התמודדות עם התמכרות (?)

[BellA עלמה]

מבינה את ההרגשה

מאוד אפילו אבל מרגישה שיכולה להתמודד עם קריאה בלבד מבינה עד כמה זה לא קל

 

[ירגזי כחול]

... ../images/Emo24.gif

 

[להבה ירוקה]

מנסה להבין.

התחלתי לכתוב פה מספר ארוך של שאלות, עד שהבנתי שכל השאלות מטרתן אחת: אולי כדאי להבין את ההבדל - מה יש בפורום שעושה לך רע, לעומת - מה יש בך שיוצר או תורם לסיטואציה. אני חושבת שברגע שתביני מה התפקיד של כל חלק, יכול להיות שלא תצטרכי לעזוב את הפורום.

 

[ירגזי כחול]

טוב. אולי כדאי שאהיה כנה באמת.

אחרת לא יהיה טעם לכל הדיון הזה. כולם שם חושבים שהם יודעים מה המצב שלי ומכירים אותי כל כך טוב ושאני משקרת לעצמי אבל... באמתי לשם במצב לא כל כך רע. אולי לא לגמרי בריא אבל הרבה פחות חולה מעכשיו. והעיסוק הזה... הוא כאילו החדיר לי חזרה לתודעה את הכל. כבר הייתי במקום שהיה כל כך מעבר מכל כך הרבה בחינות. הרבה אמרו לי בזמן האחרון שאולי הייתי צריכה ליפול מה"קצת חולי" הזה בשביל לקום לגמרי. אבל לא חשוב עכשיו. אני צריכה להפסיק עם העיסוק הזה. את זה אני יודעת. ומצד שני יש כל כך הרבה קטעים בהם אני צריכה אותו כל כך, כדי להתמודד. לילות שבהם קשה לי, וכו'. לא יודעת. אני יודעת שבסופו של דבר אני אצטרך לעזוב אותו לגמרי כדי שיהיה לי טוב, ואולי אפילו עכשיו עדיף שאעזוב אותו. זה מה שאמא שלי אומרת, אבל עד כמה שהיא חכמה ואפילו צודקת ואני אוהבת אותה... גם הראיה שלה בעניין קצת חד צדדית ואולי מגוננת מדי. הבעיה היא עכשיו שהפיצוץ שהיה היה כל כך גדול ש... איך בדיוק אני אמורה לחזור לשם? ועוד בלי שזה יכאב? ואמרו עליי שם דברים מזעזעים. ש(אני שונאת להצטדק ככה אבל זה המצב) לא כולם היו נכונים. רחוק מזה. וזה עצוב לי. ויש בי איזשהו מקום תמים שרוצה צדק, ש"האמת תצא לאור"... אבל פחח, על מי אני צוחקת. לא יודעת. לא יודעת. כותבת לעצמי בעיקר. לא בטוחה מה נכון פה. מנסה לחשוב תוך כדי כתיבה. ... תודה על המקום.

 

[ירגזי כחול]

*באתי

 

[ירגזי כחול]

פתאום קלטתי

שמקודם אני בכלל לא בטוחה שהבנתי את השאלה שלך. "אולי כדאי להבין את ההבדל - מה יש בפורום שעושה לך רע, לעומת - מה יש בך שיוצר או תורם לסיטואציה." מעניין מה שאמרת. ואם אני משאירה את כל הקטע של העיסוק בנושא בצד לרגע... כן, זו אני שקשה לה. לא משהו שמישהו עשה במכוון או משהו שקרה כי המקום ההוא לא בסדר. זו אני עם החרדות החברתיות שלי שזה היה לה קשה מדי, אני שלקחה למקומות מאוד כואבים דברים שכנראה לא הייתי צריכה לקחת... עד שכמובן באמת היתה לי סיבה להפגע. ועכשיו המצב הוא שהכאב הפך משחזור שלי של כאב מהעבר שהיה מבוסס בחלקו הגדול על חרדות והשערות לכאב אמיתי שמבוסס על מציאות וודאית לגמרי. ועכשיו במקרה הזה כבר אין לי ממש מה לעשות כדי שזה יכאב פחות. בגלל זה אני חושבת שעדיף לי להתנתק... כי כרגע קשה לי לעשות את ההפרדה בין כאב אחד לאחר, ולכן השימוש בפורום ההוא אינו בונה בשבילי אלא אפילו להפך.

 

[להבה ירוקה]

כל תקופה לגופה ../images/Emo13.gif

סה"כ המוטו הוא: לעשות מה שעושה לי טוב. אז אם כרגע ההפרדה קשה והפורום מושך למטה - אז התשובה ברורה. הפסקה.

 

[ירגזי כחול]

אחלה מוטו.

והאמת היא ש - חחח, באתי לפה עם הידיעה הזאת. כשכתבתי את ההודעה הזאת זה לא היה כדי להתלבט אם לחזור, אלא בעיקר כדי להעלות כאן את ההתמודדות שלי עם הנסיון להגמל מההתמכרות הזאת. כי אני יודעת שהיא עושה לי רע. לא באתי כדי לשאול אם לחזור או לא. לא באתי כדי שיזכירו לי שיש לי למה לחזור. באתי בעיקר כי חשבתי שאולי הכתיבה כאן תעזור לי להתמודד עם המצב.

