התקף זעם בכיתה

[kagome10]

אם לקחת בחשבון את רמת האנשים בבית הספר ההוא

אי התערבות זה הדבר הכי טוב שהם יכלו לעשות. אני מתקשה לדמיין מצב בו הם היו מתערבים ואשרה מועילים יותר ממזיקים. כך שבמקרה הזה הכלל "קודם כל - אך תזיק" נראה לי תקף. נתנו לי לבכות וטוב שכך, אם הם לא יכלו לעזור בשום דרך אחרת.

 

[אור האמונה]

אוקי

תודה על ההסבר

 

[אמא לנער אוטיסט]

איפה הסייעת היתה כשהילד אמר לבנך את המשפט?

 

[מיכל931]

הסייעת נכחה במקום

אבל היה קשה מאוד להרגיע את בני במקרה זה.

 

[עמליה עמית]

מיכל, הילד במצוקה...

אם ילד אומר לו דבר כזה והוא נשען על זה ומייצר התקפי זעם, זה כי הוא מתוסכל ולא רק ממקרה אחד. האם אתם עובדים איתו על פירוק סיטואציות? כי לדעתי הוא מבין מה קורה בכיתה ואולי מרגיש שיחס הילדים אליו לא חיובי... (לפחות חלקם) .

לדעתי, השילוב ייפול או הילד, אם לא תטפלו בילד, בתלמידים ובמורים...

בהצלחה

 

[מיכל931]

ישנם ילדים שכן מכבדים אותו

אבל במקרה זה היה מעורב תלמיד עם אופי שלילי מאוד. אנו כן מטפלים בילד וגם מנסים לטפל במורים. אתמול שוחחנו עם המנהלת שהבטיחה לעשות שיחה עם תלמידי הכיתה על המקרה. להבהיר שיש לשתף את כולם במשחק וגם להסביר שכל אחד מגיב שונה בסיטואציות שונות, ויש ילדים רגישים, הם צריכים להתחשב בכך. היא הבטיחה לנסות לחנך אותם ליותר סובלנות כלפי השונה.

 

[dina199]

אם התלמיד ההוא הוא עם אופי שלילי,

למה כל כך חשוב להשתתף במשחקים איתו ?
שישחק עם תלמידים שיש להם כבוד הדדי.
הרי לא כל תלמיד הכיתה משחק עם כולם כל הזמן

 

[kagome10]

מה המטרה? להביא ילד אחר להתקף זעם?

האמירה שיש לשתף את כולם במשחק יכולה גם היא להביא ילדים להתקף זעם, אם באמת מנסים ליישם אותה. הילדים האלו לא ראויים להגנה?

זה מאוד לא הוגן לכפות על ילדים לשחק עם הבן שלך. זו כפייה שמופעלת כלפיהם, ומזרעים של כפייה לא יצמחו חברות ואחווה. תסכול, תיעוב, ושנאה, זה מה שצומח מזרעים של כפייה

 

[אמא לנער אוטיסט]

הילד פנה אל בנך ככה בנוכחות הסייעת של בנך?

 

[1אילת2]

been there, done that

איך אפשר לעזור:
לימוד טכניקות הרגעה: קריעת נייר, תיפוף על הרגל, לספור בלב.
כדאי שיהיה בבית הספר חדר שהוא יוכל להיות שם לבדו.
מישהו (לא את) צריך לעבוד איתו על כללי התנהגות: בכיתה לא בוכים. לא צועקים. לא שוכבים על הרצפה. אם קשה לך- צא לחדר אחר שם תוכל לעשות זאת. חוץ מזה- צריך לשקף ולשחזר את הנעשה בכיתה באופן יומיומי כדי שהוא יוכל לצפות את הפעם הבאה.

 

[rm12346]

למה אף אחד לא אמר לילד ה"מקובל"

שאין דבר כזה לא לשתף את הבן שלך במשחק? אם כולם משחקים אז גם הוא חלק מהקבוצה וגם הוא צריך לשחק איתם ואם הוא לא רוצה לשתף אותו אז אף אחד לא משחק.
היו צריכים להגיד לו את זה לפני שהגיע הההתקף זעם.
לדעתי

 

[dina199]

 

[רונן שפירא1]

????????ממתי לשתף במשחק זה חובה?

