התמודדות עם לחץ

[אקו 2000]

התמודדות עם לחץ

שלום אני מקווה שזהו הפורום הנכון: בימים האחרונים פקד את משפחתי משבר ואנחנו נאלצים להתמודד עם משהו חדש. ההתמודדות הזאת והמחשבות הרצות במוחנו גורמות לחלק מאיתנו ללחץ נפשי וגופני, קימה באמצע הלילה בלי יכולת לחזור לישון בחזרה , מעין גוש כזה בחזה או בבטן שלא נותן מנוח... האם אתם מכירים טכניקות מסויימות להורדת לחץ ולהפגת מתחים? תודה על התגובות השאלה נשאלת בכל הפורומים הרלוונטים

 

[o n m y w a y]

לא פשוט

לא פשוט לתת עצות במצבים כאלה, לכל סיטואציה תשובה שונה. משהו כללי בשביל לעזור הוא, לתמוך אחד בשני ולשתף בתחושות את מי שאפשר, השיתוף מוכיח לנו שכולם מרגישים כאב זה חלק מהתהליך, עצם הדיבור על כך על הרגש כמו שהוא נותן מקום להיות לבטא ולשחרר אם נתמודד עימו זה יהיה יותר "קל" או שלם. תהיו חזקים אחד למען השני וזיכרו לא כולם מסוגלים להגיב באופן מאוזן, כל אחד והביטוי שלו, מה שחשוב זה להיות יחד.

 

[אישה ממאדים]

אני יכולה לספר לך מה עוזר לי

אני לא מבטיחה שזה יעזור לכם, אבל אפשר לנסות. קודם כל מבחינת גישה. זה לא קל לשנות גישה, אבל עם מאמץ מסוים אפשר לטפח גישה שתגרום לפחות מצוקה. דבר ראשון זה לנסות לפתח גישה יותר נינוחה כלפי המצב: זה המצב, אלה ההשלכות שלו, זה מה שאפשר לעשות וזה מה שאי-אפשר, ולנסות להזכיר לעצמי שבנוגע לדברים שאני לא יכולה לשנות, לא כדאי לי להכנס לסרטים ולהתעסק יותר מדי. לדוגמה, אם מדובר במשבר כלכלי, יש מקום לחשוב על פתרונות למצבים אפשריים, אבל אין מה להתחיל לחלום בהקיץ על איך אנחנו מאבדים כל מה שיש לנו ונזרקים לרחוב והופכים להומלסים. זה פשוט לא עוזר. גם להתייסר ברגשות אשם לא עוזר. כשתופסים את עצמנו מתחילים לחשוב, עוברים לחשוב על משהו אחר (על מה? זה בטכניקות שאני מציעה בסוף). דבר שני זה לפתח גישה יותר נינוחה כלפי הלחץ: זו התגובה הרגשית שלי, והיא לא נעימה, אבל אין מה להתחיל להלקות את עצמי על הלחץ והמתח. להתייחס לעצמנו בחמלה ובנדיבות מאוד עוזר להרגיע מצוקות. לי לפחות. אני מגלה שחלק מהמצוקה לא נובע מהלחץ עצמו, אלא מהרצון שהלחץ ייפסק כבר. כשאני מפסיקה לפחד ממנו, הוא נרגע בעצמו יותר בקלות. דבר שלישי זה לחשוב על המשבר בהקשר של חיי אדם - החיים שלכם וחיים של אנשים אחרים. הרבה אנשים חוו משהו דומה למה שאתם עוברים עכשיו, והתאוששו. גם לכם היו תקופות יותר טובות ופחות טובות, ועוד יהיו תקופות טובות ופחות טובות. לנסות איכשהו להכנס לפרופורציות. לזכור את כל הדברים הטובים שעדיין יש לכם. נכון, זה נשמע כמו עצת סבתא, אבל אלה עצות סבתא שיכולות מאוד לעזור אם מצליחים ליישם אותן. מבחינת טכניקות, הנה שני דברים פשוטים שעוזרים לי כשאני מתחילה להכנס לסרטים: האחד זה להתרכז בנשימה. אפשר לספור נשימות, או פשוט להתרכז בתחושות האוויר היוצא והנכנס. כשמתוחים לפעמים נושמים נשימות רדודות מדי, וזה גם עוזר להזכיר לעצמנו לנשום קצת יותר עמוק. השני זה להתרכז באחרים. לחשוב איך אפשר להקל, איך בני המשפחה יכולים לעזור זה לזה, איך אפשר לעזור לאנשים אחרים שזקוקים לעזרה. אפילו דברים קטנים: להכין כוס קפה, לעשות מסאז', לעשות איזו מטלה קטנה במקום מישהו אחר. זה לא אומר להזניח את עצמנו, זה פשוט עוזר להפסיק להתרכז במצוקה, ומרגיע קצת את תחושת חוסר האונים אל מול המשבר, כי אנחנו נזכרים שיש דברים שאנחנו יכולים לעשות שאולי לא מקלים את המצוקה המסוימת הזאת, אבל בהחלט יכולים להקל על מצוקות אחרות. זו גם הזדמנות למשפחה להתקרב ולהתגבש, במקום להניח למשבר להרחיק ביניכם. אני מקווה שתתגברו על המשבר בקרוב, ושתפיקו ממנו כל מה שאפשר.