 

[BellA עלמה]

להתמודד?

פשוט לנסות להתרחק לתקופה ולראות איך מרגיש

 

[להבה ירוקה]

זבנג וגמרנו.

את עוד קוראת שם... זה לא ממש זבנג וגמרנו.

 

[ירגזי כחול]

חח, אל תזלזלי ../images/Emo3.gif

בהתחלה היה לי איזה שבוע וחצי ככה שבו לא קראתי בכלל. בכלל בכלל, שזה היה שיא בשבילי, אין מה להגיד. ודווקא היה לי טוב ככה. אני חושבת לחזור לזה. אני רק צריכה להביא את עצמי לזה... חחח. וואלה. לנסות להפסיק בבת אחת, בצורה טוטאלית... ולהצליח, אבל לא לאורך זמן. אבל לא יודעת. אני באמת מרגישה מבחינות מסויימות שעדיף לי לא לקרוא שם. בכלל בכלל. אבל כמובן שזה קשה לי. אני צריכה לעשות חושבים עם עצמי על המקום שאני נותנת למקום הזה בחיים שלי ולהגיע להחלטה של ממש...

 

[BellA עלמה]

מה יקרה אם למשל

תתני לעצמך לקרוא שם פעם בשבוע בלבד (למשל בסוף שבוע) תראי איך את מרגישה עם זה? תקציבי לעצמך אפילו זמן קיראה.

 

[מי שהיא 1]

אקרא הכל אחר כך...

רק רוצה לומר שמקום שם יש לך תמיד.

 

[ירגזי כחול]

פוי. אני בשוק.

... טוב לדעת

 

[ס י י פ נ י ת]

[...]

היה פיצוץ. אולי טוב שהוא היה. למדת כמה דברים על עצמך. על אחרים. למדו עליך. כמו שאמרתי לך כבר בהתחלה. באהבה מותר גם לכעוס. מי שכועס עליך היום, לא הפסיק לאהוב אותך כפי שאהב אתמול. הרבה אנשים משחקים באהבה. משתמשים בה. מקלים ראש. זה נכון. אבל לא אלו שהיו מעורבים במקרה שלך. גם לא אני. מותר לכעוס עליך. זה לא אומר שכל האהבה נמחקת. זה אומר שאכפת. שהמילים שלך נוגעות. שאכפת. מעולם לא השתמשנו במילה אהבה בקלות ראש. אז כן. היה פיצוץ. ואולי טוב שהוא היה. כי למדת איפה נמתח הגבול. ושגם כשאוהבים מותר לכעוס. זה לא אומר שדי. לא כתבתי בשמה. כתבתי בשמי בלבד. אבל מכירה אותה. ויודעת שאצלה האהבה היא ערך עליון. ותמיד יש לך שם מקום. גמר חתימה טובה.

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo91.gif

"מותר לכעוס עליך. זה לא אומר שכל האהבה נמחקת. זה אומר שאכפת. שהמילים שלך נוגעות. שאכפת". סייפע, המילים שלך יקרות ותמיד קולעות.

 

[ירגזי כחול]

[...]

