התלבטות אישית - המשך

כמה רחוק ללכת? דוגמא היסטורית, אלכס

לשאלתך, אלכס, אני לא יכול באמת לענות- זה קשה מדי. אבל קצת היסטוריה שאולי תעזור: בתנועה לזכויות האזרח בארה"ב הוקם ''פלג'' שנות השישים, בשם SNCC (Southern Non-Violent Conscience Comitee). ה''פלג'' הזה, שמנה כמה אלפי תומכים ותומכות- חצי מהם שחורים, חצי לבנים- היה שונה מכל שאר הארגונים בתנועה לזכויות האזרח בגלל שני דברים- 1. החברים והחברות בקבוצה פעלו תוך הפרה גלויה של חוקים (סירוב להתגייס למלחמת ויאטנם, הפרה של חוקי הסגריגציה העירוניים, עריכת הפגנות ללא רישיון, עריכת ''בחירות אלטרנטיביות'' בימי הבחירות לסנאט במדינות הדרום בשביל שהקולות של האוכלוסיה השחורה ייכללו בספירה, ועוד דוגמאות). 2. החברים והחברות בקבוצה סירבו לקיים מו"מ עם רשויות החוק. הם סירבו להכיר בהאשמות של בתי-המשפט נגדם, סירבו לשלם ערבון בכדי להשתחרר ממעצר, סירבו לדבר בחקירות משטרה וסירבו להופיע בפני ועדות המצפון של הצבא האמריקאי. כך שבישראל, כפי שציינת, עוד אין דוגמא שדומה למה שאתה שוקל לעשות- אבל בארה"ב בהחלט הייתה. בסופו של דבר, ה-SNCC גרמו לשינויים אדירים דווקא בגלל שהם היו קבוצה של סרבנים וסרבניות שפעלו לכל אורך הדרך תוך הפרת חוק בוטה (אך ללא כל שימוש באלימות, אפילו כאשר לאורך השנים נרצחו עשרה פעילים ופעילות של התנועה). הם האמינו שאם הם פועלים תוך התעלמות מהחוק הפדרלי והמקומי של דרום ארה"ב, שהוא חוק גזעני ו''אנטי-אלוהי'' (האמריקאים האלה, כל-כך דתיים), אי-אפשר לעשות ''חצי התעלמות מהחוק'', מכיוון ''שלהתעלם רק מחצי-חוק זה כמו להיות רק חצי בהריון''.
 
תודה אמיר

אתה יכול לתת עוד דוגמאות למאבקי זכויות אדם שלוו בסרבנות? חוץ מזה, שיש דוגמא מישראל, אומנם אין תנועה אבל יש הרבה סרבנים שבחרו לעשות כך (נראה לי שהבולטת מבינהם היא לאורה מילוא, מכיוון שהיא באמת יכלה להתשחרר על מצפון)
 
יש סיכום עם מנהל הפורום...

על ''פינה שבועית'' עם מאמר בנושא
. נקווה שייצא מעניין
 

Alexco

New member
לא מדוייק

אם אני לא טועה טרם כליאתה לאורה מילוא פנתה לועדת מצפון, נדחתה, עתרה לבג"ץ, ונדחתה בשנית.
 
גם אני חשבתי שהיא פנתה לועדת מצפון

אך גלעד טען שהיא לא, ואם אני לא טועה הוא מכיר אותה אישית. בכל אופן, אני אשאל אותו, אני גם ככה רואה אותו עוד יומיים. יעל.
 
למעלה