה שהדברים מתחילים לנוע לכיוון של התפרצות כזו, לנסות לתפוס את זה רגע לפני ההתדרדרות, ולנסות לשקף לה את הרגשות שלה: "אני רואה שאת כועסת / מתוסכלת / נרגשת...", לנסות לשוחח איתה על הסיבה לרגש הזה. לא חייב להיות פתרון. אולי די בכך שהיא תרגיש שאת איתה, שאת מבינה אותה ותומכת בה.

 

[צפריר שפרון]

רסקיו רמדי - יעיל ביותר גם

להתפרצויות כעס של הילדה, וגם לחוסר האונים של האם. כאן, ראשית יש לומר - רסקיו רמדי, הוא הרכב של תמציות פרחי באך. הוא איננו תרופה, אינו ממכר, אינו מזיק. משהו כמו תה מרגיע רק ביעילות שאיננה מוטלת בספק. ניתן להשיג בכל בית מרקחת או בית טבע. כך, לא יהיה זה טיפול תרופתי אלא רק אמצעי לתעול האנרגיות של האם ושל הילדה למקומות טובים. חשוב במיוחד שהאם והאב (אם ניתן) יקחו 4-5 פעמים ביום, היות והילדה מטבע הדברים רק משקפת את הוריה. עם זאת ניתן בהחלט ואף רצוי לתת לילדה. אפשר להוסיף למזון או לשתיה של כל בני הבית. אנרגיה מאזנת זו תביא הרגעה ותוביל למקום בו הבעיה לא תחזור. פשוט וקל. יהיה יעיל ביותר גם לנושא הבא - הכנת ילד לניתוח.

 

[tulana16]

אני צרכנית וותיקה של רסקיו

אבל הילדה שלי רק רואה את הבקבוק ונאלמת דום. היא לא מוכנה אפילו לטעום. הוא משתיק אותה אבל לא מרגיע...(פעם טעמה והיה לה חריף) אני בטוחה שהתקופה הקשה שאני עוברת לא נסתרת מעיניה, ואולי זו דרכה להגיב. לתת רסקיו על בסיס קבוע נגיד בתוך מים זה גם טוב?

 

[אפרת_ח]

אני הרבה יותר נוטה לקבל את ההצעה

של "רסקיו רמדי" בהכנה לניתוח - אירוע חריג ויוצא דופן - מאשר כדרך התמודדות עם היומיום. נראה לי שטלונה בסה"כ כבר זיהתה מאילו מצבים צריכים להמנע, ועכשיו נשארה רק המשימה של התארגנות מתאימה.

 

[tulana16]

מקבלת את דברייך

אז זהו שקראתי כאן בפורום על נושא שיקוף הרגשות ומצאתי את עצמי הרבה פעמים מנסה לשוחח איתה על הרגשות שלה דקה לפני ההתפרצות, היא לא ממש תרמה מידע למרות שבזמן רגיל היא מאד משתפת ברגשות שלה, ואז אני מוצאת את עצמי שואלת- את מתגעגעת לאבא? את כועסת שלא יצאנו לשום מקום ? וכו ובעצם אח"כ מרגישה שאני מכניסה לה רעיונות לראש. ניסיתי גם להיות תקיפה יותר ולהזמין אותה לאכול איתי או בכלל לשנות אוירה, אפילו שאלתי אותה אם קשה לה שכולנו (המבוגרים) מדברים סביבה כל כך הרבה בשעה שפעם זה היה רק היא ואני... ההתפרקות היא פשוט הדרך היחידה להגיע אליה, רק אז היא יוצאת מתוך הבועה שלה ומתייחסת, אחרת אני לא מגיעה אליה בשום דרך. זה ככה גם בדברים פחות קיצוניים. היא מסוג הילדים שאם רוצים מהם שיתוף פעולה צריך לעשות את זה תוך כדי כך שנותנים להם להרגיש שהם עוזרים במשהו. יכול להיות שהגעתי איתה לאיזו דינאמיקה לא ממש טובה שנבעה מהגישה החברית שלי, תמיד הקשבתי לה כאל שווה ולא כאל יצור נחות שדורש גבולות והוראות מלמעלה, אצלינו כל דרישה (ללבוש סוודר, לצחצח שיניים) מלווה הסבר הגיוני אחרת אין סיכוי שתיעשה סתם כך כי אמא אמרה. שוב הארכתי. סליחה. אה ועוד משהו, היחסים בינינו מאד חמים בדרך כלל, יש לנו המון חיבוקים ונישוקים ואמבטיות משותפות והמון המון חום ומגע, הדבר היחיד שאני יכולה להעלות על דעתי הוא שאולי פשוט נמאס לה מכל כך הרבה אמא? אולי זו דרך למרוד בקרבה האינטנסיבית הזו?

