התחלה קשה

[ל3]

התחלה קשה

ביום רביעי הבאנו את הקטן הביתה מסיביר. הוא מקסים וסקרן ומאוד חייכן וחברותי אך אני ובעלי נתקלים בהמון קשיים איתו ולפעמים אני מרגישה שאני עוד שנייה מתפוצצת מבפנים והאמת אני גם מותשת כי אין לנו לילות. על היום השני בבית הוא התחיל לנסות אותנו- פותח מגירות ודלתות שאסור, מושך דברים ואז מסתכל אלינו במבט ערמומי

. לפעמים אני מתעלמת לגמרי תוך כדי שאני חוסמת בגופי גישה למגירה ולפעמים אומרת בקול תקיף לא ולוקחת אותו משם. אני לא מרגישה שזה עוזר בכלל אף אחת מהשיטות. בנוסף הוא נורא צמוד אלי וזה מאוד מחמיא לי שהקשר ביננו נוצר כל כך מהר אבל זה גם מאוד מתיש. ברוסייה הוא לא נתן לבעלי להתקרב אליו בכלל וחמישה ימים טפלתי בו שם לבד כולל הטיסות הקשות והגעתי לארץ מפורקת ושבורה. יש שיפור גדול בכך שהוא נותן לבעלי להרים אותו על הידיים, לקלח אותו ולצאת איתו לטיול אבל אם אני בשטח נגמר הוא רק רוצה אותי ולכל מקום שאני לא הולכת הוא אחרי אפילו לשירותים ואני כבר עייפה מזה. אם אני רוצה 5 דקות מנוחה אני צריכה כביכול להיסתתר בביתי שלי כדי שלא יראה אותי ויעזוב הכל ויבוא מייד אלי. אני לא יודעת מה לעשות . והבעייה בה הידיעה זה נושא השינה. החלטנו מהיום הראשון להשים אותו במיטה שלו וישנו לידו. הוא התעורר מלא פעמים ראה אותנו ליטפנו אותו וחזר לישון. אתמול עשינו ניסוי לישון במיטה שלנו. הרדמתי אותו וכמובן שהסיצנות התחילו במהלך הלילה והיה לילה לבן. בכל בכי נגשתי אליו הרמתי חיבוק ונשיקה ועזבתי. הוא המשיך לבכות חכיתי 5 דקות וחוזר חלילה בסוף הוא נרדם עם הבכי של עצמו. אני לא יודעת אם להמשיך לישון לידו או לא גם צהריים הוא לא רוצה לישון.
מצטערת שאני לא כותבת הודעה כזו ורודה ואופטימית. שלא יובן לא נכון אנחנו מאוד מאושרים ומאוהבים בו אבל ישנם סיטואציות שאנחנו פשוט לא יודעים איך לאכול אותם ואנחנו גם מותשים גופנית

 

[China8]

המון המון מזל טוב -ארוך

קודם כל מיטב הברכות והאיחולים על הפיכתכם להורים!
שנית, כל מה שכתבת, לי לפחות לא נראה חריג ומאד מזכיר לי את ההתחלה אצלנו. את נשמעת מאד מותשת גופנית... עצתי הטובה ביותר היא למצוא דרך להשיג קצת שעות שינה, אולי אפילו על ידי קבלת עזרה מבחוץ; בן משפחה שיכול לבוא לכמה שעות משחק ואם לא אז גם בייביסיטר. את חייבת לישון כי (אצלי לפחות) כשלא ישנים מספיק מרגישים מאד ירודים ועצבנים.
ברוכה הבאה אל עולם ההורות. המון פעמים אנחנו כל כך רוצים להפוך להורים וקצת בהלם מאיך זה מרגיש בעצם להיות כזה. אני תמיד צוחקת ואומרת שאני בשוק מתמשך מאז שהקטנה אצלנו (שזה יוצר משנתיים). כולנו מתארים את ההורות בראשנו כאיזה אידאל והרמוניה מושלמת, אז זה לא. רינה רונן, חברתנו לפורום, כתבה רשומה מעניינת פעם על דיכאון אחרי אימוץ, מאד מעניין.
ובקשר לשאר הדברים:שינה: אצלנו החודשים הראשונים היו מאד מאתגרים מהבחינה הזו. קודם כל לא היה לנו מושג ירוק איך מרדימים ילד וגם לא מה הוא אוכל

