התחלתי פיק

Digi Lista

New member
../images/Emo45.gif

הכול במאמרים
 

moon flower

New member
רגע... תנו לעכל, יש פה משהוא נסתר!

*שמה את היד על המצח ועוצמת עיניים כמו שעושים כשקוראים מחשבות*... יואי??? אתה רציני?... טוב.. תגמול לא יאחר לבוא... פיק בתנאיך הקודמים רק ביתר רצינות!
 
ממש יפה!!! ^^

אני איטית למוות בקריאת פיקים, אז לוקח שנה עד שאני מסיימת לקרוא, ואז עוד להגיב...
אבל ממש יפה!!! להמשיך להמשיך!!! ^________^
 
פרק 6

פרק 6: בגידה דמעות עלו בעיניי, אבל לא רציתי שקאי יראה כמה הוא חשוב לי אז הסתובבתי וברחתי משם בריצה. רצתי ורצתי ורצתי עד שנתקלתי במישהו, שנינו נפלנו והבטנו אחד בשני. "דיוויס." אמרתי. "ריי. מה קרה?" שאל דיוויס. "כלום." אמרתי. "אתה בוכה?" שאל דיוויס. "מה? לא!" אמרתי וניגבתי את הדמעות בשתי תנועות מהירות. דיוויס הביט בי, הוא ראה את העצב בעיניי. "מה קרה, ריי?" הוא שאל. "לא קרה כלום." אמרתי. "אתה בטוח?" שאל דיוויס. נעצתי בו מבט, הוא נראה כאילו הוא באמת רוצה לעזור. רוח נשבה מהחלון הפתוח ופרעה את שיערינו. נזכרתי במה שקרה לפני כמה דקות, בקאי, בהודאה שלו, ואז נזכרתי בנשיקה שלו ושל קן. בסדר, אם ככה הוא רוצה לשחק, אז אני מצטרף למשחק. נראה איך הוא ירגיש אחרי זה! ואז זינקתי על דיוויס והדבקתי את שפתיי לשפתיו, מוריד את הז'קט שלו בידי הפנויות. באותו זמן, טייסון, מקס, קני, יולי, קודי, טיקיי וקארי היו בחוץ. במדשאה הגדולה היו הרבה זירות כדי שהבייבליידרים יוכלו להתאמן, וזה בדיוק מה שעשו חברי שתי הקבוצות. "גלגל אותה!" קראו מקס וקודי. דרסיל הסתובב סביב אנקילומון, מתחמק ממכותיו. אנקילומון היה בייבלייד מסוג הגנה, כמוהו, והוא חיפש את הפרצה שבהגנה שלו, שבעזרתה הוא יוכל לנצח. "זנב פטיש!" קרא קודי. אנקילומון זינק לאוויר במהירות והתכונן לנחות על דרסיל, אבל הבייבלייד הירוק הצליח להתחמק. "כנס בו!" קרא מקס. דרסיל התנגש באנקילומון בדיוק כשהוא נחת ועל-ידי כך ערער את שיווי משקלו, וגם העיף אותו לאחור. "שבור את ההגנה שלו עם כדור ברזל!" קרא מקס. דרסיל יצא מהבייבלייד, גופו בוהק. הבייבלייד זינק לאוויר וצנח למטה כשהוא מסתובב סביב עצמו כמו בורג. דרסיל נחת על אנקילומון בחוזקה והבייבלייד הצהוב שקע באדמה. "מגניב!" קראה קארי. דרסיל חזר בחזרה אל מקס, שנכנס לזירה כדי לחלץ את אנקילומון. "הנה." הוא אמר בחיוך והחזיר את הבייבלייד לקודי. "אתה טוב." אמר קודי ולקח את אנקילומון, בוחן אותו כדי לוודא שלא נגרם לו שום נזק. "זה היה סתם מזל." אמר מקס. "טוב, הזירה הזאת הרוסה. בואו נחפש אחת אחרת." אמר טייסון. "תגידו, זה לא קאי מהקבוצה שלכם?" שאלה יולי. טיייסון, מקס וקני הביטו וראו את קאי. "אתם יודעים איפה ריי?" הוא שאל כשהגיע אליהם. "לא." אמר טייסון. "אתם חושבים שאולי הוא עם מריה? איפה היא?" שאל