 

[drall]

יש הרבה טכניקות

אבל אני לא מציע לך להשתמש בטכניקה כדי להתמודד עם לחצים פסיכולגיים ספציפיים , כי זה מין הדחקה וזה יכול להתנקם בכם יותר מאוחר. מה שאני מציע הוא פשוט הליכות רגליות של שעה או שעה וחצי ביום וגם אתה יכול לעשות לעצמך סידור עבודה של הלחצים, ז"א אתה אומר לעצמך בהליכה של היום אני אחשוב על הבעיה , אבל אני לא אחשוב עליה בזמן אחר. ואז אם אחרי ההליכה שוב באות אליך המחשבות האלו , תגיד להן "סטופ, על זה אני חושב רק בהליכה של מחר." עובד יופי.

 

[אינקה]

בשום אופן אל תתעסקו עם הנשימה

הנשימה תומכת באופן אוטומטי בפעילות הרגשית שלכם. נכון שאם תתעסקו איתה זה ישפיע גם הרגשות - אבל מהכיוון הלא נכון. במקרים מסויימים אפילו ניתן להגיע להחמרה משמעותית של המצב הנפשי והדוגמה הטובה היא אנשים שיוצאים מדעתם אחרי סדנאות ויפאסנה ואחרות שמשלבות עיסוק בנשימה. מצב נפשי קשה זה באמת לא הזמן הנכון לעסוק בטכניקות מדיטציה. מעבר לשאלת חוסר היעילות הרי שנוצר הקשר נלמד בין המדיטציה למצב המצוקה. בהמשך ההקשר השגוי הזה עלול להנציח את עצמו וליצור חרדה פוסט טראומטית שמופעלת (טריגר) על ידי המצב מדיטטיבי. האדם עלול לחוש חרדה ממצבים מדיטטיביים שעלול להפריע אף בהירדמות מכיוון שאנו עוברים דרך מצבי תודעה מדיטטיביים בזמן זה. אנשים מסויימים שנמשכים למצבים מדיטטיביים אף עלולים באופן לא מודע להכניס את עצמם למצוקות על מנת "לזכות" שוב במצב זה. מה כן? תנועה. כל פעילות שמשלבת תנועה תפעיל מרכזים אחרים, תאזן את האדם ואף תטפל באופן ספונטאני בנשימה ותשחרר את המרכזים הרגשיים שחסומים כרגע. כדורסל, כדורגל, ריצה, הליכה, שחייה, ג'אגלינג (מצויין!), פריזבי, שק חבטות - הכל הולך. בהצלחה.

