התנהגות בזמן פלאשבקים ותחושה של החמרה

[פנינה21]

התנהגות בזמן פלאשבקים ותחושה של החמרה

זה קרה ביום שלישי והפתיע אותי
מעבר לבכי בעומצות שבשום מצב אחר לא יכולות לצאת ממני..
מצאתי את עצמי מגינה על עצמי (התנוחה של היידים בעמידת מוצא בקרב מגע)..

הפציעה שהזיכרון הזה מגיע ממנה החמירה בחודשים האחרונים והתנהגיות אחרות שהיו ,לא אפשריות פיזית יותר..במקום הלרוץ לתפוס מחסה יש מעבר לכסא גלגלים וסיבוב ארוך בדירה עד שאני מסוגלת לחזור לחדר שלי..
הלילה האחרון היה בלי שינה בכלל, לא החלפתי טלפון עדיין אפלקציות מסוימות עדיין פעילות אצלי בסמאטפון .. אם יתחיל עכשיו משהו זאת פעם ראשונה שאני לא בתפקיד מאז גיל 18..
נרדמתי בשבע וחצי בבוקר לשעתיים בעזת תרופות עם אוזניות על מוזיקה בקולי קולות...


מה אני עושה כשזה קורה? לוקח לי לפחות 20 דקות עד שאני מסוגלת להגיד משהו , לא יודעת אם יש עוד דברים שאני לא זוכרת.. אולי עוד יכולה להופיע עוד התנהגיות שאני לא מצפה להן..

מעבר לזה אתמול הבנתי פתאום שאין לי מושג מה אני עושה עם עצמי מעכשיו במצבי חירום +לקח מעל חודש עד ששכנעו אותי שזה בסדר לעלות על אוטובוס בכסא גלגלים.. זה עדיין מעורר חרדה ..

 

[יורם צדיק]

הי פנינה

לבי איתך.
האם את יכולה לספר כמה פרטים על הארוע הטראומטי שעברת?
וגם - מה התדירות שהפלשבקים קורים?
וכן - האם את כעת או שהיית בעבר בטיפול שיחתי?

 

[פנינה21]

קצת רקע

יש כמה אירועים..
החלק שעולה יותר פעמים, שרוב הפלאשבקים ממנו , ושכרגע עליו אני מדברת בטיפןל , שני אירועים שקרו בצבא :
נפצעתי באירוע הראשון..בשני נהרג הבן אדם הכי קרוב אלי (מסובך לא יכולה להגיד בן זוג כי אנחנו החלטנו אז שזה יכול לחכות היו לנו רצונות בתחומים אחרים שהיו מבחנתנו דחופים יותר..)...

הפלאשבק מיןם שלישי: אחרי שנפצעתי לקח 16 שעות (כמעט וחצי) לפנות אותי. בשעות הראשונות הלכתי ועמדתי על קרסול שבור כדי להמשיך לעשות את התפקיד שלי זה היה חיוני באותו לילה.

ומהמיון החליטו לקחת אותי חזרה לגדוד אבא שלי הגיע לשם ולקח אותי הביתה.

ביממה המוזרה הזאת פעמיים נשארתי לבד לבערך רבע שעה כל פעם.. הפעם השנייה הייתה בלתי נסבלת מבחניתי .. רבע שעה לבד ברכב צבאי ממש על גבול לבנון..לבד כבר עם חבישה עם ריפוד על רגל שבורה
. בלי נשק .. אחרי לילה בלי שינה בלי ארוחה מסודרת כבר כמעט יממה.. מותשת , עם כאבים .. ברבע שעה הזאת רציתי להחזיק את הרגל כי כל תזוזה החמירה את הכאב אבל לא העזתי להתרכז ברגל ..התרכזתי בסביבה , חושבת איך אני מתחבאת טוב מספיק ברכב .. מעבירה את הידים מהרגל חזרה לצורה של עמידת מוצא של קרב מגע..
הכמה דקות העלה חוזרות המון.. . אבל זה פעם ראשונה שזה היה כל כך חי ,וגרם לי להתנהג אותו דבר... ולהרגיש אותו דבר ..גם באותה עוצמה...

פעם ביום הכאבים קופצים ככה שהם גורמים לפלאשבק . כמה פעמים נוספות ביום זה קורה מסיבות אחרות(חלק גדול מהפעמים מרעש של פתיחת רמקולים..גם טיפול רפואי הוא סיבה.. )..

התפרצה לי מחלה גנטית שמתפרצת במתח, אז במחלקה האימנולוגית יש לי גם את הטיפול הפסיכולוגי.