קאי. "בפעם האחרונה שראיתי אותה, היא ברחה מהזירה בגלל שריי פספס את הניצחון שלה." אמר קני. "נכון, גם אנחנו ראינו אותה." אמר טיקיי וקארי הנהנה. קאי הסתובב והלך משם. "מעניין איפה דיוויס." אמרה יולי. "בואו נלחם כבר!" קרא טייסון. עכשיו הוא נלחם רק בשביל הכיף שבקרב, ולא בשביל הניצחון, בגלל שהוא הביס את כולם במכה בחמשת הקרבות האחרונים. "אתה יודע מה? הפעם כולנו נלחם נגדך ביחד, ואז נראה אם תוכל לנצח." אמרה יולי. "אין בעיה!" אמר טייסון. "כאן יש זירה גדולה מספיק." אמר קני. כולם התקרבו והתכוננו לקרב. "שלוש, שתיים, אחת, גלגל אותה!" קרא קני. כולם שיגרו את הבייבליידים שלהם והקרב החל. התקרבתי אליהם יחד עם דיוויס וכולם הביטו בנו. "ריי! איפה היית?" שאל קני. "קדימה, אנג'וומון!" קראה קארי מאחוריו. דיוויס חייך, אבל אני לא. "אני ודיוויס השווינו את אקסוימון ודריגר." אמרתי. דיוויס הביט בי לרגע במבט של הפתעה ואני הבטתי בו במבט שאמר "תהיה בשקט ותסכים איתי בהכל". כנראה שהוא היה ילד מאוד פתוח, כי נראה היה שהוא לא רגיל להסתיר דברים מאחרים. "האחרים באמצע קרב נגד טייסון. הם בודקים אם הם יוכלו להביס אותו ביחד." אמר קני. "ו...איפה מריה?" שאלתי. "לא ראינו אותה מאז שהיא ניצחה בקרב, היא ברחה כי הפסדת את הניצחון שלה." אמר קני. "כנראה שהקרב הזה היה מאוד חשוב לה." אמרתי במבט מושפל. "בטח, לא כל יום אתה זוכה להוכיח לקבוצה שלך לשעבר שאתה הרבה יותר טוב מהשחקן שאמור להחליף אותך. היא קרעה אותו בפחות מדקה." אמר קני. הבטתי בקרב שהתרחש מאחוריו, אנג'מון ואנקילומון עפו גבוה באוויר ויצאו מהמשחק. "אני עדיין מוביל!" קרא טייסון. "היי, מותר להיכנס באמצע?" שאל דיוויס. "בטח! במילא לא תנצחו אותי!" אמר טייסון. אקסוימון נכנס לזירה. "כאן יש לך טעות, טייסון! כי יש לנו מהלך קבוצתי מיוחד שרק שלישייה מסוגלת לבצע!" אמרה יולי. "מוכנים? מלכודת משולשת!" קרא דיוויס. שלושת הבייבליידים סגרו על דרקון ויצרו סביבו משולש, שנסגר על דרקון במהירות ואז נפתח שוב, אבל עדיין שמר על מבנהו. "ראית את זה?!" שאל דיוויס בהתלהבות. המשולש נסגר על דרקון שוב, ואז נפתח. "אתה עומד להפסיד!" אמרה קארי. המשולש נסגר בפעם השלישית ודרקון החל להתנדנד. "לא! תשתמש במתקפת הסופה!" קרא טייסון. זאת הייתה טעות, וידעתי את זה. דרקון ניסה להגביר מהירות, והדבר גרם לכך שהוא איבד עוד יותר את שיווי משקלו. המשולש נסגר והעיף את דרקון לאוויר, הוא עף אל מחוץ לזירה וטייסון תפס אותו. "כל הכבוד!" הוא אמר. "טריק יפה! תלמדו אותנו מתישהו?" "בטח!" אמר דיוויס. "טוב, אני הולך." אמרתי. "ריי! עוד לא התאמנת!" קרא טייסון, אבל אני פשוט המשכתי ללכת. ממש לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. קודם ההפסד ללי, אחר-כך הבגידה של קאי, ואז הבגידה שלי...הרגשתי שאני שוקע בים שחור.
 