[לא מאמינה שבסוף זה חותר לזה שוב. וגם פה. רציתי להגמל, והנה אתם באים ומזכירים לי שיש לי סיבות להשאר.. אבל, כמו הפיצוץ, אולי זה מה שצריך לקרות.] זה לא שאני חושבת שעכשיו כולכם "לא אוהבים אותי." אבל, נו. אולי יש לי שם מקום, אבל זה לא אותו מקום של פעם. אין לי את אותה הערכה ואת אותה תמיכה. וגם לא את אותה האהבה. אל תגידי שכן - זה יהיה שקר. זה פשוט לא אותו דבר עכשיו וגם לא יהיה. ובכל אופן, החזרה לשם תהיה כואבת מדי, אחרי כל מה שאיבדתי שם. זה מובן, לא..? וחוץ מזה. קשה לי לכתוב במקום שאני כל כך חוששת להכנס אליו. כל כך חוששת ממה שכולם בטח חושבים עליי בו עקב דברים שנאמרו. את לא כותבת בשמה, את אומרת. (באהבה מותר גם לכעוס, נכון?) גם שם לא כתבת בשמה? כי הדברים שהיא אמרה לי לפני ואחרי הפיצוץ לא כל כך הסתדרו עם מה שכתבת שם, מה שהיה נראה מאוד שאת כותבת בשמה. אוף, אני לא רוצה לריב. אני שונאת לריב. אני לא רוצה עוד פיצוץ. אבל אני עדיין לא מבינה למה היית צריכה להעליל עליי כאלה זוועות. להעצים את הדברים ולהקצין אותם כל כך. בכנות, עכשיו, אני שואלת אותך. פורום התמודדות - אז יאללה, אני מוכנה להתמודד. פה, או לחילופין בפרטי, איכשהו. אבל להתמודד. להבין. מקווה שגם את. ובקשר לאהבה שלה. זה בסדר, אני כבר דברתי איתה. אנחנו כבר הבננו בינינו (או לפחות אני הבנתי) שהאהבה שלי זו לא האהבה שלה, שאנחנו רואות את הדברים אחרת, ואולי בגלל הקצר הזה בתקשורת הדברים היו כמו שהם היו. אבל זה באמת באמת אישי ולא רלוונטי לכאן ובבקשה, בואי לא נדון בזה פה. חבל. ו- היה פיצוץ וטוב שהיה את אומרת- אולי היה צריך להיות. עם כל העומס הנפשי שהרגשתי בזמן האחרון, כנראה שזה היה חייב לצאת איכשהו... אז האהבה שלכם לא נעלמה. כמו שהאהבה שלי אליכם לא נעלמה. אבל הדברים עכשיו שונים. ואני מרגישה שאם אחזור אני לא אחזור לקהילה אוהבת ומחבקת אלא לקהילה ששופטת אותי. לקהילה שנזהרת במילים שלה איתי. לקהילה שחושבת שאני ילדה מפגרת וסחטנית [...] ואני לא. ברוך השם, יש לי מספיק היכרות עם עצמי והערכה לעצמי (וגם מספיק עזרה בטיפול המדהים שלי) כדי להיות מסוגלת להגיד לעצמי שאני לא. לזכור בכל הכח שאני לא. אפילו כשאנשים שהיו כל כך הרבה בשבילי אומרים לי שאני כן. אני יודעת שהתנהגתי בצורה קצת ילדותית, שנתתי לפחדים שלי לדבר מתוכי ולהשתלט עליי ולהרוס לי... ואני היא זו שסבלה וסובלת מזה בעיקר. והתנצלתי בפני מי שסבל מזה מלבדי. לא מעט פעמים. לא יודעת. אני חושבת שהטעות שלי (אחת מיני רבות) היתה שחשבתי שאוכל להתמודד עם הפחדים האלה איתכם. בפורום. או שפשוט ניסיתי לעשות את זה מתוך הרגל של הבאת דברים לשם. כנראה שזה היה יותר מדי לבקש. אני לא יודעת. אבל לא משנה. בקיצור - האהבה היא כבר לא אותה אהבה... פשוט לא. והיא גם לא תהיה. ככה לפחות זה נראה לי כרגע. תקני אותי אם אני טועה. ואני חושבת שבהתחשב בזה, הגיוני לגמרי שיהיה לי כואב מדי לחזור. [ואני מקווה שגם את תגיבי להודעה הזאת, כמו שאני אז הגבתי לשלך. ואני כל כך כל כך מקווה שלא יהיה פה עוד פיצוץ. אני לא רוצה לריב. מעולם לא רציתי, וזה הדבר האחרון שאני רוצה. אבל, אם את כבר פה... אז אשמח להתמודד עם הכל. זה כל מה שאיי פעם בקשתי. גם בהודעה ההזויה ההיא שפתחה את הכל לראשונה... להתמודד.]

 

[מי שהיא 1]

אז ככה...

כמה מחשבות שהיו לי במהלך קריאת כל השירשור הזה. האמת? היה לה בלאגן של מחשבות ואני אנסה לעשות בהם סדר כדי לתת את המסקנה המרכזית.. אני חושבת שאם לא תדעי לראות מה את הבאת לתוך כל המקום הזה ולתוך הבלאגן הזה אז לא תתמודדי. להתמודד בעיניי זה לשאול את עצמי מה החלקים שלי שהיו פעילים בארוע מסוים ולקחת אחריות. חלק מהאחריות תהייה כמובן בהחלטה שתעשי ובתובנות שילוו אותך לפעמים הבאות שתהיי בארועים דומים. לא. אני לא חושבת שהמקום ההוא עשה אותך חולה יותר ממה שאת. הריי לאורך הזמן היית חולה יותר ויותר, ואפילו שם, לא תמיד סיפרת הכל אלא במאחורי הקלעים. אני חושבת שהמקום הזה וכל מה שקרה אימת אותך מול צרכים מאוד גדולים שלך וחלק מההתמודדות, אם תשאלי אותי יהיה לראות מה היו הצרכים האלו ולמה הם השאירו אותך בסופו של דבר בלי אוויר ואז הכל נהיה בלאגן. המקום ההוא... יקבל אותך בזרועות פתוחות תמיד. אל תניחי הנחות לגבי מה חושבים עלייך שם כי אני חושבת שאת עושה טעות וגם עוול לעצמך. זה גם משו אגב, לא להניח הנחות. לא לפרש כל דבר מתוך עצמך כי אולי כדאי לשאול ולקבל את דעתו של האחר. אולי הוא חושב אחרת ממך? מקום שעושה לך רע, אל תהיי בו. אם שם עושה לך לא טוב. אל תחזרי ואל תהיי. אם את עושה לעצמך רע שם, אז תחשבי מה את יכולה לעשות אחרת. זה הבדל גדול בראיית הדברים. אני מאחלת לך רק טוב. אני שמחה שהטיפול עושה לך טוב. זה מה שאיחלתי לך לאורך כל הדרך ואמשיך לאחל ולייחל.