התייעצות

[מחפשת אושר10]

וואו! לא מקנאה בבת/בן הזוג שלך!!

 

[nowonder]

להפך.

היא מבינה משהו שאת לא הבנת. האושר שלך תלוי בך ולא בו. הוא לא צריך לעשות כלום למענך. והאושר שלו תלוי בו, ולא בך. הוא לא צריך לדרוש ממך מאום. ואז, יש את החופש לרצות לעשות אחד עבור השני.

 

[מחפשת אושר10]

אז למה חיים ביחד? לא פלא שכולם מתגרשים

הצלחתם להוציא ממני כל גיץ של תקווה. אני לא אומרת שצריך להקדיש את כל החיים לבן הזוג, ברור שצריך להשקיע בעצמך קודם כל. אבל אם אני חושבת רק על התחת שלי והוא על שלו אז למה ביחד. אני יכולה לעשות את זה לבד.

 

[chenby]

תראי

העניין הוא, שלעולם לא תהיה לנו שליטה על מעשים של מישהו אחר. לעולם אני לא אוכל לדעת מה מישהו הולך להגיד לי, מה מישהו אחר חושב.. אני רק יודעת מה אני חושבת, מה אני הולכת להגיד ואילו פעולות אני עושה. לכן, ציפיות לשלוט או לנסות לדעת איך האחר צריך להתנהג , הם לעולם לא רלוונטיות, והן אלו שמביאות לנו את מירב הסבל בחיים. יש לי סטנדרטים לזוגיות, אני חושבת שזוגיות צריכה להיות השתדלות או הקדשה לבן זוג, וכשבן הזוג לא מתנהג לפי הסטנדרטים האלו - משהו לא בסדר בו. זה בדיוק העניין. קודם כל, להקדיש את החיים לבן הזוג - זה נשמע אדיר, אבל למעשה את מקדישה את חייך לעצמך - והמחוייבות שלך, היא תמיד מחוייבות לעצמך להתחייב אליו. אף אחד לא אומר תהיי אגואיסטית, זה ממש לא שחור או לבן, אני מאמינה וגם חווה את זה בלי קשר לאמונות שלי, שככל שאני משקיעה יותר במשהו, ככה אני אוהבת אותו יותר - בן זוג, ילדים, קריירה כל דבר - ככל שאני משקיעה, אני אוהבת יותר. אני גם יודעת מה זה אינטגריטי - כשאני מצפה לקבל מחמאות וחיזורים מבן הזוג, זה רק מפני שאני מחמיאה ומחזרת.. כשאני מצפה להערכה ממישהו, זה אומר שאני מעריכה אותו בעצמי. אם אין את זה, ואני רק מצפה ממנו שהוא יעשה עבורי, זה האגואיזם האמיתי. לצפות או לנסות לשלוט באיך הוא אמור להתנהג - מכיוון שאת רוצה שהוא יתנהג ככה בשביל שאת תרגישי טוב. ומה שאומרים לך פה בפורום זה - שאת יכולה להרגיש טוב מראש, ללא תנאים של בן זוג או כל דבר אחר. זה בא אצלך מבפנים. ואז כשאת שמחה, האם משנה הסיבה? כשאת צוחקת, האם זה חשוב למה? או שחשוב זה שאת שמחה ושצוחקת ומבסוטה? זה ההבדל בין עיקר לטפל. את רוצה שמחה בחיים שלך, תיצרי את השמחה הזו, וכשאת שמחה, את מדבקת. והדברים זורמים הרבה יותר בקלות ובטבעיות. אני ישנתי הלילה אצל חבר, רציתי שהוא ייחבק אותי כל הלילה - כי פעם קודמת זה מה שהוא עשה, והלילה הוא לא , יכולתי להתבאס, לחשוב שלא אכפת לו ממנו, או להבין שוואלה, אני יכולה לחבק אותו, או שזה גם בסדר אם הוא רוצה אוויר בלילה החם הזה. אין ציפיות כי ממילא אני לא יכולה להחליט בשבילו מה הוא צריך לעשות -זה רק הוא יודע. אגב, הסיבה הראשונה לגירושים היא בגלל שכל אחד חושב על התחת שלו - אתה צריך להיות ככה, את צריכה להיות ככה- כל אחד "צריך" שהאחר ישתנה על מנת שהוא עצמו ירגיש טוב יותר. וכשאת יודעת את הפוטנציאל שלך להרגיש טוב - לא תצפי מאף אחד שישתנה על מנת שתרגישי טוב. אגב, לחפש אושר - זה גם בדיוק זה- תקווה, ניסים - לא יתנו לך כלום חוץ מבאסה שלא קורה כלום. היקום מריע למעשים. מעשים נובעים מתוך רגש. רגש נובע מתוך פרשנות למחשבה שהחלטת מההרגלים שלך - שהמחשבה הזו היא האמת. וכל מה שנוגד את המחשבה הזו - גורם לך סבל. היופי הוא שהמציאות היא פשוטה, בלי טוב או רע, מתקיימת בלי הזדקקות, והחיים קורים כל הזמן. הזמן עובר גם אם תרצי לעצור את הרגע. אז תתחילי מלהבחין מהי המציאות קודם כל . מהן העובדות היבשות מבלי ששמת עליהם את הדעות שלך (אם זה טוב או רע) אחר כך תלמדי את עצמך למצוא את הטוב בעובדות האלה. ותתחילי להעריך ולהוקיר את כל מה שיש לך כבר עכשיו. רק מתוך זה, תוכלי להגדיל את הקופסה בעוד טוב. וזה מכיוון שזה מה שאת רואה. וכל הזמן יש טוב (כמו שכל הזמן יכול להיות רע) רק שלאן שתלך תשומת הלב שלנו, שם תיווצר האנרגיה - ושם נוצרות התוצאות. אז אלו תוצאות את מעדיפה? שם תתמקדי.