 

[נהראש]

אינקה-הא(ע)רה קטנה לי אליך

באופן כללי מסכים עם דבריך כאן, אך הדוגמא ה"טובה" שנתת אינה נכונה וחוטאת כלפי המציאות :"...הדוגמה הטובה היא אנשים שיוצאים מדעתם אחרי סדנאות ויפאסנה ואחרות שמשלבות עיסוק בנשימה" בסדנאות הויפאסנה, באופן אישי אני מכיר את הלימוד של גואנקה, ישנו תרגול של מודעות לנשימה הטבעית והרגילה הנקרא אנאפאנה. הדגש בתרגול הוא להתבונן בנשימה כפי שהיא באופן טבעי לחלוטין. אמנם לתלמידים מתחילים, ממש בראשית דרכם, אשר אינם מסוגלים לחוש את הנשימה הטבעית גואנקה אומר לנשום כמה נשימות עמוקות וחזקות מעט יותר, אך רק לשניות מספר ולאחר מכן לשוב להתבונן בנשימה הטבעית. יהיה נחמד אם תשתף את הפורום במקורות המידע שלך לגבי הנושא (כולל האנשים היוצאים מדעתם) או כמובן מנסיונך האישי, אם קיים. אולם אם הדברים נאמרים מתוך דיעה קדומה ובורות עדיף שיחסכו מאיתנו. מי יתן וכל היצורים החיים יהיו מאושרים

 

[אינקה]

במיוחד בשבילך התקשרתי עכשיו לבי"ח גהה

ודיברתי עם רופאה במיון. היא לא נידבה לי מידע במיוחד אבל אמרה באופן כללי שהם מכירים כמה תופעות שקשורות בויפאסנה. לחצתי למידע נוסף אך היא בקשה ממני להיות יותר ספציפי: לשלוח את ה"ידידה שלי שרוצה ללכת לסדנת ויפאסנה" לבעל מקצוע בתחום בריאות הנפש כדי שיעריך את הסיכון. מה אומר לך ומה אוסיף? אני מאמין לך שההנחייה של גוואנקה היא להקשיב להתבונן בנשימה הטבעית, אבל כאן בדיוק הבעיה - מעט מאוד אנשים מסוגלים לכך מבלי לשנות את הנשימה הטבעית. ההנחייה המילולית בסדר, אבל מהותית היא מבקשת דבר שלרוב האנשים אינו אפשרי. המתרגלים מצידם חייבים לעשות משהו אז מה שהם עושים זה לשים לב לנשימה, להעביר אליה את תשומת הלב הגסה והרצונית שלהם. הנשימה שהיא תהליך חיים עדין ואוטונומי מושפעת מייד מתשומת הלב הרצונית ומשתנה בהתאם כדי לשרת את המודעות המוגברת שהאדם כופה על עצמו. הקשבה לנשימה הטבעית לא תקבל מכך בעד כל הון שבעולם, ומכאן הנזקים. לגבי הבורות שלי אני שמח שהזכרת זאת - יש לי גם נסיון רב בטכניקות נשימה וגם שוחחתי עם אנשים רבים שהשתתפו בסדנאות של גוואנקה. מעטים מאלו שעברו יותר מסדנא אחת לא נתקלו בתופעות של אבדן שליטה ונזקים נפשיים. אם עשית סדנאות כאלו ודאי נתקלת בתופעות כאלו גם אתה, הלא כן? אתה מוזמן לספר לנו על כך.

 

[שנטידווה]

יחד עם זאת אני גם מציע שתברר עם אותם רופאים

את מספר נפגעי הנפש (וחומרת פגיעתם) מיחסים פגומים עם הוריהם המוטרפים, בנות/בני זוגם מופרעים; מעבודה תובענית, ממשברים כלכליים, ממלחמות, ממאבקים בין כנופיות רחוב, מסדרות טלויזיה, הימורים, תחביבים אתגריים, מיניות פוגענית. שאמשיך? כמו שאף אחד לא חייב לעבור סדנה של גואנקה, כך אף אחד לא חייב ללדת ילדים, להתחבר לבת או בן זוג, לעבוד בעבודה תובענית, לצאת להרפתקה כלכלית, להילחם, להצטרף לכנופיות רחוב, לצפות בסדרות טלויזיוניות, להמר, לקפוץ באנג'י או לרכב על אופנועים ולכפות את מיניותו על האחר. מדוע זה תקפוץ דווקא על סדנתו של גואנקה? מכל הדברים שמניתי ומשום מה אתה מתעלם מהם, מספר הנפגעים הנמוך ביותר הם יוצאי סדנאותיו של גואנקה, ומכל הדברים שמניתי עשיית הסדנה של גואנקה תהייה הראויה ביותר, גם אם היא כרוכה בסיכון מסוים (ולעזאזל, מה בחיים האלה אינו כרוך בסיכון כזה או אחר?) וגם אם לא הכרחית כמו השאר. די לך כבר עם התקפי הזעם והפאראנויה הבלתי מוצדקים שלך. חפש דברים ראויים יותר לעסוק בהם מאשר להיות נביא הזעם-אשר בשער כל פעם שמישהו מציג הבנה שונה משלך.