אני מרגישה שמהרגע שאין לי כבר נשק(שנה וחצי בערך) , זה מידרדר.. יש יותר מכל התסמינים(בכי, כעסים, פלאשבקים, סיוטים,ערנות שאין לה על מה לצאת יותר, בלגן רגשי ,קשיי שינה , התרחקות מחלק מהחברים , מאלה שלא עברו את אותם דברים .. בלבול וחוסר ריכוז , שכיחת מילים /רגעים של ''' רציתי לעשות?" ..)


יש טראומה קודמת מלפני הגיוס כתוצאה מפיגוע , וזה טופל בזמנו , טיפול בחשיפה.. אז ממה שקרה אז יש דברים מאוד מסוימים שחזרו להיות בעיה בתקופה האחרונה.. וגם זה סימן להחמרה לדעתי..

 

[יורם צדיק]

את מזכירה כסא הגלגלים

האם את זקוקה לו רק בזמנים מסויימים?

 

[פנינה21]

האופציה השנייה נקראת iwalk 2.0

כמעט 4 חודשים שאני לא מסוגלת להשתמש בחלק התחתון של רגל ימין הרגל ששברתי בה קרסול...זה הדרדר בעקביות עד שזה הגיע לזה..

אני לא אוהבת את הכסא גלגלים, זה מגביר את החרדה שלי מחוץ לבית. ועושה אותי עוד יותר תלויה באחרים , בנוסף אני מרגישה לא בנוח עם ההחלטה שצריך כסא גלגלים, בעיקר כי הבעיה היא ברגל אחת ואין הגיון בזה יש הרבה אפשריות אחרות שפשוט עולות הון אז מבחנתי הן לא קיימות כרגע..

אז אני ממש משתדלת לצאת מהבית עם הiwalk לקח לי חודשיים ללמוד ללכת עליו מספיק טוב ..
צירפתי תמונה של המכשיר,אני צריכה איתו או מקל הליכה או הליכון אם מדובר על מרחק מעל 70 מטר..
רכשתי כבר כבר כסא מותאם אישית עם מנוע עזר כשזה יגיע יהיה יותר קל..

 

[יורם צדיק]

בנושא הפלשבקים

יש הבדל בין טיפול לטווח ארוך בפלשבקים
לבין טיפול והתמודדות בפלשבקים בטווח המיידי.

הסוג השני ניראה שהוא הרלבנטי כאן.
ובקשר לכך כדאי לדון בנושא שנקרא "עמידות במצוקה"

אתחיל להביא את הנושא - מחר.

 

[יורם צדיק]

עמידות במצוקה (Distress Tolerance) - מהי מצוקה

מצוקה -
מצב של כאב (פיזי/רגשי),
הצפה רגשית, סבל -
שלא ניתן לשינוי

אפשר לראות את הפלשבקים כמצב של הצפה רגשית

 

[יורם צדיק]

עמידות במצוקה (Distress Toleranc ) - מהי עמידות

עמידות -
לשרוד (את המצוקה)
לקבל את המצבים
להישאר עם המצוקה ולא לברוח להימנעויות

 

[היושבת בגנים7]

מה יכול לעזור לעמידות?

זו תכונה קבועה או שאפשר לפתח עמידות ?

 

[יורם צדיק]

ראשית, יש להבין שמדובר בזיכרון

זיכרון שהוא רק חלק קטן מהארוע הטראומטי,
ושהוא סימפטום מאוד שכיח בהפרעה פוסט-טראומטית
(סעיף אחד מתוך חמישה באשכול של החודרנות (re-experiencing) )

 

[יורם צדיק]

שנית, צריך להכיר את המצוקות (במקרה זה - הפלשבק)

האם מדובר בארוע
- פנימי
- חיצוני
ואם חיצוני -
האם קשור לתנאי חיים
האם קשור לאנשים
ארוע שקרה / שלא קרה
ארוע צפוי / לא צפוי

 

[יורם צדיק]

5 טראומות?

כתבת הרבה וחזרתי וקראתי את כל ההודעות שלך.
בהודעה עם הכותרת "חשבתי על זה" (מה 18.3) את כותבת:
"החודשים הבעייתים בשנה הם: מרץ (טראומה שכבר טופלה אבל קצת נפתחה מחדש בגלל כל מה שקרה אחרי), מאי, יולי אוגוסט- כולל 1.9..."
מרץ
מאי
יולי
אוגוסט
1 בספטמבר

אז מאיזו טראומה מגיע הפלשבק?