. בבית הילדים בסין הילדים נכנסים למיטות בארבע אחה״צ ופשוט יושבים שם עד שנרדמים יותר מאוחר. יכול להיות שברוסיה זה דומה. כלומר, הטקס הזה, שעבורנו הוא כל כך טבעי של לשים במיטה ועכשיו הולכים לישון הוא אינו טריוויאלי בלבד. אצלנו היה מלווה בצרחות אימים. כל אחד מתמודד עם זה בצורה אחרת. אצלנו אף פעם לא היתה לינה משותפת אבל בחודשים הראשונים ישנה במיטת תינוק צמודה למיטתנו אבל טקס השינה היה מאד קשה בחודשים הראשונים. תחשבו מה יעבוד הכי טוב עבורכם.
גם אצלנו הקטנה הייתה מבועתת מאביה החדש. תחשבי על זה שהמטפלות שהוא פגש עד כה היו כנראה רק נשים, כך זה היה אצלנו. לקח די הרבה זמן עד שהסכימה שאבא ייקח אותה על הידיים, אבל זה בא בסוף. לגבי ההצמדות אלייך, אני חושבת שלא צריך הסברים מיוחדים וזה די ברור למה. וגם, תחשבי על מי שיצא מכלא ופתאום הכל חדש ומעניין מסביב, כל כך הרבה גירויים. אצלנו הקטנה תמיד הייתה נתקלת ונופלת כי הייתה הולכת עם הראש אחורה, תמיד מהופנטת מהמראות ברחוב והאנשים.
תהליך ההתרגלות, ההקשרות, הקניית הרגלים לוקח זמן. קחו הכל לאט לאט, אין למה למהר. בעודי כותבת נזכרתי שמה שעבד אצלנו הכי טוב עם השינה זה בניית שגרה, דבר שגם הומלץ מאד על ידי העובדת הסוציאלית בביקור הבית. אצלנו זה מקלחת, סיפור, שלושה שירים קבועים שאני שרה לה, טקס של נשיקות וחיבוקים ולילה טוב. כיון שאצלכם הוא עוד קטן יכול להיות שלא ירצה/יידע להקשיב לסיפור ולכן יש כמובן ספרים שמתאימים לגיל הרך.
לסיכום, שינה שינה שינה. תמצאי דרך לישון ותראי שאת כבר מרגישה הרבה יותר טוב. ואנחנו כאן... לעזור תמיד.

 

[Adopted1]

הי ל3 זה בסדר גמור להרגיש מותשים ועוד אחרי

הטיסות וכול התהליך הארוך הזה עד שהילד הגיע.
הילד לא תינוק ומצריך עוד הרבה יותר כוחות פיזים,
גם הכול חדש שלו,והסקרנות שלו בשיא.
מילת המפתח עם כול ילד היא עקביות,והיא צריכה להתבטא
בכול צורה,גם סדר יום קבוע זה חשוב.
אתם חיבים אבל להתאושש פיזית ונפשית,אל תהססו לבקש
עזרה כדי לצבור כוחות,אם זה ביביסיטר,משפחה לתת לכם
זמן לנשום.
לנער כול רגשות אשמה שיש בך,ילדים זה מתיש
גם שאני הבאתי את התינוקות הבייתה הרגשתי
מותשת בהתחלה,אני לא יכולה לדמיין איך זה עם פעוט
שאת לא יכולה להשאיר אותו לרגע לבד כי הוא כבר לא יכול להשאר
בלול כשאת הולכת אפילו לשירותים.
תנשמו עמוק תקפידו על להיות עקביים עימו וסדר יום ושוב תקחו
עזרה.

 

[Adopted1]

China איזה קטע כתבנו במקביל יחד ויצא כמעט

אותו מענה.

 

[אפרילס]

מזל טוב!!