 

[מחפשת אושר10]

איך הגעת לזה? זה משהו שלמדת עם השנים

או שתמיד חשבת ככה. זה מביירון קיטי? אני אשמח לדעת

 

[chenby]

זה מהרבה דברים

ואיכשהו הכל מתחבר. זה מדהים. לפני חצי שעה הקבוצה שלי הפסידה אליפות בשעתיים הכי דרמטיות שהיו לי בחיים. בדקה ה92. לכאורה, אני אמורה להיות בדכאון, להגיד כמה הקבוצה שלנו אפסית ופראיירית, ויתכן שזה נכון, אבל יש לי שלווה. עיכלתי, הבנתי שזו המציאות וכל ויכוח שלי איתה לא ישנה את העובדה שהפועל זכתה בדאבל, אז ראיתי את התגובות שלהם, והם הצחיקו אותי, מצאתי את עצמי מחייכת ומבסוטה בשבילם , אחרי הכל , זה רק כדורגל ואין שום דבר שהוא כזה דרמטי.. (בעיקר אחרי שעברנו דאבל של ביתר.. זה קצת יותר קשה) עבודה של שנים. כן ביירון קייטי עשתה לי את זה מאוד מאוד פשוט. הספר לאהוב את מה שיש, אהבתך נחוצה לי האם זאת האמת, יש לך כל הזמן אחד + אחד בסטימצקי או בצומת ספרים.. אחלה מבצעים. גם אנתוני רובינס אני ממליצה - להעיר את הענק שבפנים - הוא זה שפתאום הפיל לי את האסימון שבאמת אין שום דבר שהוא כל כך דרמטי. הנה עוד דוגמא - אני לומדת תקשורת ספורט, כתיבה ועריכה מסיימת אוטוטו וכל עבודה שאנחנו עושים, זה נכנס לדיסק דמו - מעין תיק עבודות שיהיה לי להמשך הדרך. עשיתי בשבוע שעבר תקציר כדורסל, ויצא מעולה, רק מה, הטקסט שכתבתי היה קצת דליל אז חזרתי אתמול (היה אותו תרגיל לקבוצה השניה) בשביל לראות את הקלטת שלי ותוך כדי לשפר את הטקסט, אממה, בטעות זרקו לי את הקלטת. יצאתי משם שיש לי טקסט ואין לי תקציר ולשניה חרב עלי עולמי, עבודה של 8 שעות בבית ועוד שעה חדר עריכה, והכל הלך לפח. ובאותה שניה עלה לי המשפט - שום דבר לא כל כך דרמטי, אז אני יעשה את זה מחדש, וכל כך היה להם לא נעים שהם קבעו איתי שוב למחר לעשות את זה.. אולי ייצא יותר טוב ושמחתי שכתבתי טקסט גרוע, כדי שאני אבוא שוב, אחרת לא הייתי יודעת ולא היתה לי ההזדמנות לעשות את זה שוב. איזה מזל את מבינה? וככה אני מרגישה שיש לי השגחה, אני ממוקדת במה שטוב, באחריות - לאן אני רוצה להגיע ומה אני עומדת לעשות. זה אימון. לכן המלצתי לך