 

[אינקה]

ריינבירד תוכל בבקשה לטפל בשנטידווה?

 

[RainBird]

תשמע, אני צריך לטפל בך מסתבר... אבנים חמות או רייקי? ../images/Emo13.gif

 

[אינקה]

התכוונתי לחסימות ומחיקות

האיש מייחס לי התקפי זעם ופארנויות וזאת שלא על גבי מסרים. אם זה בסדר מצידך אשמח לענות לו כגמולו, אבל כמדומני שזה לא תואם את חוקי הפורום שקבעת.

 

[נהראש]

אליה וקוץ בה

שנטידווה כתבת דברים יפים. למה אתה תוקף את אינקה בסוף? הוא ניהל דיון עינייני. הסבל (דוקהה), אחד משלושת המאפיינים הבסיסיים של התופעות, שוכן בכל ואין צורך להכפיל אותו או להעביר אותו לאדם אחר. לכולנו יש מספיק ממנו...

 

[אינקה]

זו הייתה דמגוגיה מופלאה

פאר הקומיסריות המאואיסטית. אבל שום דבר ענייני או מהותי, ולכן כנראה הוא נזקק לאיזו התקפה אישית בסוף כדי להתחזק ממנה. שנטי באמת מנה אפשרויות רבות שמשפיעות על מצב נפשי. נראה שהוא ניסה להטביע אותנו באפשרויות כדי להמעיט מן הערך הסגולי של הסדנה הספציפית של גוואנקה לגרום נזק נפשי. לכן זה אינו ממש טיעון - זו דמגוגיה במיטבה. ועכשיו לטיעון המהותי: נכון שיש אפשרויות רבות ומרכיבים רבים שמשפיעים על בריאות נפשית, אבל לא תמצא כמעט אף אחת שמצליחה לדרדר את מצבם הנפשי של המעורבים בה תוך זמן קצר כל כך לשפל עמוק כל כך ובאחוזי "הצלחה" גדולים כל כך. עדיין לא ענית וגם הוא לא התנדב לענות כמה אנשים חזיתם בהם מאבדים את שפיותם בסדנאות ויפאסנה, מול כמה כאלו ראיתם בחיים בכלל. אולי אתם לא רוצים להכיר שמה שאתם חושבים שעשה לכם טוב אינו טוב כפי שאתם רוצים להאמין, אבל לפחות את הדיון הענייני והפתיחות לכך אתם חייבים לעצמכם - וגם לאחרים שמקשיבים לדיון הזה.

 

[שנטידווה]

הנה אני מנדב:

מתוך עשרות מתרגלים בריטריטים של גואנקה היכרתי רק אחת שסבלה מתופעות נפשיות אותן התרגול בריטריט עורר לטענתה.

 

[RainBird]

האם אפשר תיאור של תופעות הלוואי הנ"ל? ותוך כמה זמן הן עברו?

 

[שנטידווה]

פגשתי אותה רק פעם אחת בחיי

ודיברנו לא יותר מחצי שעה. היא סיפרה שכבר לפני הריטריט היא סבלה מדיכדוך, שהלך והחמיר המהלך הריטריט ולאחריו. יותר מזה אינני יודע מה עלה בגורלה.

 

[שנטידווה]

הייתי ענייני גם בהתחלה וגם בסוף.