 

[יורם צדיק]

שלישית, להכיר טריגרים וזמנים של פגיעות

מה קורה לפני הפלשבק, מה מעורר אותו
- זמנים
- מצבים
- אנשים

כדי להתכונן ולתכנן מראש
או להימנע ממה שניתן להימנע (מצבים, אנשים)
(אי אפשר להימנע מזמנים)

 

[פנינה21]

התמודדות , מותשת

ישנתי בקושי שעה וחצי בלילה הקודם.
ביממה האחרונה העזתי לדבר עם כמה חברים ועם אמא ועם אחותי הקטנה .. החברים זכו לשמוע בפעם הראשונה איל אני מרגישה.. לאמא הסכמתי לענות על חלק ממה שרצתה כל השנים לדעת .. לאחותי יו לי שאלות כי גיליתי שבשלב מסוים היא מלאה בשמי חלק מהטפסים לאגף השיקום, הייתי מאושפזת היא אומרת שהיא שאלה אותי בדיוק מה לרשום, אז חיפשתי את אותו סיכום אשפוז רצתי להבין , לא במפתיע יותר מדי כאב פיזי והדרדרות במצב הנפשי בתגובה..

השיחה איתה עזרה לי , ועכשיו אני מבינה , שהייתה פעם אחת בעבר שפחדו מההתנהגות שלי בזמן פלאשבקים, רק שאז לא ידעתי להסביר מה קורה כשניסו לדבר איתי על זה,הייתי זוחלת למטבח בדירה בלילה .בן זוגי אז, דיווח לפסכיאטרית שאני מסוגלת להפוך את המטבח עד שאני מוצאת משהו שיכול להפוך לנשק.. אני זוכרת את המחשבה שלמצוא משהו שאפשר להתגונן איתו , וזוכרת שניסו להבין מה קורה ואני לא ידעתי להסביר, עכשיו זה יותר הגיוני.

שיטות התמודדות שלי כרגע מכילות אוסף של הרגלים שבניתי לעצמי עם השנים, עם תוספות מאנשי מקצוע שנקראו לחדר שלי בבית חולים בחודשים האחרונים כל פעם כדי לחבר אותי בחזרה למציאות(ניתןוק הכי ארוך יומיים אחרי ניתוח ,אחרי יומים הצלחתי לתפוס פיזית איש צוות ולהגיד לו שאני לא ממש פה , ולגמגם משהו על זה שהמוח שלי החליט על מסע בזמן..)

לדוגמה :מוזיקה רועשת באוזניות כשאני הולכת לישון..או התרגיל הזה שמתחיל בלמצוא בחדר שלושה פרטיםש לא שמנו לב אליהם קודם.(אני חושבת שלימדו אותי אותו בכמה שמות שונים)..

 

[יורם צדיק]

לא ברור לי אם את מבינה שזה פלשבק

שמדובר בזיכרון (שהוא אמנם מאוד מוחשי ומעורר)
ומבינה שהטראומה היתה אז, ולא קורית כעת, בזמן הפלשבק.

 

[פנינה21]

מבינה אבל לא תמיד מצליחה לשמור על ההבנה הזאת

אולי בעצם זה ההגדרה הכי טובה לבעיה..

 

[יורם צדיק]

אני לא יודע אם את יודעת איך זה מתנהג

תנסי לשחזר (או לשים לב בפעם הבאה),
איך זה מתחיל,
האם מתחיל עם מודעות שזה סימפטום של היזכרות ו re-experiencing
ואחרי כמה זמן את מאבדת את המודעות שזה סימפטום, ונשאבת לחשוב שהארוע הטראומטי קורה עכשיו
וכמה זמן זה לוקח עד שאת חוזרת לרגיעה.

 

[יורם צדיק]

ועוד שאלה -

האם המטפל/ת במחלקה האימונולוגית מתמצא/ת בטיפול בפוסט טראומה,
או שמדובר בטיפול תומך (שגם לו יש חשיבות )

 

[פנינה21]

חשבתי על זה ..

(פיזותרפיה : ממש ביקשתי להתמקד בתרגילים אני לא יכולה להמשיך לעשות גם בזמן פלאשבק .. והיה מפגש מאוד מוזר כמה פעמים עצרנו כי הוא קלט שאני לא ממש איתו , וקצת הרגשתי שאני מנסה לשים לב לרגע שזה קורה כדי לנסות להשתלט על זה ולא ממש מצליח לי)..

יש לי תשובה ממש חלקית גם מהנסיון הזה לשים לב היום וגם כי חשבתי על השאלות שלך .. כמה זמן עובר עד שאני חוזרת לרגיעה: בדרך כלל תוך חצי שעה.. אבל כבר קרה שלקח לי יומיים .. וקורה שלוקח כמה שעות- קורה כשיש יום עמוס בלחץ וכעס ..