לברר על אימון אישי. כי אני יוצרת את הטוב שבחיים שלי. אני מחליטה. לכן האחריות עליי היא לעשות. בעשייה הכל קורה. אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מזה , היקום מריע למעשים, ואני מזכירה את זה לעצמי כל הזמן. כי קל לשבת בבית להתפלל ולחכות.. הרבה יותר קשה לעשות - שינויים, מטרות.. אבל זה עניין, וזה קשה ככל שעולים במדרגות, כי כשהמודעות גדלה, הדברים לא תמיד נעשים יותר קלים, אבל יחד עם זאת, המתנות גדולות הרבה יותר. וזה עדיף בעיני מאשר להיות בלי שכל ובלי דאגות. אגב, היום אני למדה שהכל בבית במקורות שלנו, התחלתי ללכת לשיעורי יהדות של ברסלבים -ליקוטי מוהרן - ממש מעניין וכל מה שאני אומרת על אחריות - לבדוק את הפרשנויות שלנו, בדיוק על זה הוא דיבר בשיעור האחרון - רק קרא לזה מידת הרחמים.. אני לא ארחיב (אם תרצי את יכולה לפנות אליי במסרים אני אסביר את ההקשר שם) אני כותבת המון כמו שאת שמה לב (עבר עליי ערב וואו, אין לי מילים) (אייסמן יקירי יבין אותי) הדברים בסופו של דבר הם מאוד פשוטים - תפתחי את עצמך לעולם של מודעות, תקראי ספרים, תחפשי באינטרנט, יש לך המון סרטים של ביירון קייטי ביו טיוב, וגם אנתוני רובינס והם מדהימים. יש גם אתר בשם שמיים יש שם הרצאות של יהדות מדהימות (ממליצה על הרצאה בשם "אהבה" של הרב יובל דיין) בקיצור, גם האינטרנט וגם העולם בכלל שופע הזדמנויות. תראי אם לא היית כותבת פה, לא היית מגלה את כל זה. אז קדימה, האחריות היא עלייך. בהצלחה. ואם את רוצה עזרה\תמיכה\וואטאבר.. תכתבי לי במסרים. בכיף. אחלה שבוע. אייסמן אוהבת אותך.

 

[I C E M A N 7]

תגידי, את עושה צחוק?

חצי שנה יצאתי עם החברה הראשונה והבתולה שלי. שישה חודשים של עינוי במושב האחורי עם "עדיין לא" ועם "לא כאן" ועם "לא ככה". ואז זה הגיע. ההורים שלה יצאו לסופ"ש בים המלח. הפרחים נקנו, החברים עודכנו, דבר לא הושאר לידי המזל. סוף סוף אנחנו לבד במיטה, סוף סוף אין "לא", סוף סוף אני בתוך התחתונים. וכל זה רק בשביל למצוא שם טמפון. עד היום זה היה הדבר הכי אכזרי שחוויתי. לאהוב את מה שיש? כוסאומו מה שיש!