אני זוכרת כמה היה קשה בהתחלה.
כל פעם שהוא היה הולך לישון, אנחנו רצנו לישון, אפילו לשעה!! לא סידרנו, לא כביסה, כלום, רק לישון מתי שאפשר!
אני ממליצה לך לקרוא את השרשורים שהיו בנושא ובעיקר את השירשור של אינגליש: בן אדם קטן מגיע הביתה! אנסה לחפש את הלינק ולצרף אותו.
לגבי השינה יש מספר עמדות שונות, כאלו שנתנו לילד/ה לישון לידם וכאלו שמהתחלה נתנו לו לישון לבד.
את תצטרכי למצוא מה טוב לכם ולילד.
אנחנו מהתחלה השכבנו אותו לישון במיטה שלו.
הוא היה קם עזרות פעמים, עד שהבין שאין לא ברירה.
לקח לנו שבוע להרגיל אותו להשאר במיטה, כאשר הכל היה מתחיל בשלבים.
- שלב ראשון אמבטיה, סיפור, נשיקות.
- לאחר מכן בשלוש הפעמים הראשונים הסברנו לו שהוא צריך לישון במיטה.
לאחר מכן, נשארנו בחדר, אבל במקום צדדי בכל פעם שקם, השכבנו אותו לישון בלי להוסיף מילה.
זו השיטה של סופר נני, וזה מאוד התאים לנו.
ממליצה לכם לתאם בינהם איך לטפל בילד. כאשר הוא יגלה שאתם לא עוזבים ואתם כל הזמן איתו הוא יסמוך על שניכם.
כרגע הוא עובר טלטלה לא פשוטה וצריך להבין אותו.
הרבה חיבוקים, הרבה סבלנות.
תנסו להוציא כל מה שבגובה שלא שיכול להפריע לו. לסגור מגירות עם תופסן, כך שלא תצרכו להגיד לו כך הזמן "לא".
תשימו בהשג יד מה "כן" מותר לגעת.

בהצלחה

 

[אפרילס]

הקישורים. למדתי המון מי מה שנכתב בפורום.

מקווה שיעזור גם לך:

ילד קטן מגיע הביתה

עוד שירשורים:
ילד מגיע הביתה

ועוד:
קשיי שינה והרדמות

 

[אפרילס]

איזה כיף להגיע לפורום לביור ולמצוא הודעות על

משפחות חדשות!!!

 

[יסמין@]

קודם כל, מזל טוב!!!!!

א. הסקרנות
כל חייו הוא היה בבית ילדים. ייתכן שהיה רוב חייו בחדר אחד בלבד. העולם שהוא מכיר מאוווד מצומצם. פתאום הוא הגיע לסביבה לגמרי חדשה עם המון גירויים חדשים. זה הכי טבעי שבעולם שהוא ירצה לחקור ולבדוק ולראות ולטעום ולהריח ולהכיר את סביבתו. הוא לא עושה את זה כדי לנסות אתכם. זה לא קשור אליכם. זה צורך שלו. ראו בזה סימן של אינטליגנציה, של סקרנות טבעית, של עניין (ההיפך מאפטיות).

ב. מיגון הבית
במקום להתיש את עצמכם ולרוץ אחריו כל היום עם "לא!!! אסור!!!"- עדיף למגן את הבית. כתבתי על כך כל כך הרבה פעמים... כל מה ששביר ומסוכן או להרים לגובה למקום שהוא לא יוכל להגיע אליו או לסגור בארון שאפשר לנעול (חומרי ניקוי, סכינים ושאר דברים מסוכנים). כדאי מאוד לרדת על הברכיים ולנסות להגיע לדברים - ואז תראי בערך לאן הוא יכול להגיע ומה הוא יכול למשוך ולהפיל ולסכן את עצמו חלילה וכו'. ואז תוכלי לראות מה לסגור או להעלות - בקיצור להרחיק מאפשרות שלו לגעת בזה. כנ"ל, אפשר לקנות מכסי פלסטיק ולשים בתוך השקעים. יש כל מיני אמצעי מיגון לבית ולחדריו השונים. חשוב מאוד.