אני בדרך כלל יודעת להגיד שזה מה שקורה אם מישהו ישים לב בהתחלה,(אם מישהו ישאל מה קרה בדקות האלה אני אדע להסביר שזה הזכרון של מה שקרה שהחליט לבוא לבקר וגם אבקש בדרך כלל שיעזרו לי רוב החברות יודעות איזה דברים עוזרים לי במצב הזה , וגם יש לי הסכם עם הפסכיאטרית שאני פונה לצוות הרפואי במצב הזה ומבקשת את התרופות שעוזרות לי אני ממש משתדלת אבל לפעמים זה שאני מבקשת לא מועיל ואני אקבל עזרה רק אחרי שזה כבר יהפוך מבחניתי למציאותי שוב.. זה מה שקרה באשפוז בשבוע שעבר..) .

אם אני נשארת לבד ליותר מכמה דקות במצב הזה אז זה עובר להרגיש ולהיראות מציאות . .. כשזה קורה בגלל הכאב ברגל יש דברים שאם אני עושה באותו רגע אני אשאב לתוך הזכרון הזה(לחבק את הרגל הכואבת)..ואם לא יטפלו בכאב המתפרץ.. (זה נגד כאבים עם תרופת הרגעה לא עובד אחרת.. מורפיום לבד רק עושה את זה יותר גרוע ומקשה עלי להסביר שאני צריכה עזרה)

אני לא בטוחה איך להסביר את הסימפטומים שבאים כשזה מתחיל: יש סוג מסיום של כאב ברגל הפצועה שכבר לא מופיע כחלק מהכאב הפיזי- וחוזר ..
ויש הבדל בראיה קצת כאילו אני מנסה במקביל לראות משהו במסך קרוב מדי ובמסך שהוא רחוק מדי..
אני יודעת כי מעירים לי על זה שזה נראה שאני לא בפוקוס , או נראת כועסת פתאום, או שוכחת לנשום תוך כדי שאני עושה משהו ..

הפסכולוגית התחלפה מאז שהתחלתי שם טיפול- אז עם החדשה שלב הכרות בדיוק הסתיים. לא התכוונו שזה יהיה טיפול לזה.. זה תחת הקטגוריה של טיפול תומך.
לפני כחצי שנה בסמיכות לאחת מהתאריכים הבעייתים הגעתי לשיחה השבועית- התיישבתי ותוך רגע יצא ממני בצרחות מלוות בבכי , כל הסיפור , הפסכולוגית ישבה שם מופתעת(לפחות כמוני - הייתי מופתעת וקצת מזועזעת לא חשבתי שאני מסוגלת לצעוק ככה.) ובפגישות שאחרי בעיקר ניסנו לעשות סדר בפרטים .. מכוון שברורה ההשפעה של מה שעברתי על המצב שלי , ואני אמרתי שאני רוצה לטפל בזה אז הוחלט שזאת המטרה של הטיפול.. למזלי, היא מבינה בזה.. החודשים הבעייתים בשנה הם:מרץ(טראומה שכבר טופלה אבל קצת נפתחה מחדש בגלל כל מה שקרה אחרי),מאי, יולי אוגוסט- כולל 1.9..

הייתי חייבת לנסות להבין וקראתי קצת - אחת התרופות שאני מקבלת לכאב נחשבת מסייעת לפוסט טראומה- ניסו להוריד לי מינון בדיוק לפני שבועיים.. הורדת מינון ראשונה עברה בסדר - אני אמרתי שאין הבדל משמעותי בכאב אבל אני טיפה יותר ערנית .. הנסיון להורדת מינון נוספת לא הצליח.. השבוע עם המינון המוך יותר היה מבחנתי על סף הבלתי נסבל..

וקראתי גם תיאור שממש מתאים לאיך שהתנהלתי כל העשור האחרון- והתוצאה בדיוק כמו שכתבו שם זה מטעה חושבים שהכל בסדר אבל לא הבן אדם נעול על מה שקרה לחלוטין .. ברגע שהשגרה שבניתי בהתאם התפרקה כי חליתי פתאום הכל יצא.. והיכולת שלי להסתיר ברוב מוחלט של הזמן(הייתי לוקחת חופשים מהעבודה בתאריכים הרלוונטים בפעם היחידה שלא הקפדתי כמעט פיטרו אותי)..

 

[יורם צדיק]

5 טראומות?

כתבת הרבה וחזרתי וקראתי את כל ההודעות שלך.
בהודעה עם הכותרת "חשבתי על זה" (מה 18.3) את כותבת:
"החודשים הבעייתים בשנה הם: מרץ (טראומה שכבר טופלה אבל קצת נפתחה מחדש בגלל כל מה שקרה אחרי), מאי, יולי אוגוסט- כולל 1.9..."
מרץ
מאי
יולי
אוגוסט
1 בספטמבר

אז מאיזו טראומה מגיע הפלשבק?