מאיפה הכלל החדש הזה?
אף פעם אין מצב בכיתה שכולם משחקים, אלא אם זה חלק מהשיעור....
ובדיוק כמו שאי אפשר לחייב מישהו לשחק אי אפשר לחייב לשתף במשחק.
אפשר לנסות לברר למה לא רוצים לשתף אותו ומה קרה.. אולי קרה משהו בפעם הקודמת?

 

[dina199]

או שהסייעת תמצא ילדים שכן אפשר

לשחק איתם.
מתברר שלילד המעליב יש אופי שלילי , אז באמת אין שום צורך להיצטרף למשחקים שלו.
לבקש טובות מאדם שלילי ומעליב (אפילו אם הוא ילד ) לא נחשב מבחינתי 'תיווך חברתי' .
כשלמעשה אפילו תיווך לא היה שם.
התלמיד השלילי העליב, הביא את הילד הא"ס לבכי (שנקרא התקף זעם , איך למשל קוראים לזה אם תלמידים אחרים בוכים

) ,
ומה שעניין את המורה והסייעת זה 'לסיים את התקף הזעם'.
והילד השלילי קיבל פרס - לא חשוב מה הוא יעולל להבא, את הבעיה ממקדים לא עליו אלא על הא"ס.

 

[שלומות0]

היא מעלה בעיה שמאוד מוכרת לי

הבן שלי,
הילד השלילי והילדים השליליים הם בדרך כל המקובלים והחבר'ה רוצים דווקא לשחק איתם,
ילדים רגועים ושקטים מוצאים עצמם נדחקים לצד וזה הולך ומחריף וזה אצל ילדים נטי"ם
אז מה אצל אסי"ם?
הילדים השלילים מקבלים תמיד את הפרסים הם יוצאים נקיים ממצבים בעייתיים!!!
הם כבר לומדים לקמבן בגיל קטן ומביא אותם לגיל מבוגר יותר ל"הסתדר" מצויין בחיים..
מניסיון שהיה אצל הבן שלי אין לסייעת אפשרות לתווך במצבים כאלו..

 

[רנה73]

כי המקובלים

משחקים במשחקים "שווים", משחקים עם פעילות אינטנסיבית, מה שילדים שקטים בד"כ לא עושים, והם נראים מאוד נהנים, מתלהבים, עושים רעש, שמחים וצוהלים. ברור שזה נראה לילד מהצד ככיף גדול וברור שהוא יעדיף להשתתף במשחקים שלהם כי גם הוא רוצה להרגיש את הכיף הזה שהם משדרים בהתנהגותם...
גם הבת שלי עבדה בחודש וחצי הראשונים בגן החדש בניסיון לרכוש את ליבה של מלכת הכיתה. הילדה הכי דומיננטית ומפותחת. עבדה ועבדה והיתה הענות מסויימת אבל למלכה יש שתי גרופיות, קצת מניוקיות ( סליחה, ילדים וכל זה, אבל כבר תפסתי אותן שרות שיר לעג לילדה אחרת שבכתה ), והמלכה מעדיפה את חברתן. לאחרונה הבת שלי פשוט התייאשה והעבירה את חיבתה ואהבתה לילד אחר. ואתמול הגיע השוס הגדול "א' ו-ס' הן חברות טובות והן מכשפות". למה מכשפות? "כי הן יכולות להרוג ילדים והן קוראות לדניאל ( שם בדוי של החבר הכי טוב שלה ) דניאלה ומעצבנות אותו". נו, יפה.... אנחנו טוחנים לה שמי שלא נחמד אליה אין שום סיבה לשחק איתו. שתשחק רק עם מי שנחמד.
ובאמת, היא מוצאת את עצמה משחקת בנוסף על החבר בעיקר עם בנים. כרגע הבנות הן "המורכבות" לטוב ולרע ( דומיננטיות. שתלטניות. סכסכניות ) והבנים הם הפשוטים והנחמדים והשובבים....

 

[dina199]

כל התיאורים של התנהגות ילדים בבית-ספר ובגן

מעלות לי תהיות : למה כל כך טוב להיות נ"טים אם כל הזמן מתרכזים בלפגוע במישהו? ולמה כל כך טוב לתקוע 30-40 ילדים בכיתה ביחד כשזה למעשה סיר לחץ , וכל התכונות השליליות יוצאות במצב כזה ?