ג. שינה שלך
משום שאת בחופשת לידה, את בעצם יכולה לישון לא בשעות הרגילות. בכל רגע שיש לך פנוי - לרוץ למיטה! אני רצינית! בכל שעה משעות היום פשוט להיכנס למיטה. אפילו אם תשכבי קצת בשקט - זה כבר סוג של מנוחה. אתם הרי שניים - אז תעשו תורנות. פעם את משחקת איתו ובן זוגך יישן, ופעם להיפך. ואפשר גם לנסות להכניס את בנך למיטה איתך - אולי יש אפשרות שהוא ישחק במיטה או אפילו יישן ואת תישני או לפחות תנוחי לידו. תלוי כמובן באופי של הילד ואם זה אפשרי.

ד. השינה שלו והשינה שלכם
הילד עדיין לא רגיל לחיים בבית ובמשפחה. הוא עדיין לא בטוח שכל הטוב שיש לו יישאר לתמיהוא מפחד לישון ולהתעורר ופתאום הכל נעלם... ללכת לישון משמעו להיפרד, לעזוב את כל הטוב ואת כל החדש וקשה לו. האם יש אפשרות שלפחות בהתחלה הוא יישן איתכם במיטה? או במיטה משלו בחדרכם? או שאת תישני איתו במיטתו עד שהוא יירדם? או אולי תתני לו להירדם לידכם (למשל בסלון) וכשהוא יירדם תקחי אותו למיטה? כדאי למצוא סידור שיהיה טוב לכולכם. אפילו אם זה סידור זמני עד שהוא יתרגל שיש לו משפחה לתמיד. למה באמת שלא תמשיכי לישון לידו? היה עצוב לקרוא שהוא נרדם תוך כדי בכי...

ה. ההיצמדות שלו אלייך
זה מאוד טבעי. הוא עוד לא רגיל שיש לו אימא. הוא רוצה את אימא שלו. יש לו הרבה חוסרים וחסכים למלא.. את לא אמורה להיות קצינת הבידור וההווי שלו. את לא אמורה כל הזמן לשחק איתו. פשוט להיות זמינה, נוכחת. למשל, את יושבת בחדר ועושה משהו והוא יושב לידך, או יושב בחיקך ומשחק. את מכינה משהו, והוא יושב על השטיח לידך ומשחק. או רואה טלויזייה באותו חדר שאת נמצאת. או עסוק באיזו פעילות כשאת נוכחת בחדר או בסביבה כך שיוכל תמיד לגשת אליך. את גם יכולה לשתף אותו בפעילות הביתית שלך. עבורו זה יכול להיות מאוד מעניין. דוגמה: את תולה כביסה ומדברת איתו, ומראה לו איך לתת לך את האטבים. הוא יכול לעזור לך במטלות בית קלות. זה יהיה זמן שלכם ביחד, שהייה ביחד, חיים ביחד.

ותזכרי שעכשיו שלושתכם לומדים להיות משפחה. כל אחד מכם חדש בזה... פשוט צריך לתת לזמן לעשות את שלו. לצבור עוד ועוד ועוד ועוד חוויות משותפות. צריך קצת סבלנות

מאחלת לכם חיים משותפים נפלאים ומוצלחים

 

[יסמין@]

יישאר לתמיהוא= יישאר לתמיד. הוא

 

[אבי351]

המון מזל טוב לכם.זאת התחלה וללא

ספק כמו לרובינו כאן הילד גורם אושר רב אבל זה לא פשוט בכלל ובמיוחד בשנה הראשונה בה שני הצדדים מכירים אחד את השני ובוחנים מאוד אחד את השני.גם אחרי בני בחודשים הראשונים הלך לכל מקום וגם בבית כי לא היה לו בטחון עצמי.צריך להבין שבנך בא מעולם אחר לגמרי ומצורת חיים אחרת לחלוטין ואין לו בטחון והוא מנסה וינסה אתכם כל הזמן וזה טבעי לחלוטין ונורמלי.הזמן יעשה את שלו ולאט לאט זה יהיה קל יותר.אתם צריכים לדעתי להציב לו גבולות מההתחלה גבולות מסטימים כמובן כדי לא לאבד שליטה .זה לא קל אבל בסוף הכל יסתדר ואין אושר גדול מזה

 

[חייכנית2]