תיאור התנהגותו של אינקה על גבי הפורום הינו אמין ומדויק ביותר ואינו התקפה כלל, וזאת גם לנוכח האפשרות שתוכו של אינקה יכול להיות זך, טהור, ונקי מרבב. בלי שום קשר, זה זמן רב שהאיש משתלח, וחושבני שאין זה עניין פרטי למסרים. היום זה מישהו אחד, מחר מישהו אחר, פעם שיטה זו ופעם שיטה אחרת. מה הפטרוניות הזו? למי היא מועילה? האם אינקה או מישהו אחר הפך ל"בעלים" של האחריות על תוויות הנגד של טכניקות מדיטטיביות שונות, או שיטות רוחניות אחרות (פאלון דאפא, הארי-קרישנה, גואנקה וכו')? מתוך עשרות מתרגלים של הויפאסנה של גואנקה רובם לקו בדבר אחד, ודבר זה מאפיין כל פאנאט באשר הוא: צרות מוחין. רק אשה אחת היכרתי, שטענה שהתרגול בריטריט של גואנקה הוציא ממנה דברים שאינה יכולה להתמודד איתם. לעומת זאת, כמי שעשה ריטריטים רבים של זן, הייתי עד לתופעות של מספר לא מועט של מתרגלים שסבלו מתופעות נפשיות לא קלות ועד קשות שתרגול הזן בריטריט עורר אותן. מדוע אין אנו שומעים את אינקה מזכיר את זה

כמו כן רוב אלה שהיכרתי בימי חיי והיו חסידיו של אושו סבלו מדרגות שונות של חוסר קוהרנטיות ועד בלבול ממש. ומה יש לאינקה להגיד על זה

ומה יש לאינקה הנכבד לומר למשל, על הפגועים של תרגולי הקונדליני-יוגה

אבל לא. תחת ההשפעה המרכזית על חייו של מספר אישים מסוימים, אינקה מתנגד לכל מה שהם מתנגדים לו, ומשבח את כל אשר הם משבחים. אין לי עניין ודבר עם אינקה באופן אישי, אלא כתופעה שבאה לידי ביטוי פה בפורום בהשתלחויות, השמצות, הטלת אימה, ועוד כהנה וכהנה דברים דומים, ומכיוון שאיני הנוגע היחידי בדבר, אין זה למסרים בלבד. אין פה משהו פרטי כלל וכלל.

 

[RainBird]

בכל פעולה שהיא, רוחנית או לא יש סיכון. והאנשים שהולכים לבצע אותה צריכים להיות מודעים לסיכון. זה כמו שאני יודע מה הסיכון לחצות את הכביש, ועדיין חוצה אותו. או הסיכון בלנהוג, או הסיכון בלערוך טקס מאגי או הסיכון במדיטציה ובהתבוננות בעצמי. המורה למדיטציה לא אחראי למה שנמצא בפנים, הוא רק אחראי להוציא את מה שבפנים- שהאדם יתמודד איתו. ארדן.

 

[שנטידווה]

אלה בדיוק הדברים שאמרתי.

מעבר לכך אין צורך לנפח את הדברים לשווא: העובדות הן שהרוב המוחץ של המתרגלים את הויפאסנה של גואנקה אינם מאכלסים את בתי-החולים לחולי נפש, וכנ''ל גם מתרגלים של פראנהיאמה (תרגילי נשימה של היוגה ההודית). הסיכון שבתרגולים אלה שווה במספרו לכל אותם הדברים אותם הזכרתי, אם לא פחות בהרבה מיזה. אין טעם שכל פעם שמישהו יציע את שיטתו של גואנקה (למשל) מייד ייקח מישהו על עצמו את התפקיד של נביא-הזעם בשער וישתלח בהודעות פטרוניות ששוללות את מינימום השכל הישר והאחריות שעוד נותרו לאנשים. די לאיוולת.

 

[אינקה]

יש הבדל

תרגול פראנא-ימה לא נעשה באופן אינטנסיבי כמו אצל גוואנקה ולאדם יש אפשרות ארוכת טווח לארגן את עצמו להתמודדות עם הנזקים. כשהתרגול נעשה באינטנסיביות גם הנזקים ניכרים הרבה יותר ולא חסר יוגים קוקויים שמתמרחים בצואה בחוצות הודו. אני בעד שתפסיק ללכלך במילים כמו איוולת. אם אתה לא מסוגל להתמודד בשיחה עניינית בלי לגלוש לסופרלטיבים אישיים אולי כדאי שגם אתה תצא לחופשת יולי-אוגוסט ארוכה.