התפשרות באהבה

[Proffesor J Reed]

התפשרות באהבה

עד כמה לדעתכם "מותר" להתפשר באהבה? אני נמצאת בקשר רומנטי כבר שנתיים ואני בהחלט אוהבת את החבר שלי, אך כל יום אני מוצאת יותר ויותר דברים שאני מתפשרת בהם. זה מתחיל בגיל, הוא 35, שמונה שנים מעלי. ממשיך במרחק. אני גרה במרכז והוא בחיפה. מצמשיך בכל מיני עקרונות והתנהגויות מעצבנות שלו: לא אוהב מזגן וחם לי, מחליט על טיולים שקשים לי מידי הרבה פעמים, נלחץ מכל דבר קטן שאני אומרת ולא נותן לי כמעט להביא דעתי, תמיד גוער בי, דבוק לאזור המגורים שלו למרות שאין לו שם עבודה-משפחה-חברים, לא רוצה ילדים והרשימה גדלה וגדלה. הבעיה שטוב לי איתו סך הכל ואנו מאוד אוהבים אחד את השני, אך חוששת כל פעם שאתעורר מאוחר יותר וארגיש שהתפשרתי בדבר הכי חשוב בחיים - אהבה מה דעתכם?

 

[תושב חוץ]

קשר פרווה?

אם הכל כזה לא מתאים והכל פרווה, איך זה נמשך שנתיים?

 

[nate2000]

אם כ"כ רע אז למה את שם?

 

[דמעה חמה]

טוב אז ככה...

כתבת הרבה דברים על הבחור שלך שמעצבנים אותך..להלן..."טיולים קשים, טיפוס לחוץ, אינו נותן לך להביע דעתך, גוער בך, דבוק לאיזור מגוריו, לא אוהב מזגן ולך חם." אלא דברים שבהחלט הייתי אומרת לך שניתן להתגבר עליהם, ניתן לשנותם בעקבות השפעתך עליו. א-ב-ל מה שמאוד הפריע לי במה שכתבת..זו העובדה שהוא לא רוצה ילדים. חמודה, את זה לא תוכלי לשנות בזמן הקרוב ואני בספק אם בכלל. אני מניחה שאת איתו מתוך רצון למערכת יחסים ארוכת טווח, שתוביל להקמת משפחה, נכון ? תקני אותי אם אני טועה. אם רצונך הוא להביא ילדים לעולם - מקומך חד משמעית לא איתו. הבחור לא רוצה ילדים. אל תאחרי את הרכבת. מה תעשי כשתגיעי לגיל 40 והבחור שלך עדיין ישאר באותה דיעה שהוא לא מעוניין להביא ילדים ותביני שכל אותה עת ביזבזת לעצמך את הזמן? אז על הדברים האחרים..הייתי אומרת לך..."ניחא, עזבי, על דברים אלה ניתן לגשר ולהתפשר." אבל על העובדה שהוא לא רוצה ילדים..לא ברור לי איך ניתן לחיות עם אדם כזה לטווח הארוך שאת כן מעוניינת במשפחה. אני חושבת שמקומך לא איתו. אם הבנתי נכון את בת 27...לא חסרים גברים פנויים במדינה הזו שרוצים להקים בית ומשפחה ואהבה. בהצלחה

 

[kiaora]

את יודעת?

את יודעת כמה גברים לא רוצים ילדים אבל מוכנים לעשות את זה כשהאשה באמת רוצה? המון

 

[דמעה חמה]

כן אני יודעת אבל אתה שוכח פה פרט חשוב

הבחור הזה כבר בן 35. אני מניחה שהוא מספיק בוגר ושקול כדי להחליט כזו החלטה. הוא לא ילד בן 25 שאומר לעצמו.."מה אני צריך ילדים" והשקפת עולמו עוד צעירה ונערית. הוא בן 35, והוא לא רוצה ילדים. אני בספק אם מישהי תצליח לשנות את זה.

 

[kiaora]

אני בן 32

ולא ממש רציתי ילדים. אנחנו כרגע בחודש שמיני... מה שאני אומר זה לא שהדעה שלו תשתנה עם הזמן, אלא שצריך לברר האם הוא לא רוצה ילדים או לא מוכן לשמוע על זה. אני לא היחיד שאני מכיר שלא רצה ילדים והסכים בגלל שהאשה רצתה

 

[elena20]

ואתה לא חושב שאולי זו תהיה טעות חייך

שהסכמת לעשות ילד רק כי האישה רוצה?

 

[kiaora]

יתכן

אבל מצד שני זו היתה יכולה להיות טעות חיי להפרד מהאשה שאני כל כך אוהב

 

[נ ט ע 6 8 9 1]

אני אישית חושבת ש..

