בסופו של דבר, זה עוד כסף
 
בין אם הוא מגיע כהעלאה של המשכורת ברוטו, כהחזר על ארוחות או כהחזר על חניה - כסף הוא כסף ולכול צורותיו יש אותו צבע ואותו ריח.
 
רק לסבר את האוזן - אם את מוציאה 40 שקלים ביום על ארוחת צהריים, הרי שבכ-22 ימי עבודה בחודש את תוציאי 880 ש"ח. נניח שהמעסיק היה מסבסד את הארוחות ב-25 ש"ח - כלומר 550 ש"ח לחודש. הסיבסוד הזה היה מצטרף ל"שורה התחתונה" של המשכורת שלך למטרות שווי מס, ולכן הוא שקול לתוספת של 550 ש"ח למשכורת ברוטו. (בפועל הוא שקול לפחות מזה - משום שבפועל לאנשים יש חופשות וימי חג וערבי חג שבהם הם לא אוכלים במשרד).
 
לגבי חניה, ניתן לחשב את זה באותה הצורה.
 
ההבדלים האמיתיים בין החזר הוצאות לבין תוספת קבוע למשכורת הם:
א. ההחזר מבוצע רק על ההוצאות בפועל. אם תגיעי בפחות ימים למשרד, או שבחלקם תביאי אוכל מהבית או תעבדי מדי פעם מהבית - ההוצאה של המעסיק על החזר הוצאות תיקטן עבור אותו חודש.
 
ב. המעסיק לא ישלם לך תוספות פנסיה על החזרי ההוצאות הללו - ולכן החזר הוצאות של 500 ש"ח לחודש, בפועל יהיה שקול (מבחינת המעסיקר - לא מבחינתך) לתוספת למשכורת של כ-400 ש"ח לחודש - שעליה משלמים הוצאות מעסיק נוספות (קרן פנסיה, קרן השתלמות, אובדן כושר עבודה, ביטוח לאומי של מעסיקים וכדומה). דומני שהפער טמון באותם הוצאות מעסיק שאינן מגיעות אלייך באמת (ביטוח לאומי שהמעסיק צריך לשלם).
 
ג. עניין פסיכולוגי - אם המשא ומתן על השכר הגיע לקצהו - לפעמים המעסיק עדיין פתוח למשא ומתן על תנאים מסביב. כלומר ייתכן מצב שבו הוא לא יסכים להוסיף לך לברוטו, אבל כן יסכים להוסיף ימי חופשה (הם לא גורמים לו להוצאה כספית נוספת ברמה המיידית, אלא להורדה בתפוקה שהוא יקבל ממך בטווח הבינוני) החזר הוצאות חניה וכדומה.
 
בסופו של דבר, כל הדברים הללו הם פרמטרים שנתונים למשא ומתן, וכמו שאיש לא יאמר לך שזה קטנוני לבקש עוד כסף למשכורת, איש לא יאמר לך שזה קטנוני לנהל את המשא ומתן על הכסף דרך אמצעים אחרים כדי להתגבר על מחסומים פסיכולוגיים של המעסיק.