נחיתה אל המציאות

הי ברוכים הבאים ומזל טוב!
אין דבר וחצי דבר ממה שאת מתארת שלא מוכר פה. ככה זה הרבה פעמים.התשישות,האינטנסיבית שלא רגילים אליה,ההיפריות,ההיצמדות.
אני רוצה להתעכב על עניין אחד בלבד שנראה לי מהותי.-השינה.שינה זו פרידה. כדי להיח למנגגנוני השינה לקחת פיקוד,אנחנו צריכים להיפרד מהיום,מהיעיסוקים ,מהאנשים מסביב,מהכל.
שימי לב כמה השינה נודדת כשעסוקים במחשבות שלא מרפות. כדי לישון חייבים להניח לכל. והבן שלכם לא מוכן להניח לכם ולא מוכן להתיידד עם חדר שבו הוא לבד.
כתבתי כאן בכמה הזדמנויות שיש ילדים שכאשר מגיעים הביתה,אל ההורים לתמיד-משהו מאד פנימי בתוכם משתוקק כאילו לעשות את כ-ל מסלול ההתפתחות של תינוק קטן שזה עתה נולד.
כשהמשמעות המיידית של זה היא היצמדות לאמא,כל הזמן ובמיוחד בשעות הלילה שהן שעות של צללים,מפלצות,והתעוררות פחדים וחששות.אמא טובה עם תינוקה הביולוגי נמצאים בדרך כלל מספר חודשים במעין בועה הרמטית,עולם זוגי שלהם. אבא משתדל לחכות בססלנות ומפר את ההרמוניה ה"בועתית" מאוחר יותר.כאמור את ה"בועיות" הזאת חלק מהילדים המאומצים מראים שהם רוצים לעבור.אין לך דרך לדעת מה בדיוק עבר על הבן שלך בלילות בבית הילדים,האם שכב בחושך רטוב ומלוכלך ובמשך כמה זמן עד שניגשו אליו,האם קינחו לו בלילה את האף,האם הרגיש מאד לבד בהשוואה לשעות היום שבהן שיחק עם ילדי הקבוצה שלו...האם הוא בוכה במיטתו כי הלילה מזכיר לו זכרונות לא נעימים או כי הוא מתקשה להיפרד ממך או כי הכל ביחד.
אם תסכימי ללינה משותפת,תוכלי להביאו להרדם בקלות כשהוא מרגיש בטחון ואהבה.הוא זקוק לזה .עד מתי? עד שיאותת שדי.
לא כל הילדים כך,יש שנרדמים בקלות והתרגלו לעצמאות יתר כזאת שהם אף דוחים חיבוקים וליטופים לפני השינה. אבל ילדך כן דורש נוכחות פיסית שלך לידו כל הזמן.
המזל הוא שאתם שניים. ואולי יש גם משפחה מורחבת. בהדרגה תמצאי מתי הזמן שבו את תוכלי להחליף כוחות. להערכתי ההתשה בלילה תסתיים כשיוכל לישון על ידך.

מעבר לכך ,אני מעלה בזכרוני הרבה הודעות כמיהה שהעלית כאן,וגם קנאה במשפחות עם ילדים. רק טבעי שחיכית למציאות ורודה בהרבה עם האוצר הקטן.
אבל המציאות היא קצת אחרת,המותשות של ההתחלה ממש דומה למותשות אחרי לידה ואף יותר מכך
[ואת מותשת בעצם מהרבה שנים של מפחי נפש ומטלטלות ענקיות לגבי עתיד פוריות ואימוץ]
הילדון שלך זקוק לך מאד מאד . אתרי את הזמנים שבהם את יכולה להחליף כוחות,האצילי אז סמכויות להשגחה על דמויות מיטיבות אחרות וחיזרי אליו עם כוחות מעט רעננים יותר ,ועם ידיעה ברורה שמה שאתם עוברים עכשיו הוא לחלוטין נורמאלי.
מזל טוב!!!!

 

[חייכנית2]

משפט עם טעויות מהירות-תיקון

"כדי להניח למנגנוני השינה לקחת פיקוד אנחנו צריכים להיפרד מהיום,מהעיסוקים,מהאנשים מסביב,מהכל".