OFIRB9

New member
העתקה מון!!!!

מיני זועמת!!!! (עוד תבינו...רק מיכל ורינת יודעות ורינת כבר נשבעה בקוג'י שהיא לא תספר ^__^) מיני:זה מהרוח הורודה רינת לא יפה.....
 

moon flower

New member
מה קשורה הרוח הוורודה לסיפור?0.0

את עושה קרוס-אוברס או משהוא? כי אני לא מוצאת משותף בין הדברים... רגע *קולטת מסר נסתר מהגלקסיה הסמוכה* אהה! הבנתי למה את מתכוונת! קשת הבנה שכמוני!
 

Dark SpaWn

New member
אני אוהב את זה בינתיים

זהו... או כמו שפורסט גאמפ (טום הנקס) אמר זה כל מה שיש לי להגיד על זה אבל באנגלית ! זהו...
 
פרק 7

פרק 7: הקרב של הדיג'יגורלים למחרת הייתה עוד תחרות רשמית, והפעם השחקנים היו דיוויס, יולי וקן, שנלחמו נגד קבוצה בשם "המסובבים המהירים". יולי נלחמה בסיבוב הראשון, שהתחיל לפני כמה דקות. אקווילאמון וראגנר התנגשו בחוזקה והעיפו אחד את השני לאחור. "קרן הנץ!" קראה יולי. אקווילאמון, שהיה בייבלייד התקפי, התנגש בראגנר בעוצמה, אבל זה כמעט לא עשה כלום מכיוון שראגנר היה בייבלייד התקפי. "צבת הורסת!" קרא אקיו, הילד שנלחם נגד יולי. לובסטר ירוק יצא מהבייבלייד, שדחף את אקווילאמון על דופן הזירה ולחץ עליו בחוזקה לכיוון הקיר. "תכה מלמעלה!" קראה יולי. אקווילאמון זינק לאוויר. "הגנה סיבובית!" קרא אקיו. ראגנר הסתובב מהר יותר, ואקווילאמון, שנחת עליו, הועף ברגע שקודקודו נגע בבייבלייד. "צבת הורסת!" קרא אקיו. הפעם אקווילאמון התחמק מההתקפה, וראגנר, שטס אליו במהירות עצומה נתקע בדופן הזירה. "קרן הנץ!" קראה יולי. אקווילאמון התנגש בראגנר והעיף אותו לאוויר. הבייבלייד הירוק נחת והפסיק להסתובב. "ניצחתי!" קראה יולי בשמחה. דיוויס התקרב אל הזירה, כעת היה תורו. נער התקרב לזירה והציג את עצמו בשם איסאמו, ואת הבייבלייד האדום-אפור כהה שלו בשם גארודה. "שלוש! שתיים! אחת! גלגל אותה!" קראו השניים. הבחנתי במריה בין כל האנשים, אבל לא התקרבתי אליה. לרגע מבטינו הצטלבו, ואז היא הזעיפה את פניה וחזרה להביט בקרב. "אגרוף אקס-וי!" קרא דיוויס. הבילייד שלובהק באור כחול והתנגש בגארודה, שעף לאוויר ונחת על קודקודו. "גארודה! תראה לו מה אתה שווה!" קרא איסאמו. מהבייבלייד שלו יצאה ציפור-אדם ענקית ואדומה וצווחה בקול. "קדימה, אקסוימון!" קרא דיוויס. מהבייבלייד שלו יצא דינוזאור כחול בעל בטן לבנה שעליה היו שתי האותיות "אקס" ו"וי" משולבות. שני הבייבליידים התנגשו וחיות הכוח תפסו אחת בידיה של השנייה, נאבקות. הבייבליידים שהיו מתחתיהן, הסתובבו והלהבים שלהם חתכו אחד את השני. "להבה מעופפת!" קרא איסאמו. גארודה פרש את כנפיו והבייבלייד שלו החל לבעור. אקסוימון שאג בכאב והתרחק לאחור. "אגרוף