 

[מפלצת או ילדה]

../images/Emo6.gif

במצב כזה - העיקר לא להתקע על מה שיש

 

[chenby]

אם זה יותר אכזרי

מהדקה ה92, אזיי חייך יפים. אוהבת כבר אמרתי?

 

[מחפשת אושר10]

ואם כבר מדברים על ביירון קייטי, איזה ספר

שלה את ממליצה לי להתחיל לקרוא?

 

[nowonder]

את שוב לא מבינה

אנשים מתגרשים כי הם מצפים מבן הזוג שלהם יותר ממה שהוא יכול לתת. אף אחד לא צריך (שימי לב למילה צריך) לתת לך כלום, אף אחד לא צריך לעמוד בציפיות שלך. לא החברים שלך, לא המשפחה שלך וגם לא בן הזוג שלך. העולם לא מסתובב סביבך, וגם לא סביב הקבלה (או הנתינה שלך). האנשים נותנים את מה שהם רוצים ואת מה שהם יכולים. וככל שתעיקי יותר עם הציפיות שלך, ככה תקבלי פחות. ועד שלא תפנימי ותביני את זה, כל מערכת יחסים שתהיה לך, תנדון מראש לכישלון. לכאורה הפיתרון הוא למצוא מישהו שיכול לתת לך את מה שאת חושבת שאת צריכה. העניין הוא עם ציפיות, שהן תמיד רעבות. תמיד רוצות יותר. וכך, גם מי שעומד בציפיות שלך ממנו ברגע נתון, באיזשהו שלב, הציפיות שלך והרצונות שלך והפנטזיות שלך, יצמחו עד שיעיקו גם עליו.

 

[מחפשת אושר10]

נראה לי שאת לא מבינה. פיספסת את הפואנטה פה.

את קיצונית,כמוני.רק שאת לכיוון האחר. התשובות שלך גם מאוד עויינות! (לעומת כל השאר)

 

[chenby]

ממליצה לך לקרוא אותה שוב

למה כל מילה בסלע.

 

[מחפשת אושר10]

סבבה, כל מילה בסלע

אבל מה לעשות, אני מעדיפה לקרוא את מה שאת כותבת מאשר את מה שהיא כתבה.

 

[nowonder]

אני מתנצלת

שאני לא עומדת בציפיות שלך.

 

[נומלה]

לא חבל לבזבז את זמנך?

הרי אף אחד (ואחת) כאן לא נמצא כאן כדי "לחפש אותך". אנחנו מנסים לתרום לך מנסיון חיים, מיידע מקצועי, ומהמחשבות שלנו. את יכולה להמשיך לעשות מה שעשית תמיד ולקבל את התוצאות שקיבלת עד כה. את יכולה להחליט שלא מתאים לך הדעות של אנשים כאן כי הן לא מתישבות עם הפנטזיה שלך על חיי זוגיות. את יכולה הכל. אבל למה בכלל להכנס לכאן אם את לא פתוחה לרעיונות אחרים? מה הטעם בזה?