 

[אמא של עקתש]

שינה

עשית לי סדר! כתבת ככ ברור ויפה את מה שאני הרגשתי לגבי בני הצעיר.
הגיע אלינו (לאומנה) בגיל שילדנו הגדולים כבר מזמן ישנו בחדרם. דווקא בלילות הראשונים נרדם מהר ולבד. אנחנו התעקשנו לשבת לידו ואת מיטתו שמנו בחדרנו. אח"כ הבין מי אנחנו בשבילו והחל להתעורר בלילות ולילל. היה נרגע רק כאשר הובא להיות ביננו. היה שוכב חצי לילה ער. יד עלי ויד על אבא. מוודא שלא נלך לשום מקום.
כל "הסביבה" אמרו לנו שעלינו להוציאו מחדרנו. ואנחנו הרגשנו שהוא זקוק לקרבה הזו. לבטחון, לנו.
בימים אלו, אנו מסיימים שיפוץ גדול בבית והוא יעבור בקרוב לחדר משלו. הרבה יותר בוגר ובעיקר בטוח בנו, בעצמו ובמקומו אצלינו בלב.

ולפותחת השרשור - הרבה סבלנות נדרשת אבל המאמץ כדאי! מזל טוב!!!

 

[חייכנית2]

בשמחה.

 

[נגה לביא]

כפי שכבר כתבו לך, זה מאוד מוכר

הבעיה היא שאתם חייבים לישון גם, ועדיף שינה איכותית כלשהי.

אני יכולה רק לשתף במה שאנו עשינו לגבי שינה.
בתחילה ישנו בדירה זמנית (הבית היה בשיפוצים כשזיו הגיעה לבלגיה), עם חדר שינה אחד.
כשעברנו הביתה, ישנו בקומה התחתונה בסידור זמני, עם שלושה מזרונים על הריצפה, כשזיו ישנה במזרון האמצעי.
כשעברנו לקומה למעלה, העברנו את זיו למיטה שלה בחדר שלה. פרשנו מזרון אחד למרגלות מיטתה, ואחד מאיתנו נשאר לישון שם.
רק לאחר חודשים חזרנו לישון יחד במיטה שלנו, בעוד זיו ישנה בחדר שלה במיטה שלה, אבל רק לאחר נרדמה עם ההורה התורן. אם התעוררה בלילה היא מייד הובאה למיטה שלנו שם המשכנו לישון כולנו יחד, כשזיו באמצע ביננו.

מגיל כמה ימים עד גיל שלוש וחודש היא ישנה תמיד בחדר מלא. לעבור לישון לבד לכשעצמו היה קשה לה, גם מבלי להביא בחשבון את מעברי המדינות והמצבים.
אחרי שלוש וחצי שנים, איני זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהתעוררה באמצע הלילה וצריך היה להביא אותה לישון איתנו. לפעמים היא מתעוררת לפנינו וזוחלת למיטה ביננו, אך זו אינה הפרעה של ממש, ואם היא לא נרדמת מייד, היא נוטשת אותנו לישון בעצמה והולכת לשחק.

במה שלא תבחרו - זו תקופה קשה שקשה לראות את סופה, אבל בסופה היא נראית קצרה להפליא.

 

[משתפרת]