אקס-וי!" קרא דיוויס. אקסוימון הסתער שוב ופגע בגארודה, הוא העיף אותו לאוויר ואז זינק אחריו ופגע בו מלמטה. "זה יסדר אותו!" קרא דיוויס. והוא צדק: גארודה נחת על הזירה ונפל. לעומתו, אקסוימון המשיך להסתובב ואז זינק בחזרה אל ידו המשוטת של דיוויס. הוא חייך אלי ואז בא ונעמד לידי. מאז מה שקרה בינינו, הוא לא עזב אותי לרגע. "סיבוב אחרון, למרות שהקרב כבר הוכרע." אמר נער אחד מהמסובבים המהירים והתקרב אל הזירה. קן הנהן ועזב את מקומו לצידו של קאי. "שלוש! שתיים! אחת! גלגל אותה!" נשמעה הצעקה. הבייבלייד הירוק הכהה של קן הסתחרר במהירות ופגע בביילייד של הנער השני. "קדימה, מכסח!" קרא אקיו. "השם שלך זה מכסח?" שאל קן. "זה הכינוי שלי, ותכף תבין למה!" אמר המכסח. הבייבלייד שלו טס אל הבייבלייד של קן, שפשוט זינק מעליו במהירות, נחת מאחוריו ואזטס לעברו והעיף אותו על קיר הזירה. "אנחנו מוכרחים לנצח לפחות בסיבוב אחד! תראה לו מה אנחנו שווים!" קרא איסאמו. "אתם שווים לקליפת השום!" אמר קן. מהבייבלייד שלו יצא חרק-אדם ירוק בעל שני להבים על ידיו. "סטינגמון! התקפה!" קרא קן. הבייבלייד שלו התנגש בבייבלייד של המכסח והעיף אותו לאוויר, אבל הבייבלייד נחת ללא שום פגע. "להב עוקצני!" קרא קן. סטינגמון התנגש בבייבלייד, עף לאחור, לקח תנופה והתנגש בו שוב. "לא!!!" צעק המכסח. הבייבלייד שלו עף מחוץ לזירה ונחת לרגליו. "עכשיו ראינו כמה אתם שווים." אמר קן בחיוך של לעג. ובזמן שהוא שמח על הניצחון שלו, אני ניסיתי להעיף מעלי את דיוויס, שהתעקש להחזיק את ידי. "היי, ריי!" שמעתי קול. הסתובבתי וראיתי את מריה. למזלי, בדיוק הצלחתי להעיף את דיוויס. "מריה." אמרתי בשקט. "הפסדת את הקרב שלי. היית צריך לראות את הפרצוף של לי. אמנם לא נלחמתי בו, אבל נקמתי בו בשבילך." אמרה מריה. "אני מצטער." אמרתי. "לא משנה, התרגזתי בלי סיבה. אני יודעת כמה אתה רגיש לעניין הזה עם לי." אמרה מריה. "כן." אמרתי. "אני חייבת ללכת עכשיו." אמרה מריה. "לאן?" שאלתי, אבל היא כבר הסתלקה. "ראית איזה ניצחון, ריי?" שאל טייסון. "כן." אמרתי. "הכל בסדר?" שאל טייסון. כנראה שהוא שמע משהו בקולי. "כן." עניתי. "בעצם לא." התחרטתי. "תחליט." אמר טייסון. "בקרב שלנו נגד הנמרים הלבנים..." התחלתי. "זה בסדר, ריי. לא נורא אם הפסדת, זה קורה. זה לא היה משנה גם אם היינו מפסידים בקרב, אתה חבר שלי ותמיד תישאר כזה." אמר טייסון. "כן, אבל..." התחלתי שוב. "אל תדאג, אנחנו לא נזרוק אותך מהקבוצה!" אמר טייסון בחיוך. "שתוק כבר ותן לי לדבר!" אמרתי בכעס. "אתם לא תזרקו אותי מהקבוצה כי אני זורק את עצמי! אני פורש! נמאס לי!" צעקתי וברחתי משם בריצה.
 

