התייעצות

התייעצות

שלום לכולם! מתנצלת מראש על אריכות הדברים. אין בסביבתי מישהו שאני יכולה להתייעץ עימו. לא מכירה מישהו עם זוגיות נורמלית. ההורים, האחים ואחיות, חברים וחברות, כולם לבד או סובלים מהקשר בו הם נמצאים. אני כותבת פה בפעם הראשונה בתקווה שיש פה מישהו עם ניסיון, מישהו שיכול להסתכל מהצד ולייעץ לי מה לעשות כי אני כבר אובדת עצות. אז ככה: אני (בת 28) נמצאת בזוגיות כבר שנה ו8 חודשים עם בחור בן 31.אנחנו גרים ביחד כמעט שנה וחצי ובעיקרון צמודים אחד לתחת של השניה מתחילת הקשר. זה הקשר הראשון שלו,בכלל.לא היה בחיים עם בחורה,לא יצא עם בחורה,כלום! הכרתי אותו שנה לפני שהתחיל בינינו משהו,הוא לא נראה מעוניין. בדיעבד אני יודעת שפשוט היה קשה לו להתחיל עם בחורה בפעם הראשונה.אפשר להגיד שאני כיוונתי לקראת הקשר הזה.אז איך בסוף זה קרה: יצאנו בתור ידידים כמה פעמים ואז פעם אחת הוא אמר משהו (על המראה החיצוני שלי)שכמובן לו נראה הכי בסדר בעולם להתבטא כך ואני נשברתי.אשכרה נשברתי, באמצע הפאב השתתקתי,נכנסתי בתוך עצמי. הוא הלך בתירוץ שאין לו תחבורה ציבורית יותר מאוחר(כן, הוא השאיר אותי לבד והלך). כעבור חצי שעה שיצאתי מהפאב הוא היה שם,ניסה לדבר,להתנצל.אני לא הייתי מוכנה להקשיב לו. למחרת, בהמלצת הפסיכולוגית המיותרת שהייתי הולכת אליה בזמנו,התקשרתי אליו. הוא היה מופתע,כמובן. כנראה שזה ריכך אותו קצת, כי הוא פתאום חשף שהוא בעצם מנסה להתחיל איתי ושאין לו ניסיון עם נשים. אני בתור בחורה שלא אוהבת לשפוט מראש החלטתי לתת לו צאנס. ומאז זה ככה,שנה ו8 חודשים. אני נפגעת ממשהו שהוא אומר או עושה,הוא הולך לישון או סתם מתחיל להתעסק במשהו ולהתעלם.זה יכול להימשך כך ימים. לא יכולה לספור את הפעמים שאמרתי: די!אני עוזבת!, כמה פעמים התחלתי לחפש דירה, לבכות כל הלילה לחכות שהוא יבין. כמה פעמים ישבתי ודיברתי איתו וניסיתי להסביר מה עובר עליי.הוא מבחינתו לא עושה משהו רע,הוא מבחינתו להעביר שבוע אחר שבוע כמו שני רובוטים,לא לדבר,לא לחבק, לא לנשק. כל דבר שאני אומרת מתחיל מלחמה מי צודק, מי יתנצל. ממש כמו שני ילדים קטנים. בנוסף, ומזה כבר התייאשתי, אני כבר לא אומרת לו שום דבר על זה: אנחנו אף פעם לו חגגנו בקשר הזה,אף פעם הוא לא התייחס לזה,לא 3 חודשים ,לא חצי שנה,לא שנה,כלום! שכן רצינו לחגוג,היינו עסוקים בלריב. אנחנו כמעט ולא יוצאים,חיים את השגרה ומיותר לציין שבשביל לקבל פרחים אני צריכה להפוך הרים וגבעות. התשובה שלו להכל היא: אני אוהב אותך, אני מנקה, אני קונה אוכל, אם תבקשי משהו תקבלי.זו את שמתלוננת כל הזמן, זו את שמחפשת מה לא בסדר,אנחנו בקשר נפלא! מה לבקש,אני שואלת:אהבה?? אולי הוא לא בנוי לקשר זוגי. אולי אני לא בנויה לזה? גם סקס אנחנו בקושי עושים,לא נעים לומר,אפילו שזה פה בפורום אנונימי לגמרי.אני מההתחלה ידעתי שיש לו בעייה עם הרגשות,מעין אטימות מסויימת. גברים עם אטימות ריגשית- או ש**** כל דבר שזז או שלא מצליחים להזיז דבר. אולי זה הרקע כלוחם בצבא,אולי זה ההורים האטומים שיש לו,האחים האטומים. אולי זו אני?? כרגע זה קצת קשה לזכור אבל נראה לי שיש גם קטעים טובים. שאני אומרת לעצמי שהוא האחד ושאנחנו יכולים להתגבר על הכל. שאנחנו בסוף עוד נתחתן. אבל אין בי כוחות יותר למריבות האלה, לשתיקה הזו שלו שאוכלת אותי מבפנים. כמובן הלחץ מבחוץ לא עוזר,זוגות בגיל שלנו מתחתנים אחרי שנה.אני לא לחוצה, לא חושבת שצריך להתחתן כל כך מהר. אבל בתוכי יש צביטה. אולי יש אהבה אחרת,כזו שסוחפת וגורמת לך לאבד שליטה. כזו שאומרת מההתחלה: זה הגבר שלי, זה האבא לילדיי.באיזה אולם נתחתן? אולי זו סתם אגדה,משהו שאנשים המציאו כדי שלא יקראו להם משוגעים מהדברים שהם עושים בשביל "האהבה". האם מה שאני מרגישה זו אהבה? איפה כל מה שהבטיחו באגדות, בסרטים, אצל מכרים רחוקים ואפילו אצל השכנים(ששרים ורוקדים ביחד ככה סתם בסלון)? אני מבקשת בכל ליבי, תבינו שאני במצב נפשי לא טוב. אני בוכה כל הזמן כי הוא לא מדבר,פשוט שותק. זה לא שאני מנסה לדבר איתו,אני מרגישה שכבר אמרתי הכל. אני לא יודעת אם הסברתי את עצמי כמו שצריך ,אבל אני פה אם יש שאלות.בתוך תוכי אני שומעת: מגיע לך מישהו יותר טוב,שיתייחס אליך יפה,שיתן לך הרגשה טובה. מה עושים? עוזבים? מוותרים? נלחמים? הרי הוא אוהב אותי, ככה הוא אומר, ככה אני מרגישה לפעמים. להסתפק במועט? לסתום ולחייך? אנא, השתמשו במילים בונות ולא הורסות.
 