'עם האוכל בא התיאבון'.. אני יודעת שזה משפט קצת צורם ביחס לילדים, אבל אני לא באמת מאמינה שיש אנשים שהרצון לילד לא יבוא להם באיזה שהוא שלב בחייהם. לכן, בעניי זו באמת טעות חיים להיפרד בגלל סיבה כזו. זה טיפה מזכיר לי את העניין שתמיד אנשים אמרו לי:"בנאדם שלא אוהב בעלי חיים אפשר לדעת על יחסו לבני אדם".. אז נכון שחס וחלילה אין להשוות ילדים לבעלי חיים(וגם אני לא אוהבת את כל סוגי בעלי החיים, למשל כלבים, אני לא אוהבת לגעת בהם, למרות שלעיתים רחוקות יוצא לי, אם ממש מכריחים אותי.אבל למשל לא אפגע/אתעלל בהם בשום צורה, וכשאני רואה אנשים עושים את זה אני מעירה לשם, מהסיבה שאנו גם סוג של בעלי חיים, וזה פשוט אסור לפגוע בעניי) זה מעין 'קל וחומר' שאם לא אוהבים בעלי חיים איך נאהב בני אדם שיותר אינטלגנטים ובעלי יתרון על בעלי חיים?.. בכל מקרה, אני אישית מאמינה שגם אם אין לזוג את הרצון הזה, ניתן להטעין אותו, וברגע שהוא יראה ייצורים קטנים שבאו ממנו, הוא יגלה אפילו, שרק לזה חיכה כל חייו. אגב, בכל מקרה אני חושבת שאם יישנו אדם שמאמין אמונה שלימה בזה ש'לא להביא ילדים בשום מצב..!!! גם עם בנאדם שהוא אוהב בכל רמ"ח אבריו משהו בסגנון של תורה אמיתית, והבנזוג השני כן רוצה מאוד ילדים(והכל כמובן לפני נישואין) אז אין מקום, מאחר וזהו שיקול חשוב. אם כי, יש גבר/אישה שיגיד/תגיד 'אני לא רוצה ילדים' מהסיבה שהוא/היא 'לא רוצה ילדים איתך'(גם אם לא יאמרו זאת בפנים של הבנאדם) שזה כבר משהו אחר,וצריך להבחין בין השניים.ורק כשבאמת מוצאים בנאדם שאתה יודע שהוא הבנאדם היחיד שאותו אתה אוהב ורוצה, פתאום מגלים רצון לעשות לו ילדים.

 

[נ ט ע 6 8 9 1]

*תיקון והבהרה...

"אגב, בכל מקרה אני חושבת שאם יישנו אדם שמאמין אמונה שלימה בזה ש'לא להביא ילדים בשום מצב..!!! גם עם בנאדם שהוא אוהב בכל רמ"ח אבריו משהו בסגנון של תורה אמיתית, והבנזוג השני כן רוצה מאוד ילדים(והכל כמובן לפני נישואין) אז אין מקום, מאחר וזהו שיקול חשוב." ** "אגב, בכל מקרה אני חושבת שאם יישנו אדם שמאמין אמונה שלימה בזה ש'לא להביא ילדים בשום מצב..!!! גם אם הוא עם בנאדם שהוא אוהב בכל רמ"ח אבריו והוא מאמין בזה משהו בסיגנון של תורה אמיתית(כמו למשל אתאיזם, בודהה,וכו'..) והבנזוג השני כן רוצה מאוד ילדים רואה בכך שליחות ורצון בסיסי ביותר(והכל כמובן לפני נישואין בזמן החברות) אז אין מקום להישאר יחד, מאחר וזהו שיקול חשוב והבסיס הרי אינו משותף(ילדים=שיקול בסיסי חשוב בקשר נישואין) ."

 

[elena20]

תסלחי לי, אבל מדברת על דברים שאין לך ממש מושג

לגביהם, "לא מאמינה שיש אנשים שלא יהיה להם רצון להביא ילדים בעתיד", תתפלאי אבל יש המון אנשים כאלה, תקראי קצת בפורום "נשים שלא רוצות ילדים" אולי זה יעזור לך להבין. אני כרגע ממש לא רואה את עצמי עם ילדים בעתיד הקרוב, אך לא שוללת זאת בעתיד, כנ"ל לגבי הבן זוג שלי, אבל יש אנשים שלא רוצים ילדים מכל מיני סיבות, ודעתם לא משתנה.

 

[נ ט ע 6 8 9 1]