Seto¥Girl®

New member
במשך ;.;

אני לרצות המששששששששששששששששששששששךךךךךךך! ;;;;;;;.;;;;;;;; שונן איי 0.0
 

OFIRB9

New member
תמשיך ומהר!!!!!

כי אין לי סבלנות!!! תמונה בשבילכם ריי דאאאא בגלל רייס
 

moon flower

New member
עודדדד! ואני יכולה לדרוש זאת כי

גם אני מפרסמת המשך (חיחיחי! אני ראיתי יותר מדיי בגידות בזמן האחרון!)
 
פרק למעריצות ריי

פרק 8: איחוד נשמות נכנסתי לחדר בריצה וזינקתי על המיטה שלי, דמעות זולגות מעיניי. דריגר היה במגירה שבשידה ליד המיטה שלי, לא נגעתי בו מאז הקרב עם לי. "ריי?" שמעתי קול. הרמתי את ראשי במהירות וראיתי את דיוויס. "אתה בסדר?" הוא שאל. קמתי וניגשתי אליו. "אני בסדר, אתה יכול ללכת." אמרתי. "אתה בטוח?" הוא שאל. "במאה אחוז." אמרתי. דיוויס נצמד עלי וכמעט נישק אותי. הבטתי בעיניו, הוא הביט בעיניי, ושפתיו נגעו בשפתיי. לרגע הפיתוי היה גדול מדי, אבל אז דחפתי אותו לאחור בכוח. "לך מפה!" צעקתי ודיוויס הסתלק במבט עצוב. נעלתי את הדלת כדי שלא יהיו לי עוד הפתעות ופתחתי את המגירה שבשידה. "דריגר." לחשתי והבטתי בו. החלק החייתי נצץ לרגע. זה היה אור השמש? או שזה היה אור פנימי? "מה הטעם?" שאלתי את עצמי. הבטתי מהחלון שמעל מיטתי וראיתי את לי בחוץ, מנצח את גארי בקרב. קווין ושירו מחאו כפיים, וקווין צחק על ההפסד של גארי, שכנראה נתן קרב עלוב. ואז שירו הצביע והם הביטו אלי. "אפס!" אמר לי, יוצר את המילה בשפתיו. "מפסידן עלוב!" קראתי את שפתיו והבטתי בחזרה בדריגר. "אני באמת עלוב." אמרתי. מהבייבלייד יצא דריגר, הוא נשכב על המיטה שלי והביט בי בעיניו. "אתה יודע שאתה לא עלוב, ריי. כל אחד יכול להפסיד מדי פעם." שמעתי קול. "דריגר?" שאלתי. הנמר הנהן. "אני לא יכול לשכב במגירה כל היום, אני חייב להילחם. אתה חייב לחזור לשחק, ריי. לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים, אתה יודע את זה. גם כשמפסידים אסור להתייאש, אף-פעם אסור להתייאש. אתה חייב להמשיך ללכת, להמשיך להילחם, רק ככה תהיה מנצח אמיתי! וכל עוד תתרכז חזק בבייבלייד שלך ובי, נוכל להביס כל אויב!" אמר דריגר. חייכתי והרמתי את הבייבלייד. "נכון. אתה צודק, הייתי צריך לדעת את זה. רק הפחדנים נכנעים, ואם אני אעשה את זה אני באמת אהיה מפסידן. הדרך לניצחון היא אימונים וריכוז בזמן הקרב, וגם זה לא תמיד עוזר, אבל אף-פעם אסור להתייאש." אמרתי. "נכון, ריי." אמר דריגר. הוא קם מהמיטה וזינק אל תוך