גלות
יעלה יקרה או איריס,
קראתי את הפוסט שלך בעיון. לא ידעתי מה לכתוב לך, היה לי קשה להגדיר את התחושה.
המשכתי לתגובות ולחלקן אף הגבתי.
כעת אני חושב שיש לי מעט מילים עבורך, ובעיקר תחושה מאוד חיובית.
ראשית אניי חושב שאת אדם יפה. אני חושב שהפוסט שלך משדר נאיביות במובן החיובי של המילה. אני חושב שאת מאמינה לאדם באשר הוא אדם ועד אשר יוכח אחרת. זו תכונה נעלה, אני לוחם בעצמי שלא להשתמש במילה ״אצילית״. כך או כך זו תכונה של אדם יפה.
שנית, פרידה איננה קלה. מה גם שפרידה בהיעדר כעס אמיתי מקשה על שלבי ההשלמה עם האובדן (במשמעותו הפסיכולוגית השלמה עם אובדן כוללת בתוכה שלב של כעס). גם באספקט זה את נשמעת כאובה, מעט הססנית, אבל אינך מרה, ואינך כועסת ואף לא נגררת לחלק מהמגיבות כאן שהפגינו שום דבר חוץ ממרירות וזעם על המין הגברי.
שוב, אני בוחר להבין מתוך התנהגותך זו כי ניחנת באופי חזק. אינך ממהרת להתלהם, אינך נגררת לפעולה ואינך מושפעת מהאספסוף. גם אלו תכונות שבעיני הן פשוט יפות.
שלישית, ואם נחזור לבקשתך הצנועה כל כך (חוו דעתכם), אומר לך זאת, כעיני ומתוך היכרות של מספר שורות... אני רואה כי את אישה צעירה. את נבונה, רכה, מסוגלת להיות עזר כנגדו, מבינה, סובלנית וכעת, את גם פנויה.
תמיד יתכן כי הקשר שלגביו את תוהה אכן ישוב ויקרום עור וגידים אבל בנתיים, הפגיני מעט מהטוב הזה כלפי עצמך. היי גם קצת לעצמך את מה שהיית לאותו בר מזל שזכה לאדם שכמותך לצידו.
אני לא יודע לשפוט בפסקנות מה קרה בינכם. העובדות מתארות חוויה שאיננה שלמה. זוגיות חלקית, במובן לפיו זוגיות מלאה מהווה אינטגרציה מלאה השוזרת חיי איש באישה באופן שאין עוד דרך להבחין מה מחיי הזוג הגיע מאיזה צד. אבל, המציאות מלמדת כי יש לנהוג משנה זהירות לפני ששופטים ומדרגים את איכותה של זוגיות, ומה שהיה טוב עבורך עד כה בתנאים שבהם התנהלה אותה זוגיות ובעיקר לאור פתיסתי ופרשנותי אותך, היה כנראה ביטוי לזוגיות ראויה.
אני חושב שאת עושה כעת בדיוק את מה שהייתי מצפה מאדם כמוך לעשות. בשקט ובנועם, בכאב אלגנטי, את מנסה להבין את מהלך האירועים. נזהרת ממסקנות ומגוננת על ליבך את בוחנת האם ישנה אפשרות כי הץנהלת לא נכון בקשר, או אולי אף הולכת שולל בקשר.
וכאן אנסה לעוץ לך עצה אחת בלבד. רב חובל של ספינה לנצח לא ישאל את אחד ממלחיו על הסיפון האם הוא רואה יבשה. התשובה לשאלה זו תמיד תהייה שמורה לבעל תפקיד ייעודי. אותו מלח העומד בראש התורן והרואה דברים מלמעלה, ולמרחק.
את בתמימותך, הבאת את שאלתך אל הסיפון. ולא זו אף זו, הצוות המצוי על סיפון זה הינם קומץ של ניצולים מאוניות טרופות. לרובם וכנראה שעבדך הנאמן כלול בעניין, אין את היכולת להביט אל מעבר לסיפון. הם לא מאמינים כי קיימת יבשה יציבה, אמיתית, שניתן לבנות עליה, וןלכן יקירתי, אין לך להתפלא על המרירות, והציניות שנתקלת בהם כאן. אבל שימי לב למזלך הטוב, את אינך שייכת לכאן.
הגעת לכאן במקרה. את גולה בינינו, וההחלטה לחזור לחיים היא שלך.
לכן אומר לך כי תשובתי לשאלתך היא ״זה לא משנה״. זה לא חשוב מה קרה שם. זה לא ישרת אותך. הדבר היחיד שעלייך לדאוג לו הוא שלא להשתנות. הנאיביות שלך, היא גלגל ההצלה שעל גבו תצופי לחוף מבטחים. עצתי לך, התרחקי מרוע, מציניות, ממרמור בנוסח שהובאו כאן.
הישארי את, חיי את חייך הלאה והטוב מובטח לך יגיע אלייך.
מקווה שלא התשתי אותך בכתיבתי, אבל באמת בפעם הראשונה כאן בפורום את חושב שיש כאן נסיכה, ואת אינך שייכת לכאן.
וזו העצה הכי טובה שלי, והמחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת לך.
חייכי. את מיוחדת, והיקום יפגיש אותך אם אושרך בהקדם.