 

[מחפשת אושר10]

נומלה וnowonder, אולי הייתי מקשיבה למה שאתן

כותבות. אבל הגישה שלכן לא מתאימה לי כרגע. יש בכתיבה שלכן משהו מאוד לא נעים. אפילו עוקצני.אני כותבת פה כדי לקבל עצה, לא כדי להישפט בחומרה על ידכן. מצטערת שזה לא לטעמכן. גם מי שכותב פה עצות צריך לקחת בחשבון שלא ירצו להקשיב לו. אין לי שום דבר אישי נגדכן, כמו שכתבתי הכתיבה שלכן נורא לא מביעה רצון שיבינו אתכן. אולי היא לא תומכת מספיק. אני לא יושבת ומדברת מולכן אז אני צריכה להסתמך על איך שאתן כותבות. אני יכולה לדבר בשם עצמי, אולי ההבנה שלי לא לטעמכן, אבל זו מי שאני. אני אקבל מה שנראה לי הגיוני ומה שנראה תומך ומוביל להתפתחות, זו הסיבה שכתבתי פה מלכתחילה. ודי כבר לרדת על הפנטזיות שלי.אני לא חייה בסרט בניגוד למה שאתן חושבות. אני סך הכל מחפשת תשובות,ממתי זה רע??

 

[מפלצת או ילדה]

אני חושבת

שאולי דבר דומה קורה לך גם עם החבר - את מוכנה לשמוע רק מה שנתפס על-ידך <בהרגשה> כתומך, כמחזק את השדרים מהעולם הפנימי שלך. ומאחר והוא לא מכוייל עליך באופן מוחלט, לא מספק את הסחורה המצופה ומעורר בכך כעס, בדרך את מפספסת אותו, את מה שהוא כן אומר לך. את במצב של מגננה - כי את חשה מותקפת. לא כי מישהו מכוון אליך אצבע מאשימה, אלא כי ככה את קוראת את המפה, ככה את מפרשת. זה רק מחזק את ההמלצה לעבוד על משקעי העבר, ואם כבר התפתחות - לפתח דפוסי תקשורת אחרים, מועילים יותר. כי כרגע נדמה שאת לכודה במוד של 'שיח חרשים'.

 

[מחפשת אושר10]

יכול להיות. אני לא במצב לשפוט את עצמי.

אני פשוט קוראת את מה שכותבים פה ואני לא מבינה איך אפשר לחיות את החיים ככה. אז סבבה, אני אטפל בעצמי, אדאג לעצמי, ומה בינתיים? ללכת אליו, לדבר איתו? ועם כן, על מה? פשוט לקבל אותו, ואם הוא ממשיך בשלו? באטימות הזו?

 

[מפלצת או ילדה]

בינתיים -

להרפות. הכנסת את עצמך למצב הדומה לבהיה אובססיבית בעצלן תלוי בפאסיביות על עץ, במטרה להפנט אותו ולתכנת מחדש, ומשראית שהוא עדיין תלוי על עץ ולא נותן ספרינט של צ'יטה כמצופה - נתקפת בזעם על חוסר האונים, עד דמעות. בחרת <כביכול> את האדם הכי לא מתאים למשימה שלשמה הוא 'גויס' <זה מצד אחד - כי הוא מתסכל, ולא נותן את מה שאת רוצה/צריכה ממנו כל כך. אבל מצד שני - הוא הכי מתאים, כי הוא משרת נאמנה את הקבעון שיש בך - לדרוש תשומת לב ואהבה מדמות אטומה רגשית ולא קשובה, ובהכרח להיכשל>. את רוצה ממנו את מה שהוא לא מסוגל לתת לך, כי נשמע שהוא עצמו לא פנוי רגשית להכיל אדם נוסף מעבר לעצמו. אבל גם את לא באמת נמצאת שם בשבילו, אלא בעיקר בשביל בכל מחיר לקבל ממנו את הנחוץ לך. והוא נאטם, כי אין לו כוחות ומקום להכל. גם לחפיפות שלו עצמו וגם לשלך. כך שאין מנוס, אלא להכיר במציאות. שלו, שלך. ולקבל החלטה. נ.ב זוגיות לא חייבת להיות כל כך מתסכלת. אלא שכרגע את נמשכת בדיוק לדגם הזה. כל עוד לא תעשי עם עצמך עבודה, תמשיכי למצוא את עצמך שוב ושוב במצב דומה גם עם אחרים, בואריאציות שונות.