ירגזי כחול
New member
התמודדות עם התמכרות (?)
התמכרויות. מכירים? אז אני... אמנם אף פעם לא הייתי מכורה לשום סאבסטנס. אבל כבר יצא לי להיות מכורה לכמה וכמה דברים אחרים. ועכשיו אפשר לומר שאני בסוג של גמילה... גמילה מנט. הסיפור הוא כזה. כנראה שהיה לי איזשהו ריק בחיים שחפשתי למלא.. ויצא שמלאתי אותו דרך השתתפות בפורומים. פורום מסויים בעיקר. אני יודעת שזה נשמע מוזר, שפורום יכול לקחת כזה חלק בחיים של בנאדם... אבל זה היה המצב. ולמרות שהפורום ההוא הוא בעקרון מקום בונה... מהמקום שאני באתי ממנו, עם החולשות שלי ועוד סיפורי רקע למיניהם... בלי שבכלל הבנתי נגררתי בעקבות ההשתתפות בפורום הזה למקומות לא כל כך טובים. כנראה שכל מיני דברים בו היו אינטנסיביים מדי בשבילי. כמו בין היתר האהבה שהרעיפו עליי... לא תמיד ידעתי איך להתמודד איתה. אולי זה היה יותר מדי בשבילי. בכל אופן.. אפשר לומר שפיתחתי תלות בפורום הזה. שהתמכרתי אליו. ואני זוכרת שדברתי על זה עם משתתפים אחרים בפורום. זה פורום שנוטים להתמכר אליו. לא הייתי היחידה שתארה את זה ככה. אבל הרבה אמרו שזו התמכרות בריאה. אז זה בסדר. השאלה היא מתי התמכרות הופכת להיות לא בריאה... ואני חושבת שהתשובה היא כשההתמכרות הזאת תופסת חלק כל כך גדול בחיים שלך שאתה כבר לא יכול לנהל אותם כמו שהיית רוצה. אני יודעת שבמקרה הזה, בשבילי, זה בהחלט הגיע לרמה כזאת. הפורום ההוא תפס חלק כל כך גדול בחיים שלי שכמעט וויתרתי על חלקים מהם שממש לא רציתי לוותר עליהם. הרגשתי את זה הרבה פעמים במהלך ההתמכרות אבל לא ממש עצרתי את עצמי... לא רציתי מספיק כנראה. אבל הגיע שלב שבו כל ההתמכרות הזאת התפוצצה לי בפרצוף. ועשיתי הרבה חושבים והגעתי למסקנה שאני חייבת לצאת מהפורום ההוא. הבנתי עם עצמי שזה עושה לי יותר טוב מאשר רע ושאני חייבת להיות חזקה ולעשות את מה שטוב בשבילי... אבל בעקבות הפיצוץ הזה איבדתי את המקום ההוא ללא יכולת לחזור אליו. ואם לומר את האמת... זה כואב לי. יש הרבה קטעים בהם אני מצטערת מאוד על כל מה שקרה, ממש אוכלת את הלב, ורק רוצה לחזור לפורום... ולא תמיד אני בטוחה איך להתמודד עם זה. למרות שלאט לאט זה נהיה יותר ויותר קל... לא יודעת. אני רק רוצה את החיים והשמחה והשקט הנפשי שלי בחזרה, זה הכל. אבל קשה לי להתגבר על ההתמכרות הזאת... ו... לא יודעת. מצד אחד אני מנסה לכתוב פה כדי להתמודד... כדי לשמוע מה יש לאחרים להגיד בעניין... ומצד שני זו קצת דרך להזין את אותו מקום מכור לנט שמחפש איזו רגיעה.
לא יודעת. אבל מנסה לכתוב. יש להתמודדות הזאת מקום פה..?
התמכרויות. מכירים? אז אני... אמנם אף פעם לא הייתי מכורה לשום סאבסטנס. אבל כבר יצא לי להיות מכורה לכמה וכמה דברים אחרים. ועכשיו אפשר לומר שאני בסוג של גמילה... גמילה מנט. הסיפור הוא כזה. כנראה שהיה לי איזשהו ריק בחיים שחפשתי למלא.. ויצא שמלאתי אותו דרך השתתפות בפורומים. פורום מסויים בעיקר. אני יודעת שזה נשמע מוזר, שפורום יכול לקחת כזה חלק בחיים של בנאדם... אבל זה היה המצב. ולמרות שהפורום ההוא הוא בעקרון מקום בונה... מהמקום שאני באתי ממנו, עם החולשות שלי ועוד סיפורי רקע למיניהם... בלי שבכלל הבנתי נגררתי בעקבות ההשתתפות בפורום הזה למקומות לא כל כך טובים. כנראה שכל מיני דברים בו היו אינטנסיביים מדי בשבילי. כמו בין היתר האהבה שהרעיפו עליי... לא תמיד ידעתי איך להתמודד איתה. אולי זה היה יותר מדי בשבילי. בכל אופן.. אפשר לומר שפיתחתי תלות בפורום הזה. שהתמכרתי אליו. ואני זוכרת שדברתי על זה עם משתתפים אחרים בפורום. זה פורום שנוטים להתמכר אליו. לא הייתי היחידה שתארה את זה ככה. אבל הרבה אמרו שזו התמכרות בריאה. אז זה בסדר. השאלה היא מתי התמכרות הופכת להיות לא בריאה... ואני חושבת שהתשובה היא כשההתמכרות הזאת תופסת חלק כל כך גדול בחיים שלך שאתה כבר לא יכול לנהל אותם כמו שהיית רוצה. אני יודעת שבמקרה הזה, בשבילי, זה בהחלט הגיע לרמה כזאת. הפורום ההוא תפס חלק כל כך גדול בחיים שלי שכמעט וויתרתי על חלקים מהם שממש לא רציתי לוותר עליהם. הרגשתי את זה הרבה פעמים במהלך ההתמכרות אבל לא ממש עצרתי את עצמי... לא רציתי מספיק כנראה. אבל הגיע שלב שבו כל ההתמכרות הזאת התפוצצה לי בפרצוף. ועשיתי הרבה חושבים והגעתי למסקנה שאני חייבת לצאת מהפורום ההוא. הבנתי עם עצמי שזה עושה לי יותר טוב מאשר רע ושאני חייבת להיות חזקה ולעשות את מה שטוב בשבילי... אבל בעקבות הפיצוץ הזה איבדתי את המקום ההוא ללא יכולת לחזור אליו. ואם לומר את האמת... זה כואב לי. יש הרבה קטעים בהם אני מצטערת מאוד על כל מה שקרה, ממש אוכלת את הלב, ורק רוצה לחזור לפורום... ולא תמיד אני בטוחה איך להתמודד עם זה. למרות שלאט לאט זה נהיה יותר ויותר קל... לא יודעת. אני רק רוצה את החיים והשמחה והשקט הנפשי שלי בחזרה, זה הכל. אבל קשה לי להתגבר על ההתמכרות הזאת... ו... לא יודעת. מצד אחד אני מנסה לכתוב פה כדי להתמודד... כדי לשמוע מה יש לאחרים להגיד בעניין... ומצד שני זו קצת דרך להזין את אותו מקום מכור לנט שמחפש איזו רגיעה.
