פרק 2: מה קרה לך, קאי?
"קדימה, אקווילאמון!" קראה יולי. הבייבלייד האדום-לבן שלה התנגש בבייבלייד הכחול-אדום של דיוויס והעיף אותו לשם. "אקסוימון!" קרא דיוויס. "אל תדאג, די." אמר הנער הבלונדיני. הבייבלייד שלו פגע באקסוימון והחזיר לו את שיווי משקלו. "תודה, טיקיי." אמר דיוויס. "בואו נרסק אותם!" קרא הילד הקטן. הבייבלייד הצהוב שלו החל לזהור ודינוזאור גדול, צהוב ומשוריין בעל זנב עבה שמשקולת בקצהו יצא ממנו. "קדימה, אנקילומון! זנב פטיש!" קרא הילד. "תראה לו מה זה, קודי!" אמרה יולי. הבייבלייד שלו טס במהירות אל הבייבלייד של הנערה חומת השיער שהייתה עם טיקיי ודיוויס. הבייבלייד של טיקיי פגע בבייבלייד של הילד כחול השיער והעיף אותו לטווח ההתקפה, כך שהוא ספג את המכה. "לא!" קרא הנער. הבייבלייד שלו נחת לרגליו והוא יצא מהקרב. "נו, קן? כנראה שלא היית מספיק חזק אחרי הכל." אמר דיוויס ושילב את ידיו על חזהו. "קודי! נצטרך להעיף את טיקיי מהדרך!" אמרה יולי. "שמעתי חזק וברור. אנקילומון! זנב פטיש!" קרא קודי. "אקווילאמון! קרן הנץ!" קראה יולי. שני הבייבליידים פגעו בבייבלייד התכול-צהוב של טיקיי משני הכיוונים והעיפו אותו גבוה לאוויר. "אנג'מון!" קרא טיקיי. הבייבלייד שלו נפל על הזירה ואקווילאמון התנגש בו והעיף אותו החוצה. אני צפיתי בקרב רק מזווית העין, אבל הדבר שבאמת רציתי לראות היה קאי. התקרבתי אליו קצת והעברתי את ידי על ירכו. קאי הביט בי וחייך, ואז חזר להביט לאותה נקודה שאליה הביט קודם. הבטתי לשם גם כן וראיתי את הנער הזה, קן. "קאי?" שאלתי. קאי הביט בי שוב ושוב חייך. "הכל בסדר, ריי?" הוא שאל. "כן." אמרתי. "תיראו!" קרא קני והצביע. קאי ואני הבטנו בדיוק בזמן כדי לראות מלאכית ורודה מרחפת בזירה. "חץ שמימי!" קראה הנערה חומת השיער. הבייבלייד שלה התנגש בחוזקה בבייבלייד של יולי ומשם עבר במהירות לבייבלייד של קודי. דיוויס כבר היה בחוץ, ורק היא נשארה בזירה מול שני בייבליידים. לא האמנתי, אבל היא ניצחה. "וואו. היחיד שאני יודע שמסוגל לעשות דבר כזה הוא אתה, קאי." אמרתי. לא הייתה תשובה. הבטתי לצדדים וראיתי שקאי נעלם, ואז הבחנתי בו בין האנשים. "קאי!" קראתי. רציתי ללכת אחריו, אבל מריה נתלתה על ידי ולא נתנה לי לזוז. "בוא, ריי!" היא אמרה. לא הייתה לי ברירה. הסתובבתי והלכתי משם עם קני, כשמריה תלויה על ידי. "איפה טייסון ומקס?" שאלתי. "הלכו לדבר עם הקבוצה החדשה." אמר קני. "השניים האלה ממש בלתי נפרדים." אמרתי. הגענו לחדר והתיישבנו על המיטות. קני התחיל להקליד משהו במחשב הנייד שלו. "אתם יודעים, שמעתי שיש בעיר חנות מצויינת לבייבליידים." אמרה מריה. קני הביט בה וחזר מיד למחשב. "איפה?" שאלתי. "לא רחוק. נוכל לנסוע לשם אפילו היום." אמרה מריה. "לא תודה, אני לא זז מכאן היום. זה היום הראשון שלנו!" אמר קני. "הצ'יף צודק. אני הולך לחפש את טייסון ומקס." אמרתי וקמתי. לא אמרתי למריה וקני את מי אני באמת הולך לחפש. יצאתי מהחדר ופסעתי במסדרונות עד שראיתי אותם מולי: קאי וקן הלכו ודיברו בשקט. "קאי!" קראתי ורצתי אליו. "מה קרה, ריי?" שאל קאי בחיוך מאולץ. "כלום. פשוט חיפשתי אותך." אמרתי. "אני מדבר עם קן." אמר קאי. "אני רואה." אמרתי. העברתי את עיניי על קן. היה לו שיער ארוך ובוהק, ועיניים צלולות ויפות, אבל קאי שלי היה יפה יותר. "עכשיו תסלח לנו." אמר קאי. הוא וקן המשיכו ללכת, מתעלמים ממני. הם ירדו למסדרון התחתון ואני הבטתי בהם מהמסדרון העליון שבו הייתי. קאי הביט למעלה ומיהרתי להסתרר מאחורי עציץ, כדי שלא יראו שאני מרגל אחריהם. הבטתי מבין העלים וראיתי את קאי מתקרב אל קן. "מה הוא עושה?" לחשתי לעצמי. קאי כרך זרוע אחת סביב מותניו של קן, ובשנייה סירק את שיערו הכחול. קן תפס בראשו של קאי, ושפתיהם נפגשו. עמדתי שם ופשוט בהיתי בהם מתנשקים, נשיקה שארכה כמה דקות. קן לחש לקאי משהו באוזן ושניהם נעלמו מטווח ראייה. הרגשתי כאילו הברכיים שלי נשברו, פשוט לא יכולתי לעמוד עליהן יותר. צנחתי על הרצפה. "קאי? למה, קאי?" שאלתי את עצמי בקול שקט.
בוא נלך לתפוס קצת פרטיות... *קורצת לסטו בשובבות* סטו: ^^ *קורץ בחזרה ונגרר אחרי לייט לחדר רומנטי עם נרות* חופית: 0.0; סטו צ'אן? סטו של חופית: מה? חופית: בוא נברח!!!! סטו של חופית: אוקיי^^ *חופית וסטו המזוייף והממש לא אמיתי בורחים מהמקום כל עוד נפשם בם*