 

[limori]

אני מצטרפת לקודמי ורוצה להוסיף

כתבת שביתך לא נמצאת בגן. האם היא מבלה בחברת ילדים???? אולי היא באמת "עייפה" מאמא והיא רוצה חברת ילדים??? גם הילד שלי בן 4 ו 5 חודשים מתנהג שונה. לאחרונה הוא עבר שינוי ואני מרגישה שיש לי ילד אחר גם אצלינו בבית היו כמה שינויים אני היתי במיטה השמירת הריון כמעט חודשיים והוא קצת מרנא בתינוק שעוד לא נולד..חשבתי שהשינוי הוא בגלל זה אבל...אתמול קראתי בספר "המדריך השלם לטיפול בתינוק ובילד" שבגיל 4 ואני מצטטת: "בגיל 4 כבר יכול ילדכם להשתלט על תגובותיו הרגשיות הלא צפויות, אך הוא עדיין אינו מסוגל להתגבר על רגשות ההמריה שלו, לכן בגיל זה הוא עשוי להפר את כללי המשפחה...." וזה קצת הדליק לי נורה הם גם כתבו שההתנהגות שלו לעיתים מאד קרובות תהיה רעה על מנת להרגיז אותנו. בספר ממליצים לנקוט גישה רגועה ומאופקת ואין זו שום סיבה לבעיה נפשית. מומלץ גם לעודד אותה לדבר על רגשותיה. גם אני וגם דיויד (אבא של רואי) מדברים איתו המון המון על ההתנהגות שלו על עצמו. ביום שבת היינו בים והגלים קצת השפריצו על רואי והוא אמר "אני לא אוהב את ההתנהגות של הגלים, ואני יודע שאת גם לא אוהבת את ההתנהגות שלי...." וככה המשכנו לנו את השיחה ורואי אמר שהוא לא אוהב את עצמו הוא אמר דברים מאד קשים אבל זו היתה שיחה ברמה של ילד בן 8 אני קצת המומה מהמסקנות שלו אבל אחרי השיחה הזאת הילד נולד מחדש. הוא הרגיש שהוא אמר לנו הכל והלב שלו התרוקן והוא נולד מחדש. הוא נורא כועס עלי שאני מלטפת את התינוק בכל בוקר והסברתי לו שאני לא מלטפת את התינוק אני בסה"כ מורחת קרם על הבטן. הוא אמר דברים שמעולם לא הינו מתיחסים אליהם אילולא רואי היה משתף אותנו. לכן תדובבי אותה לדבר לא בשעת התקף נהפוכו בשעת טיול באמצע משחק עם בובות אולי? בהצלחה והמון המן המון המן סבלנות..... לימור

 

[צפריר שפרון]

ניתן להוסיף רסקיו למים או לאוכל או

לכל שתיה שהיא. ניתן גם למרוח את המים המהולים ברסקיו או את התמצית עצמה על הגוף. כתבת שאת צרכנית וותיקה של רסקיו. על בסיס יומי? מומלץ משך תקופה לנסות על בסיס יומי. נאמר חודש. גם את גם בתך ואולי כל המשפחה. לאחר מכן, רצוי לעשות הפסקה של נאמר שבוע-שבועיים ולראות האם יש שינוי.

 

[לאה_מ]

מדהים, לימורי!

איך שהוא רואה אותך מורחת קרם על הבטן ורואה בעצם אותך מלטפת את התינוק! כמה שהוא חכם ורגיש!

 

[יונת ש.]

שיקוף ללא שאלות

יש בעיה עם לשאול שאלות מישהו שמאוד נסער. זה כאילו דורשים ממנו משהו (תשובה, לדבר בצורה תרבותית) דווקא כשקשה לו לתת את זה. לכן במקרים כאלה עדיף לעשות את השיקוף בלי לשאול אותה שאלות. למשל, במקום לומר "את מתגעגעת לאבא? את כועסת שלא יצאנו לשום מקום?" אפשר להגיד: "את עצובה" ולחכות לתגובה (או לא). אחר כך להגיד "את כועסת". ברגע שנראה שקלעת, להוסיף טיפה: "את כועסת עלי". ככה כל פעם לשקף קצת, אבל בלי לדרוש ממנה שום דבר, גם לא תגובה. יכול להיות שהיא תיפתח מעצמה ותתחיל לספר מה מפריע לה. יכול להיות שהיא לא תספר, אבל היא תיפתח למגע וניחומים. ויכול גם להיות שזה לא יעזור בכלל... אבל נראה לי ששווה לנסות.

 

[לאה_מ]

אני רוצה להתייחס למשהו מסויים מתוך

מה שכתבת. את כותבת: "יכול להיות שהגעתי איתה לאיזו דינאמיקה לא ממש טובה שנבעה מהגישה החברית שלי, תמיד הקשבתי לה כאל שווה ולא כאל יצור נחות שדורש גבולות והוראות מלמעלה, אצלינו כל דרישה (ללבוש סוודר, לצחצח שיניים) מלווה הסבר הגיוני אחרת אין סיכוי שתיעשה סתם כך כי אמא אמרה". זה הקפיץ אותי. אני לא רואה את עצמי כחברה של הילדים שלי. אני אמא שלהם. התפקיד שלי הוא הרבה יותר משל חברה. האהבה שלי אינה תלויה בדבר. אין לי את הפריבילגיה "להעלם", להחליט שאני לא מדברת איתם, או כל התנהגות אחרת, שאפשרית אולי אצל חברים, אך לא אפשרית ביחסי הורים - ילדים. אני תומכת בהם, מכילה את הרגשות שלהם, נותנת להם תחושת בטחון ותחושת עצמאות ככל שאני יודעת ויכולה. ו-כן - אני מתייחסת לילדים שלי כאל שווים. ודאי שלא כאל יצורים נחותים! הם לא נדרשים לעשות דברים סתם כך כי אמא אמרה. אני חושבת שעצם העובדה שאני אמא שלהם לא מקנה לי עליונות עליהם. רק אושר (אבל זה מסיפור אחר).