ברוכים הבאים הביתה. אינני כותבת ברוכים הבאים למציאות, אני יכולה להבטיח לך שהמצב הנוכחי הוא שלב שיחלוף והמציאות הקבועה תהיה שונה.
כרגע אתם בשלבי למידה. אתם- ההורים- לומדים כיצד לתפקד כהורים ולומדים להכיר את הזאטוט שלכם. הילד לומד להכיר אתכם, הוא כבר מבין שדמות של גבר איננה משהו מאיים, הוא הפנים שאת מהווה קשר בינו לבין העולם. כרגע הוא לומד לחיות במשפחה, בבית, עם מליון חפצים חדשים ואינסוף התרחשויות לא מוכרות. המצב הזה מכניס אותו לריגוש גבוה. הוא בודק ובוחן ומתרוצץ נונ-סטופ וקולט ומתרגל ומתנסה. יופי של ילד.
כבר כתבו לפני על הפחתת הסיכונים, על נסיון לדבוק בסדר יום, על טכס הרדמה, על איך אפשר לישון, על חיפוש כל דרך אפשרית להשלים שעות שינה. מה שרציתי לומר לך- תפנימי שאתם בסדר גמור! המחשבה הראשונה מול הסופה ששוטפת את ביתכם היא "מה אני עושה לא בסדר? למה אני לא מצליחה להרגיע אותו? איזו מין אמא/הורה אני?" ואולי המחשבה השניה היא "איזה מין ילד זה?" חשוב שתדעו שכל מה שתיארת מאד מוכר, קורה למשפחות רבות. הדגש|אין מקום לרגשי אשם. אתם עושים כל מה שאתם יכולים כדי להכיל את הריגוש הגבוה שלו, די מהר החום שאתם מעניקים לו ביחד עם ההתמדה בסדר יום יספקו לילד בטחון שיאפשר לו להרגע. בכל יום אתם תלמדו מה משפיע עליו ומה טוב עבורו ועבורכם.
אז בינתיים חפשי ומצאי דרך להשלים שעות שינה, תצטיידי בסבלנות כדי שתוכלי להכיל את רגשותיו של הבן ובהצלחה!

 

[טליה מספרד 1]

מזל טוב

אתם הורים והבן שלכם אתכם בבית שלכם!!
ואת יודעת מה, למרות התיאור הקשה והידיעה שמאוד מאוד קשה לכם עכשיו, יש בזה משהו מרגש (בדיעבד כמובן) הראשוניות הזו, ההתמודדויות ההתחלתיות, התשישות הזו שאין לה סוף

לא קראתי תגובות קודמות אז מצטערת אם אחזור על דברי אחרים
לדעתי, נקודת ההתחלה חייבת להיות אצלכם ההורים, ההבנה שכמה שקשה לכם- לו קשה הרבה יותר- כל המעבר מבית הילדים מארץ אחרת אקלים אחר ריחות וטעמים אחרים אל מדינה חדשה אליה הגיע במטוס כשהוא בטח לא יודע אפילו מה זה מכוניות וכבישים ואנשים שעומדים בתור, אל הבית עם הריח השונה אל החדר שגם אם הוא יפה ומקושט ונעים- זה חדש ולא מוכר לו. וקשה לו בלילה להשאר שם לבד עם כל המחשבות שרצות במוח הקטן שלו על כל החויות החדשות והעצומות של היום וקשה לו לעמוד בפיתוי של כל האביזרים החדשים שהבית שלכם מכיל וקשה לו שהדמות שמטפלת בו שהיא הדבר היחיד אולי שהוא מתחבר אליה עוד משם מבית הילדים נעלמת לו משדה הראיה

ובאופן הפרקטי של כל הקושי הזה
להיות שם ולאפשר את הסקרנות- אנחנו פינינו את כל הסלון והפכנו אותו למגרש המשחקים שלו, פינינו את כל הארונות התחתוניים ואיכסנו שם רק דברים לא שבירים (קערות קופסאות סירים וכיוב) הצבנו מחסומים במעבר למדרגות, נעלנו את דלתות המקלחות מבחוץ
לגבי הלילה- להכניס את המיטה שלו לחדר שלכם, או לאפשר לו לישון אתכם. אני מאמינה שאני אמא שלו גם בלילה, ואם הוא צריך אותי לידו כדי להרדם וכדי להרגיש בטוח בלילה אז הוא יהיה לידי.
כל העניין של חינוך והרגלים נכונים (אגב הרגלים נכונים זה מונח מאוד סוביקטיבי שבו כל משפחה והנכון שלה) צריך לחכות קצת עד שהפשושון ירגיש בנוח ובטוב במקומו החדש- בבית במשפחה בסביבה
יהיה את כל הזמן שבעולם לחנך, עכשיו לדעתי, צריך רק לתת ולהיות שם איתו (גם אם הבית מבולגן וגם אם לא ענינו לטלפון מהחברה או האחות)

ותזכרי שזה עובר
לא יודעת אם זה כי הילד נכנס למסלול החיים שלנו או בגלל שאנחנו מתרגלים
אבל זה עובר ומתחילים שיגרה חדשה כהורים (עם התמודדויות אחרות

)

 

[יסמין@]

מאוד מסכימה!!