 

[רנה73]

לא טוב

ז"א, זה שלא שזה לא טוב להיות נ"טי אבל היות ולכולם יש הרגלים ותכונות פחות רצויים, כדאי מאוד לטפל בזה כבר בילדות ולא להזניח. אם יש ילדים נ"טים שהצד האמפתי שלהם לא כל כך מפותח מטבעו, חשוב מאוד, לא רק רצוי אלא באמת חשוב מאוד לטפל בזה. לדעתי זאת בעיה רצינית חוסר אמפתיה. בהחלט שווה טיפול רגשי או כל טיפול אחר. לטעמי כמובן.
ולדחוס שלושים או ארבעים ילדים בכיתה, ילדים שאין להם הרבה במשותף ( זאת הרי לא אוניברסיטה שהנוכחות בכיתות ובקורסים השונים נקבעת ע"פ רמת העניין של הילד בנושא, אל כינוס שרירותי ) לא עושה טוב לאף אחד.

 

[kagome10]

למה? מה רע בחוסר אמפתיה?

לדעתי חלק לא קטן בישראל סובלים מעודף אמפתיה - שמים את הצרכים האחרים מעל שלהם, מאמינים שלאחרים מותר לכפות עליהם בשם הצרכים שלהם, ולמי שמסכן יותר מגיע יותר.

מה הבעיה עם כך שילד לא יהיה אמפתי?

אולי אם הוא נטול יכולת אמפתיה ולא מגלה אמפתיה כלפי אף אחד זו בעיה. אבל אם מישהו יודע להיות אמפתי באופן כללי, ולא מגלה אותה בנסיבות מסויימות - זה טוב.

ובהקשר של בתי ספר - הם עסוקים בהישרדות. ילדים נ"טים בהחלט אמפתיים מטבעם, כאשר הם לא במצוקה, כאשר יש להם מה לתת, כאשר הם לא עסוקים בלשרוד במסגרת שלא מותאמת לילדים.

 

[רנה73]

זה כנראה תלוי בדרגת האמפטיה

לילדה הגדולה שלי יש אמפטיה בסיסית/מובנית. אני יודעת שהיא לא תעשה משהו במטרה לפגוע במכוון במישהו אחר. ייתכן ותהיה פגיעה מחוסר הבנת סיטואציה או חוסר קשב אבל לצחוק על מישהו בהנאה מהסבל שלו, אני לא רואה שזה יקרה. אולי אני עוד אופתע אבל אני מקווה שלא.
לגבי הקטנה שלי, אני עדיין לא בטוחה. המבנה הבסיסי של האופי שלה שונה. היא הרבה יותר מרוכזת בצרכים שלה, לא רואה אף אחד ממטר. היא עדיין קטנטונת, בת שנתיים, אבל אני בהיכון כי אני רואה את הנטיות לחטוף, להוריד כאפות, לדחוף, ולחייך כשהאחר נפגע ובוכה. אז אני לא מרשה לה "להשתולל" מלמדת אותה להשתמש בפה ולא בידיים, ובאופן כללי שתחשוב מה הילד השני מרגיש ואיך אפשר להגיע לפתרון ששניהם יהיו מרוצים.
אני אישית שייכת לצד שתמיד מרצה ומוותר. אני הייתי הילדה שויתרה מרוב פחד מהאחר. לא הייתי רוצה שהבנות שלי יהיו כמוני. אבל גם לא הייתי רוצה שלא יראו את האחר ממטר. הגבול עובר אי שם באמצע ואני באמת צריכה להזהר שלא לגרום להן לוותר בגלל אי נעימות אלא מתוך אמפטיה.
אני גם חושבת שאם הכיתות היו קטנות יותר, נניח עד 15 תלמידים, הילדים היו מכירים זה את זה באופן אישי יותר וכשאתה מכיר את הבנאדם שמולך לעומק והוא לא רק "הילד המוזר שיושב רחוק ממני בכיתה" אז באופן טבעי תהיה לך יותר אמפטיה אליו. לפחות אני מקווה שכך