התמודדות עם עלבונות

[BellA עלמה]

התמודדות עם עלבונות

מאנשים שאנחנו מכירים או גם כאלה שלא היום הייתי בסופר השכונתי הקטן ואחת המוכרות שאלה אם השמנתי לאחרונה .

איך אתם מתמודדים עם עלבונות מאנשים שאתם מכירים ולא מכירים? האם יש הבדל?

 

[reedgreenwhait]

תשובה

איך אני מתמודדת? בדרכים שונות, תלוי באדם המעליב, לרוב אני בוכה (זה נקרא להתמודד?), אני יכולה להתעלם מהעלבון, לעיתים רחוקות אני מעליבה בחזרה. יש הבדל. יותר כואב כשמישהו שאת מכירה מעליב אותך.

 

[להבה ירוקה]

לבכות - זה מאד מאד להתמודד

זה אומר שיש מתח בגוף, והגוף פורק אותו. שימי לב שאחרי בכי יש תחושת הקלה מאד גדולה. מסכימה איתך. כשמישהו שמכירים מעליב - זה מאד פוגע. מצד שני, יכולה להבין את עלמה בדוגמא שהיא נתנה, משום שלכל אחד יש את הנקודות הרגישות שלו - שלא משנה מי ייגע בהן, זה יפגע.

 

[opalit]

גם אני חושבת שלבכות

זה להתמודד. אני לא בוכה הרבה וזה קשה לי.

 

[להבה ירוקה]

למה את לא בוכה?

בבית שלי, גדלתי עם ההרגשה שלבכות זה מפחיד, זה כאילו קיצוני מדי. אם הייתי בוכה, אז זה היה בסתר, עד שהפסקתי לבכות. בתהליך שעברתי, חזרו הדמעות וגם הגיעה התובנה שדמעות זה נ ה ד ר . זו הקלה מדהימה. לפעמים כשאני בוכה, אז עובר לי משפט בראש: זו התקשורת בינך לבין הגוף שלך. הנה, הגוף מדבר. וזה, אחרי שנים של ניתוק מהגוף, גורם לי להיות אסירת תודה.

 

[opalit]

נכון.

זה נהדר וזה משחרר. אני בתקופה לא קלה ואולי בגלל זה אני לא מצליחה.

 

[במסע שלא נגמר]

אצלי הבכי לא מגיע לעתים קרובות...

וכשהוא כבר מגיע, אני מברכת עליו, כי זה מראה לי שאני לא אדישה או זומבית. במשך זמן רב מאוד היה לי קשה עד בלתי אפשרי לבכות. בחודשים האחרונים חזרה לי היכולת ואני מברכת עליה..

 

[להבה ירוקה]

אז אלה חדשות טובות ../images/Emo13.gif

 

[במסע שלא נגמר]

כן...כנראה...

 

[להבה ירוקה]

שאלה

בפנטזיה שלך: מה היית אומרת לה בחזרה?

 

[BellA עלמה]

משהו לא הכי נחמד

ציני שתבין שאולי עדיף לה לשתוק כי בכל זאת אני לקוחה ולא חברה שלה.

 

[להבה ירוקה]

מעולה.

תכתבי לה את זה כאן. (אני רצינית אגב, לא צוחקת בכלל)

 

[BellA עלמה]

הייתי אומרת לה

משהו בסגנון אני רואה ששכל לא קונים בסופר אה? ואז הייתי מסבירה שישנם דברים שלא אומרים ללוקוח אם רוצים לראות אותו שוב

 

[להבה ירוקה]

שכל לא קונים בסופר ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

אחלה

בדיוק מה ששווה להגיד לה. זה לא שאני תומכת בהתקפות מילוליות, אבל כמוך, אני מוצאת את עצמי פעמים רבות אילמת מול התקפה קטנה שעשו לי - ואז, אם אני מבליגה כך, אז זה מתנקם בי. לכן אני (וזה קרה בעזרת הטיפול) מאד מאמינה ב-לענות לאותם אנשים במיידי. ואם לא במיידי, אז לפחות ביני לבין עצמי - להתעצבן בקול. להוציא את זה. שהעלבון לא יישאר בפנים.

 

[BellA עלמה]

אבל אם את עונה

האם את לא לוקחת סיכון ש הדברים עלולים להפך לאלימים (כבר קרו דברים כאלה בארץ שלנו) ויכוח על כיסה על הים שהוביל לאלימות קשה ויכוח בין בעלי כלבים זה נורא האם בהתחשב בזה לא עדיף לשתוק?

 

[להבה ירוקה]

טוב, תראי..

בואי נגיד שאם מישהו באמצע סימטה אפלה יעליב אותי, אני אבליג ואשתדל לברוח מהמקום. אבל לא כל סיטואציה מביאה לאלימות קשה, ונותנת לגיטימציה לקחת את העלבון פנימה.

 

[BellA עלמה]

אבל

זה לא חייב להיות בסימטה אפלה, זה יכול להיות גם על חוף הים (ויכוח על כיסה נוח שהסתיים באלימות) וסתם ויכוח בין 2 בעלי כלבים בשכונה. מה שאני רוצה להגיד זה שבמציאות של היום צריך לחשוב פעמיים לפני שעונים.

 

[להבה ירוקה]

מסכימה איתך

אבל ישנן סיטואציות שבהחלט בהחלט שווה לענות. אחרת האלימות היא כלפי עצמך, מבפנים.

 

[opalit]

באמת אין לה שכל.

אותי כל הזמן שואלים אם שמנתי. זה כל כך עושה לי עצוב, אבל אני חושבת שזה חוסר טאקט לא יודעת אם זה תמיד עם כוונה רעה, כי אני שומעת דווקא את הדוגמא הספציפית הזו הרבה.

 

[BellA עלמה]

לא רועה

אכן חוסר טאקט . אבל בכל זאת נפגעתי כי גם ככה אני לא מרגישה טוב עם הגוף שלי