לדעתי

תסכול וחוסר התאמה. ניסית פעמים רבות ולא הלך. אני מבינה גם שאין כלפיו אהבה רומנטית ואין תחזוקה של מין. לא נשמע לי משהו בכלל ולא רואה סיבה להישאר שם. מה גם שאת מציינת שאת כבר במצב נפשי לא טוב בגלל המצב והקשר- נורת אזהרה גדולה.
 

niva99

New member
זה תלוי

עד כמה החלל הריק שבתוכך זקוק למילוי. או עד כמה תהיי מוכנה להתפשר... ולסבול... ולקטר ולהשאר ... יש אנשים שמרכז ההערכה העצמית שלהם הוא פנימי - והם המדד לסיפוק עצמי, למילו חוסרים וכו'. ויש שהוא חיצוני- "אם אף אחד לא אוהב אותי אז אני לא שווה...ולכן אתפשר".... it's up to you תתחזקי ותחליטי מהי הדרך עבורך.
 
תודה, בעיקרון אני מבינה על מה את מדברת

אני בנאדם מאוד רוחני וגם הוא. אבל שנינו עקשניים מאוד,כאילו כל ויכוח מאיים על מי שאנחנו. אני מניחה שיש חלל בתוכי, בעיקר באהבה. לא הרגשתי הרבה אהבה בילדותי וזה פשוט נגרר למרות כל הניסיונות שלי לשנות זאת. בגלל זה אני צריכה התייעצות. אני צריכה שאנשים מהצד יסתכלו על המצב וידברו איתי מהניסיון שלהם, מההבנה שלהם. הרי הקשר הזה לא תמיד ככה ומצד שני זה לא תלוי רק בי. תיאורטית אני יודעת מה אני צריכה לחשוב, מה אני צריכה לעשות כמו שאת כותבת. אם אני מספיק חזקה מבפנים אני לא אתן לאפאחד להתייחס אליי ככה. אבל זה לא עובד ככה ואני חיה עם הלב. ובאמת שניסיתי. אני כבר לא יודעת מה נכון, האם אני צודקת, האם בכלל הוא צודק וגם אני לא בסדר.זה תלוי בי, זה מה שמפחיד. אולי פשוט אני לא סומכת על עצמי ועל דעותיי אז איך אני אסמוך עליו. זה מה שמציק לי, אולי זה אני שחושבת פשוט לא נכון, שרואה תמיד את חצי הכוס הריקה??
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
התשובה נמצאת בשאלה: למה בחרת אחד כזה?