הבייבלייד. האדם הראשון שחשבתי עליו עכשיו היה לי, הבטתי בו ואז בחלק החייתי, שזהר באור חזק. "קדימה, לי! בוא נראה מה יש לך!" קראתי. עמדתי מול הנמרים הלבנים והבטתי בלי. "תראו תראו! המפסידן חזר!" אמר לי. "קדימה! תילחם בי! או שאתה מפחד מקרב?" שאלתי. "בסדר." הסכים לי. "שלוש! שתיים! אחת! גלגל אותה!" קרא קווין. דריגר וגלאון שוגרו לזירה והחלו להתנגש. "אני איתך, דריגר." אמרתי ללא קול. ידעתי שדריגר שומע אותי, כמו שהוא שמע אותי בחדר. "אני סומך עליך, ריי." שמעתי את קולו. עצמתי את עיניי ווהתרכזתי. מולי הופיע דריגר, עשוי כולו מאור טהור ולבן. "דריגר." אמרתי. התקרבתי אליו והוא בהק עוד יותר, הרגשתי את חום גופו, את פרוותו הנעימה, אני ודריגר הפכנו לאחד. "אהה!!!!!" צעקתי בכאב ופקחתי את עיניי. גלאון בדיוק פגע בדריגר עם הברק השחור שלו, ואיכשהו גם אני הרגשתי את הכאב. שיערי התפזר וחולצתי נקרעה, כאילו להביו של גלאון חתכו אותי. "ריי?" שאל קווין ברעד. "דריגר! ציפורן הנמר!" קראתי. דריגר התנגש בגלאון, שהעיף אותו לאחור. "ברק שחור!" הוא קרא. גלאון פגע בדריגר ואני צעקתי בכאב, הסרט שעל מצחי נקרע והחלק התחתון של מכנסיי. "מה קורה פה?" שאל גארי. כל גופי כאב והייתי עצבני, חשבתי על קאי וקן, על דיוויס, על מריה, כל הדברים האלה רק הגבירו את הזעם שלי. "דריגר!!! ציפורן הנמר!!!!!!" צרחתי. דריגר יצא מהבייבלייד ונעמד בתוך הזירה, כמו שהוא עשה בחדר. זינקתי על גבו והוא תקף את גלאון, שהופיע מעל הבייבלייד של לי. "מ...מה?!" התפלא לי. דריגר שרט בטפריו החזקים והעיף את גלאון לאוויר. לי תפס אותו בשתי ידיו והבייבלייד נשבר לאלפי חתיכות קטנות, גם החלק החייתי נשבר וגלאון יצא ממנו ועף משם. "ג...ג...גלה...און..." לחש לי ברעד וצנח על ברכיו. אני מצאתי את עצמי ליד הזירה, בגדיי שלמים ושיערי אסוף שוב. דריגר היה בידי, והנמר הגדול לא היה שם. "לי." לחשתי. עשיתי צעד אחד קדימה, רציתי לעזור לו, אבל הם לא נתנו לי. "זוז אחורה!" צרח קווין בבהלה. ראיתי על פניו שהוא פוחד מאוד. "תתרחק!" צעק שירו. אפילו גארי השרירי הגן על פניו בידיו ונראה כעת כמו תינוק מגודל. "אני רק..." התחלתי. "עוף מפה, ריי!" צעק קווין. הבטתי בהם בפעם האחרונה ואז הסתובבתי והתחלתי ללכת משם. "אתה רואה כמה חזקים אנחנו יכולים להיות ביחד? כמה חזק אתה יכול להיות?" שמעתי את קולו של הנמר הלבן, והוא הדגיש את המילה "אתה". אני חוזר, טייסון, אני חוזר.
 
למעלה