 

[tulana16]

לאה יקרה, לא התכוונתי להרגיז

בתור בת לאם שלא ידעה לשים גבולות אני מאד מודעת לעניין ומתחבטת בו כל הזמן, לי תמיד חסרה דמות האם הסמכותית ואני מודה שאני תמיד מרגישה במלכודת ומשתדלת לעבוד על זה וכן להגביל אפילו באופן מלאכותי(למשל שעת שינה קבועה, ארוחות מסודרות ליד השולחן ולא עם טלויזיה וכיו"ב). גם אני לא חברה של בתי ואין לי "פריווילגיות" של חברה, אני לא עושה ברוגז, לא נעלמת ולא מתעלמת, ברור שמעצם העובדה שאנחנו מבלות המון זמן יחד רק שתינו יש לנו גם הרבה מאד זמן משחק, אולי כעת הדברים ישתנו כשאנחנו בארץ ומעגל החברים יתרחב ואני אכנס יותר ויותר לתפקיד אמא ופחות חברה למשחקים.

 

[לאה_מ]

ברור לי ../images/Emo13.gif

התכוונתי "הקפיץ" במובן של "הדליק אצלי איזו נורה"...

עכשיו כשקראתי שוב את מה שכתבתי ראיתי שזה ממש לא ברור (טוב, תראי באיזה שעה זה נכתב...). מה שהתכוונתי לומר היה, שכשקראתי אצלך את המשפט הזה, היה לי רעיון, שאולי מרוב חברות, יש אצלה קצת ערבוב תחומים, אולי היא לא מרגישה שהיא מקבלת ממך את האמפתיה והתמיכה שמצפים לקבל מאמא (ולא מחברה, לפחות לא כשאת בת 4...), ולכן כתבתי את מה שכתבתי כדי להראות שאפשר להיות אמא ועדיין לא להתייחס לילדים שלך כאל "נחותים". וכמובן, לא התכוונתי למתוח ביקורת על הכישורים ההוריים שלך.

 

[דסי אשר]

נתת, אולי רמז מהמודל ההורי

שלך , ממנו את רוצה להשתחרר: בתור בת לאם שלא ידעה לשים גבולות אני מאד מודעת לעניןומתחבטת בו כל הזמן. הרבה פעמים אנחנו רוצים בכל ליבנו, להיות אחרת מהורינו, אבל מאחר והמודל שראינו , מסיבה זו או אחרת , היה כל כך משמעותי עבורנו, שמה שיוצא לנו זה "מין סלט" שאנחנו מאד לא מאושרים ממנו, וגם לא הילדים שלנו. נסיון אישי שלי, ובוודאי של עוד רבים/ות אחרים/ות. דסי

 

[חנה גונן]

ללאה

אני דוקא בדעה ההפוכה.ברור שצריך להציב גבולות ולהיות תקיפים אחרת הילדים לא ילמדו אבל למדתי שאם מסבירים ומנמקים את הבקשה עצם ההבנה גורמת להם יותר להפתח ולהענות. שלך חנה גונן

 

[יונת ש.]

זה פשוט לא נכון עובדתית

חנה, כתבת: ברור שצריך להציב גבולות ולהיות תקיפים אחרת הילדים לא ילמדו זה פשוט לא נכון. עובדתית, ילדים לומדים גם בלי שיציבו להם גבולות. חבל שאת כותבת קביעות כאלה מוחלטות כשאין להן בסיס.

 

[חנה בית הלחמי]

תשומת לב שלילית...

ילדים רוצים תשומת לב בכל מחיר. לעיתים צריך להסביר להם מאוד בברור שאנחנו מסרבים לשתף פעולה עם בקשת תשומת לב שלילית. אם היא צריכה נשיקות - לא צריך לעבור דרך התקפת הזעם כדי לקבל אותן. לומר לה את זה ישירות. זה מה שאני עושה, בכל אופן. לא תמיד זה קל - אבל בסה"כ משתלם כי היום עומר מכיר את החלופות ומספיקה אמירה קצרה ממני לגבי סיווגי תשומת הלב כדי ש"יתעשת" ויאמר (בדרך כלל מטעמי אגו עדיין בקול בוכים אבל עם חיוך) "אני לא אבקש תשומת לב שלילית אמא, אני רוצה תשומת לב (וכאן בא פירוט איזו נכון לאותו רגע)". בהצלחה, לא קל...