ראשית, מעניין לבדוק: אולי הוא הלום קרב. ההתנהגות והחסימה הרגשית, בצרוף הרמז שלך על ה"עבר שלו כלוחם", דורשים בדיקה. אם זה אכן כך, ניתן לעזור לו. [לתשומת ליבך, יש הלומי קרב שנמצאים בהכחשה או חוסר מודעות למצבם]. שנית, אם להשתמש בדימוי: אם רצית כלב, למה אימצת חתול? לקחת גבר שאת רואה שהוא חסום רגשית, ואחר כך את מתלוננת למה הוא כזה. הוא כזה כי הוא כזה, ואת בחרת בו! ועכשיו שימי לב לעיקר: אני לא חושב שבחרת בו סתם או בטעות, ואני גם לא מאמין שלא ידעת איזה גבר את בוחרת. אני מאמין שיש לזה סיבה, ואולי הפסיכולוגית "המיותרת" שלך יש לה תשובה למה. ואולי גם לך? ברור שלעזוב ולחפש אחד רומנטי וחם זה סוג של פתרון. אבל זה לא הדבר הראשון שהייתי מייעץ לך. הייתי מייעץ לך קודם כל להבין למה היית זקוקה לגבר כזה. וכמובן: לקבל אותו ככזה. כי הרי ברור שאם את נלחמת לקבל פרחים, את עושה עוול נורא לשניכם, וזה גם לא עובד לאורך זמן.
 
הלום קרב הוא בהחלט

האם זו הסיבה שהוא כל כך אטום ריגשית,אני לא יודעת. למה בחרתי אותו? כנראה כי הוא הזכיר לי קצת את עצמי. אבל לא חשבתי שיהיה ככה. איך אני אמורה לקבל גבר שלא מתייחס אליי עד שאני כבר על סף שברון לב?? נכון, בחרתי אותו, זה אומר שהוא לא צריך להשתדל למעני? האם זו לא המטרה של חיים בזוגיות? להשתדל למען האחר? אולי התפיסה שלי לאהבה היא מוטעית? אני משתדלת, אני מנסה פעם אחר פעם. גם אני יכולה להגיד שיקבל אותי כמו שאני, כל החיים הייתי יכולה להגיד לאנשים שיקבלו אותי כמו שאני. אבל אני יודעת שמה שהייתי לא היה טוב לי.והשתנתי הרבה. אנשים לא אמורים להשתנות?? ואם לא טוב להם? אז להמשיך ככה? לא באנו לעולם הזה כדי להתפתח??
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לשאלותייך:

אם הוא אכן כזה, וודאי שזו הסיבה. הלם קרב הוא פגיעה קשה מאוד, וזה לא עובר ללא טיפול (וגם אז לא קל). זה יכול להימשך ככה עד יום מותו, אם הוא לא יטפל בעצמו, ואף להידרדר למקומות קשים יותר. נחוץ בהחלט טיפול בשבילו, וזה צריך להיות טיפול שמתמחה בתחום הזה. כמו כן עליו לשקול פניה למשרד הבטחון להכרה כנכה צה"ל, דבר שיעזור לו, בין השאר, לקבל ולממן טיפול זה. את שואלת שאלה מעניינת: "לא באנו לעולם הזה כדי להתפתח??" אז עוד אין לי אישית תשובה למה באנו לעולם, אבל בלי קשר, אני בעד התפתחות. מאוד בעד. השאלה היא תמיד: איך, ולאיזה כיוון. אז קודם כל, עליך לדאוג, אם כבר, להפתחות שלך, ולא לזו של אף אחד אחר, כולל לא בן זוגך. הוא לא שייך לך, את לא המורה שלו, וזה סותר לחלוטין את הרעיון של התפתחות אישית שלך. עליך לעבוד על עצמך בלבד. חלק מההתפתחות שלך הוא להבין שיש גבול לכמה האחר צריך ויכול להשתנות בשבילנו. למעשה, אף אחד לא משתנה למען מישהו אחר, אלא רק למען עצמו. והלום קרב בטח ובטח שאין לו צל צילו של סיכוי להיות הדמות שאת מחפשת, רק בכח הרצון. לכן יש לך שתי אפשרויות: או לשחרר את עצמך ממנו, ואותו ממך [שזה בסדר גמור - את לא העובדת הסוציאלית שלו], או לקבל אותו כמו שהוא, עם המגבלות וגם היתרונות, ולכל היותר, לעודד אותו ללכת לטיפול הספציפי שהוא זקוק לו מאוד מאוד! ובחזרה להתפתחות שלך: ברגע שתניחי לתשוקה לשנות אותו, אז יש סיכוי שאת תגדלי כבן אדם ותלמדי על עצמך יותר.
 