אני מאמינה שכל אדם בשלב כלשהו

ירצה להביא ילדים לעולם, ואני חושבת שעדיין קיימים זוגות שיאמינו בכך שלא צריך להביא ילדים לעולם(כמו ממש תורה כזו) בכל מקרה, הנורמה, הנפוץ יותר הוא זוגות שרוצים להביא ילדים, ודיברתי על הכלל..על הרוב, לא על הכל. לכן ציינתי שבכל מקרה, אם בן/בת זוג מאמין אמונה שלימה בכך שאין להביא ילדים לעולם(כמו שכבר רשמתי למעלה.. אמונה שלימה ברמה כזו שברור לו בכל מצב שהוא לא רוצה ולא ירצה בשום שלב בחייו, לא משנה מה יקרה מי יהיה בנזוגו וכו'..) נמצא עם בן/בת זוג שמעוניין חד משמעית להביא ילד לעולם, לזוג כזה אין מקום יחד בעניי.. להיפך, אני ממש לא מסתכלת על הדברים כשחור ולבן כמוך, אני דווקא חושבת שזה משהו שיכול להגיע עם הזמן(כמו שכבר ציינתי, אני בכלל לא מדברת על זוג ש1 מהם מתייחס לאי הבאת ילדים לעולם כאל אמונה/דת שלימה/דבר יסודי וברור) ותעיד על כך דוגמא מציאותית וקיימת kiaora... גם אם בנאדם חושב שהוא לא יביא לעולם ילדים, אולי לא מתאים לו בשלב זה או משהו כזה, אבל באופן כללי, זה הכלל.. הרוב, לא הפרט, יוצא מין הכלל.. הרוב(שאני מכירה) מעוניינים בילדים, את לא יכולה להגיד שהרוב לא מעוניינים בילדים. להזכירך, קיימת אפילו קבוצה הפוכה, נשים/גברים שמעוניינים בילד ללא בן/בת זוג. גם זה סוג של יוצא דופן, ולא עליו דיברתי, כי יצאתי מנק' הנחה(והבנה) שמדובר במקרה רגיל, שהרצון לילד יגיע גם למחוזותיו.

 

[נ ט ע 6 8 9 1]

**הנורמה, המצב הנפוץ יותר..

 

[קרן אור של החיים]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

לא רואה את עצמי עם ילדים, גם לא בעתיד הרחוק. יודעת שזה עשוי להשתנות, אבל מאוד לא אוהבת את הזלזול (כן,זלזול!) בדיעות וברצונות של אחרים שלא מתאימים לדפוס ה"נורמטיבי".

 

[דמעה חמה]

../images/Emo45.gifטעות איומה.

 

[kiaora]

אז אני מבין

אז אני מבין שלדעתך להפרד מאהבת חיי לא תהיה טעות איומה. או לחלופין לגרום לאהבת חיי להיות לא מאושרת כי בעלה לא מוכן להביא ילדים.

 

[elena20]

זו דילמה קשה, אבל הילדה שתביאו לעולם

עלולה ליצור הרבה קשיים בזוגיות שלכם, ואולי תגיד איזה יום "וואי למה מה הסכמתי לזה?", מאחלת לך שלעולם לא תגיע ליום הזה. וכן לדעתי זוגיות שאחד מבני הזוג שולל לגמרי ילדים בעתיד והשני מאוד רוצצה זה נורא בעייתי.

 

[דמעה חמה]

בדיוק

שמעת על המשפט.."ילדים עושים מאהבה..."??? אז נכון שאתה אוהב את אהובת חייך. אבל אם אתה עושה איתה ילדים לא מתוך הסכמה מלאה ומוכנות נפשית ו-ר-צ-ו-ן מאהבה לעשות אותם...אתה אכן עלול להתעורר בוקר אחד ולהגיד..."בשביל מה עשיתי אותם בכלל?! למה הסכמתי לזה?! למה אני צריך את זה על הראש שלי?!" ילדים לא עושים רק כי "בת הזוג רוצה ולוחצת". ילדים עושים כי מרגישים נכונות ורצון לעשות.

 

[זכוכיות]

תראי, גם אני לא רוצה ילדים,

אבל בואי נניח שפתאום הופיע לי ילד בחיים... נראה לך שאני לא אוהב אותו? ברור שכן. כנ"ל לגביו, קשה לי להאמין שבעוד כמה שנים הוא יחשוב וידבר ככה, הוא צריך להיות נכה רגשית ברמות מאוד קשות בשביל לדבר ככה על ילד *קיים*... מראש אפשר להסתכל על הדברים באופן מחושב, וזה בסדר, אבל מבפנים זה כבר לא רלוונטי מה רצית ומה לא. אגב, הדוגמא הכי תלושה... כשהייתי יותר צעירה ועוד גרתי בבית של ההורים נורא רציתי כלב ואמא שלי לא הסכימה בשום פנים ואופן, היא ממש **שנאה** כלבים, לא יכלה להתקרב אליהם... וככה חלפו השנים, אני מתחננת והיא מסרבת... ואז הגיעה איזשהי נפילה גדולה של גיל ההתבגרות, הסתגרתי בחדר עם פרצוף מדוכא במשך הרבה זמן ודיברתי שטויות כאילו אין מחר... אמא שלי כמובן רצתה לעשות הכל כדי שאני אצא מהמצב הזה, אז היא "נכנעה" לי והודיעה שאני יכולה להביא כלב... היום, שנים אחרי, הן ממש סיפור אהבה, אמא שלי ממש מכורה אליה (עכשיו למשל מאוד קשה לה שהיא כ"כ רחוקה ואני צריכה לסחוב איתי את הכלבה מב"ש לת"א באוטובוס בכל ביקור). זה לא שהיא תיקח לעצמה כלב אחר עכשיו (כי באופן מחושב- היא לא מעוניינת), אבל היא בכיף תיקח את שלי אם אני אציע (כי באופן רגשי- היא כבר קשורה אליה)....