הייתי בגוש קטיף וזה קשה
הייתי מיום רביעי עד היום בבוקר (שישי) בשני מקומות בגוש קטיף האחד עציונה והשני גני טל, בעציונה לא יצא לי להעביר הרבה זמן עקב כל המחסומים שהקשו על הכניסה לגוש, וביום חמישי כבר עברנו לגני טל לעזור עם פירוק של חממה, ובערב של אותו היום אחרי שכבר התמקמנו בבית של אחד המפונים שאירח אותנו, שהוא גם האחראי ביטחון בגני טל, עזרנו בערב לשתי משפחות לארוז, וזה לא פשוט, כואב לראות את זה, משפחה אורזת את כל הבית, בית שהיא גרה בו כבר לא מעט שנים, והיא צריכה לראות מה היא לוקחת ומה היא משאירה בלית ברירה מאחורה, מכיוון ולכל משפחה הקציבו שתי מכולות, החלק הקשה הוא שהם אורזים בלי שום ידיעה לאן הם עוברים או איך יראה הבית החדש, תוך ידיעה שלבית הזה הם כבר לא יחזרו ושתוך שבוע הוא יהרס כליל ע"י הדחפורים. היה יפה לראות שהאנשים הנוספים שהתנדבו לבוא לשם ולזעור ידעו להניח בצד את דעתם בקשר להתנתקות ולבוא לעזור לאותן משפחות ולתת מאה אחוז מעצמם לטובת אנשים שהם לא מכירים. זה מה שלי יש להגיד בנושא ההתנתקות.