אני יודעת בתוך תוכי שאתה צודק אני צריכה

לעבוד יותר על עצמי. אולי פשוט קשה לי לראות אותו חי ככה. אנשים פוגעים בו, אפילו המשפחה שלו והוא בולע את הרוק וממשיך הלאה. מתעלם. לא רק ממני. דיברתי איתו בעבר על טיפול בכל הקשור להלם קרב, הוא מתעלם. אני לא יודעת באיזה גישה לבוא אליו. אני מרגישה שניסתי הכל. לא הבנתי את הקטע האחרון: "ברגע שתניחי לתשוקה לשנות אותו, אז יש סיכוי שאת תגדלי כבן אדם ותלמדי על עצמך יותר. " איזו תשוקה?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
הסבר:

אנ מדבר על אותו רצון או תשוקה שהוא יהיה אחר, שהוא יהיה יותר דומה לדמות בן הזוג שיש לך בראש. לא שהיא דמות רעה, אלא שדמות לחוד, ומציאות לחוד. זה כמו לשבת במסעדה איטלקית ולפנטז על סינית... כל זמן שהמאמץ הולך על "לעצב" אותו על פי צרכייך [שהם, לכשעצמם, לגיטימיים לגמרי!!!] - תתפני להתפתחות שלך. זה לא הולך ביחד. לעניין של "אני לא יודעת באיזו גישה לבוא אליו" - טוב, אז גם אני לא יודע, כמובן. אבל את יודעת מה? אם את תשני גישה לכיוון של "אני מטפלת בבעיות שלי בעצמי, ולא באמצעותך" - יש סיכוי שתמצאי דרך. כי כרגע את מנסה דרכים של לחץ. וזה לא כל כך הולך בלחץ. דווקא בגלל הסתגרות שלו, הבחור יכול כנראה לעמוד בלחצים הרבה יותר גדולים ממה שאת מסוגלת להפעיל. אני יודע שיש פיתוי להשתמש בנשק של "אני הולכת". אני נגד הנשק הזה. הוא נותן תותאות לטווח הקצר, וזורע את זרעי הפורענות להבא. דווקא בגלל שהוא יעיל בשלב ראשון, המנעי מלהשתמש בו. כשבאמת תרצי ללכת - תלכי, בלי לאיים. אבל כל זמן שאת רוצה להשאר שם - אל תאיימי. הרובה הזה [של איומים] נוטה לירות בשני הכיוונים.
 
תודה רבה!

אתה בנאדם חכם! אם יש לך המלצות על איך לעשות את זה כי שנים אני מנסה לטפל בבעיות שלי, אני אשמח לשמוע.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אם כך יש לי הצעה:

תפתחי שירשור חדש, ותכתבי על עצמך. אני חושב שתקבלי תשובות מעניינות. אמנם זה פורום זוגיות, אבל מאחר וכבר נכנסת על טיקט של זוגיות, אני בטוח שחן תקבל אותך בזרועות פתוחות
 

chenby

New member
לגמרי ../images/Emo24.gif

כתבת מדהים, כך שלא היה לי צורך להוסיף.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לספר על עצמך בקטע של עצמך, בלי קשר לזוגיות

את שואלת "איך לעשות את זה כי שנים אני מנסה לטפל בבעיות שלי". בכן: ספרי קצת מה מעסיק אותך בחיים ששנים את מנסה לטפל בו, ואולי תקבלי עצות טובות. ואולי לא. את בכל מקרה אלמונית, וכבר סיפרת על הזוגיות - אז ספרי על השאר.
 

נומלה

New member
ולמיסקונספציה הגדולה לא התיחסת בכלל

"נכון, בחרתי אותו, זה אומר שהוא לא צריך להשתדל למעני? האם זו לא המטרה של חיים בזוגיות? להשתדל למען האחר? אולי התפיסה שלי לאהבה היא מוטעית?" המטרה של חיים בזוגיות להשתדל למען האחר??? לבחורה יש ציפיות לא ראציונאליות מזוגיות שמתאימות אולי לרומאנים רומנטיים. אולי גם שהוא יחיה וימות למענה?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
דווקא נדמה לי שכן התייחסתי...

ודרך אגב, להשתדל למען האחר, דווקא כן. אבל מבחירה, לא מלחץ.
 
למעלה