 

[סביון1]

גם אני מסכימה איתך טליה

ול-ל3: אני ממש לא מאלה שדוגלים בשנת לילה משותפת עם ההורים. אני מודה ומתוודה שאצלנו בבית זה לא קרה, אבל מדובר במקרה אחר, בהרגלים אחרים, בגילאים אחרים של הילדים. במקרה הזה מדובר בפעוט שממש משדר שהוא זקוק לאבא ואמא לידו ומתעורר הרבה פעמים כדי לבדוק שהם עדיין שם. אולי הוא חושש שכל מה שקורה לו זה חלום שהוא הולך להתעורר ממנו. אולי הוא פשוט סובל מחרדת נטישה. וגם אם לא זה ולא זה, הוא פשוט עבר הרבה שינויים לאחרונה וכל העולם המוכר לו נעלם ולא היה. זה נראה לי די ברור שצריך, בתקופה הראשונה, לאפשר לו לרכוש בטחון ונינוחות בעולם החדש, בין היתר באמצעות שנת לילה רצופה כשאבא ואמא שלו נמצאים שם תמיד ומראים לו שיהיו שם תמיד בשבילו. וכשאני אומרת "בתקופה הראשונה" אני לא מתכוונת למספר ימים וסביר שגם לא למספר שבועות. אני מעריכה שזה ענין של כמה חודשים עד שיגיע הזמן להפרד. וגם אז לא תלקקו דבש, כנראה. אם כי כאמור, כל ילד הוא שונה והצרכים שלהם משתנים בהתאם.

אגב, אם כבר הכנסתם אותו למיטתו והוא הצליח להרדם בה, אני לא הייתי מרגילה אותו לשינה במיטה שלכם אלא מעבירה את המיטה שלו לחדר שלכם. לפי מה שאת מתארת זה מספיק לו כדי שירגיש שקט ובטוח.

שיהיה המון מזל טוב ושתצליחו גם ליהנות קצת בין הבלגן לעייפות. והכי חשוב, לקחת הכל בפרופורציות.

 

[נגה לביא]

או

להכניס מזרון לחדר שלו, ושאחד מהם יישן לידו. כי אם הוא נרדם במיטה שלו, אז זה אומר שהוא גם נרדם בחדר שלו, ועדיף לא לשנות את זה (כנראה, לדעתי ולטעמי).

ל3 - השורה התחתונה היא למצוא את הפתרון המתאים לכם, שיוביל אתכם לשינה מסודרת לשלושתכם.
אם שינה משותפת מתאימה לכם, זה יכול להיות פתרון.
אם שינה משותפת לא מתאימה לכם, הפתרונות משתנים.
- להמשיך כמו שזה היום עד שדברים ירגעו (לא נראה לי שמישהו חושב שזו אופציה טובה)
- להעביר את אחד מכם לחדר השינה שלו (אפשר בתורנות, אפשר אחד קבוע) עד שהוא יצליח לישון שנת לילה מלאה
- להעביר אותו עם מיטתו לחדרכם עד שירדם לשנת לילה מלאה, ואז להעביר אותו על מיטתו לחדרו.
ההבדלים בין אופציה 2 לאופציה 3 אינן כה גדולות, ואתם צריכים לחשוב מה מתאים לכם.
באופציה 2 אתם נשארים לישון במקום שלכם (יתרון), אך כאשר תעבירו אותו לחדרו חזרה אתם עלולים להתקל בתקופת הסתגלות מחדש (חסרון).
באופציה 3 הוא נשאר בחדרו ומיטתו (יתרון), אך אתם תצטרכו להפרד (חסרון).

אנחנו נקטנו באופציה 3, אבל רק לאחר שעברנו כמה שבועות של לינה משותפת, בגלל אלוצים חיצוניים לנו (שיפוצים). בסופו של דבר, גם זה משהו לזכור - תמיד אפשר למצוא צירוף אופציות שיתאים לכם משפחתית, גם אם אף אחד אחר לא חשב עליו כאן.