רק שלא ציינת מה הוא וויתר למענך.
כשנכנסים לזוגיות נכנסים לתוך חיים של אדם שהוא שונה ממך לחלוטין, אין אפשר בגלל הנוכחות שלך שיפסיק לעשות את הדברים שהוא אוהב כמו שאת לא רוצה להפסיק להתעסק בדברים שאת אוהבת. את נאחזת בכמה דברים מאד לא משמעותיים כטריגר לסיבה לוותר עליו (כגון גיל, מרחק, תחביבים) קצת מפריע לי איך קשר רומנטי של שנתיים ועדיין אין מגורים משותפים, זה קשר שתקוע כמו בגדים במזוודה ושאף אחד לא רוצה לפרק אותה כי אולי ממתינה נסיעה לא צפויה בכל רגע. אם מישהו לא יקשיב לדעתי ויסתום לי את הפה (בלי קשר להסכים איתה או לא) אני לא רואה לנכון להמשיך לנהל שיח כל שהוא עם אותו אדם ואין כן בכלל עניין להתפשרות או לא. את אדם אנושי, בעל דעות- אם הוא רגיל לסתום פיות ואת מסכימה להיות כנועה זו בעיה שלך בלבד, איפה האסרטיביות שלך. תלמדי אותו שגם את בעלת הדעה. זה כבר עניין של אופי כאישה- להתעלות על המסירות המוחלטת לאדם שאת אוהבת מאשר לוותר על רצונך וגאוותך. הרבה לא רוצים ילדים בהתחלה, אבל הדעות עוד יכולות להשתנות שכך אין טעם להיאחז בסיסמאות הללו שלו. עכשיו שימי יד על הלב ותשאלי את עצמך- טוב לך איתו כי 1 2 3 וכו'... מה הוא תורם להעצמה האישית שלך האם הוא להוט אחרייך האם את מרגישה שאת זוכה לקבל ממנו ערך מוסף, ראיית עולם, ניסיון חיים האם הוא אמפתי, רגיש, הסקס איתו יצרי ומלא תשוקה. האם יש בניכם הרמוניה האם הוא עוה עבורך מחוות קטנות האם הוא אוהב אותך. לא יודעת למה, אבל יש לי תחושה שלא טוב לך והאהבה הזו היא אנוכית וחמדנית לפי דברייך בעיקר מהצד שלו. באהבה הוויתורים הם דברים שוליים שאפשר לחיות בלעדיהם או אפשר להתחבר אליהם כי הם גורמים לך להזדהות עם הצרכים של בן הזוג שלך. באהבה וזוגיות יש יחסי תן וקח. וברגע שצד אחד מרגיש פראייר שהוא נותן ונותן ולא מקבל תמורה. אין איזון ואז האהבה הזו היא לא ראויה לקיום שלהץ