השעון ביפו

[שפירא מאיר]

השעון ביפו

היום שוחחתי עם הארכיאולוגים העובדים בסאחנת-א-דאוולה ביפו (הייתי בסיור עם עיתונאית שרצתה לשמוע סיפורים של שוטר המקוף האחרון במשטרה, כולל שוטר המקוף האחרון ב-"שטח-הגדול"). מסתבר שבמקום נמצאו מספר קברים של אנשים, ממש קברים רדודים ביותר בחול, כמו כן מתחת למגדל השעון נמצאה שכבת רצפה של מבנה גדול כנראה עותמני (בנוי מאבני כורכר), ומתחתיו שרידי מבנה רומי. אין שום אסמכתא למבנה הזה, אמרתי לו שכדאי לשקול היטב את הכיוון שהוא לדעתי: כיוון שהמקום חולי ביותר, נבנתה רצפה רחבה מאבני כורכר כבסיס למגדל השעון !!! אגב, הכל בהליך של כיסוי, כך שהמקום יחזור להיות כביש.

 

[שפירא מאיר]

השכבות שלא תראו יותר

 

[שפירא מאיר]

משטרת יפו

הטורקים והבריטים השתמשו במקום, היהודים סגרו אותו סופית. כעת איך נספר את סיפור "זלמתי" על המשטרה ביפו, ועל השופט "קרקש" בבית המשפט שבבנין המשטרה, ואיך נספר על בית המעצר של אייכמן. הלכה ההיסטוריה.

 

[שפירא מאיר]

הקברים, גם אותם לא תראו

 

[שפירא מאיר]

ואת מי שזה מענין:

יודעים שרחוב רזיאל ביפו נקרא במקום רחוב בוסטרוס. לא. חצי מהרחוב הוא על שמו של נג'יב בוסטרוס, ואילו מרחוב הדואר עד השעון שם הרחוב איסכנדר עוואד הוא אלכסנדר הווארד שהיה שותף יחד עם מאיר דיזנגוף (אח"כ שותף למפעל הבקבוקים הכושל בטנטורה ואח"כ ראש העיר) ויחד הם ניהלו את סניף משרד התיירות של חברת "קוק" הבריטית. בתמונה המשרד כאשר מישהו ריסס בבטון את השלט המודגש באדום....... יש ברחוב עוד המון מידע והכל הולך ונהרס, לאט אבל בטוח . כנראה בשבת אגיע לצלם בית בית בכל הרחוב כולל מלון סורסוק, המעלית הראשונה של חברת אטלס (לפני המעליה של רחוב הרצל), השלט של חברת ג'נרלי מ-1831 , ביתו (הזמני) של דיזנגוף , ביתו של אלכסנדר הווארד עם השלט המגולף שיש המדהים, השלט של רזיאל, השלט של הגימנסיה העברית כבר הלך, ועוד. ראחאת-פלסטין.

 

[שפירא מאיר]

הנה

 

[שפירא מאיר]

תמונות שתיים ושלוש התחלפו.....

 

[מיכה רגב]

מעניין שהרבנים וכל שאר החנויוקים

לא הגיעו למקום ועשו מהומות

 

[משה פרנק]

עם ערבים הם לא מתעסקים בד"כ

 

[mirisss]

עם הערבים הם דווקא כן יתעסקו

למה מה עשית מהערבים הפחדנים..?

 

[מבעד למשקף]

חניוקים לא מתאים,לא הוגן.

גם בקרב קהילות אחרות יש ....... יציאה לא מוצלחת למדריך,מורה,חבל.

 

[pinzo01]

מאיר ,יפו והשער והרחבה

כל מה שנמצא מחוץ לשער של יפו עד תקופתו של אבו נבוט היה רחבת שער שבה היו מתאספים הרוכלים ומוכרים את מרכולתם לא היה שם שום מבנה ברגע שהחומות נפרצו נבנה סוק א-דיר המתחם שבו בנות ישראל רצות לקנות נעלים עם תויות של מיטב המותגים..... ובמקביל נבנה הקישלה ומולו הסאריה הרחבה שבה נמצא השעון(1904 דרך אגב מי בנה את השעון ? זו שאלה לפורום המכובד ...) היתה חלק מאותה דרך ששמה היה דרך ירושלים שעברה ברחוב עוואד ולאחריו בוטרוס כפי שנאמר במקביל התפתח ציר דרכים צדדי לכיוון כולל בתי וארשה (ר"ח סלמה של היום) כותב דוד ילין: הרחבה הגדולה היתה לפנים רשות הרבים ,מושב מוכרי הירקות וכלי החרס ומחצלות ,אך לפני שנים אחדות גדרה הרשות שביפו חלק גדול ממנה למען עשות גינה עירונית ולדחוק בזה הולכי רגל ובה יהי בריכה מזנקת מים וגם עצי סרק(הכינוי למיזרקה ולעצי נוי מדהים ) אנסה לצרף תמונה של שוק הרחבה

 

[pinzo01]

טעות זה שער יפו בי-ם

 

[pinzo01]

השעון

 

[pinzo01]

והרחבה

 

[pinzo01]

שכחתי לציין תמונת הרחב נלקחה מתוך

סביב כיכר השעון של יעקב ינון

 

[שפירא מאיר]

התמונה משנות ה-70

 

[מיכה רגב]

מהמידע שבידי

בית הקברות המוסלמי שכן מצידו הצפוני של מגדל השעון. בתחילת המאה ה- 20 פונה בית הקברות הזה. לכן יתכן, שהקברים שראית מאיר, הם שרידים מאותו בית קברות.

 

[pinzo01]

על גבי בית הקברות הזה

נבנה לא פחות ולא יותר" רובע בתי הזונות הצרפתי" קיימת תמונה מעניינת של גוטמן שהוא יושב ושומר שחיילים בריטים לא יכנסו לבתי הזונות כדרך אגב הוא מספר על אחד בשם שקולניק שהיה מידי פעם "נותן בראש " כולם חרמנים פה אה גוטה ........ בספר של רחל דנין "קורות משפחה אחת " כותבת רחל יום אחד בא המצביא ג'מאל פחה ראה את הבתים היפים ואת חצרינו הנקיים הקנאה בערה בו ומיד פקד לעשות שיפורים ביפו המצחינה הרחיב את הרחוב הראשי לנטוע בו עצים ופקד על המוסלמים להוציא את מיתהם מבית הקברות ע"מ להפכו לגינה מוסיף בנה באותו מאמר עזרא דנין אני זוכר כיצד לאחר פקודת המושל עבר הכרוז והכריז בקןלי קולות מי שאביו או אימו או אחיו או אחותו או בנו נמצאים בבית הקברות יבוא ויקחהו בסלסילה האירוע התרחש במלחמת העולם הראשונה

 

[מיכה רגב]

בניית מגדל השעון

כידוע, מגדל השעון נבנה לכבודו של הסולטאן עבדול חמיד ה- 2 אשר שלט בין השנים 1876 - 1909. שני השלטים שהוצבו ע"י העירייה במקום מתארים שני תאריכים שונים: האחד מספר שהמגדל הוקם בשנת 1906 במלאת 30 שנה לעלייתו של הסולטאן עבדול חמיד לשלטון. והשני (זה של מסלול תפוז) מספר שהמגדל נבנה במלאת 25 שנה לעליית הסולטאן לשלטון. ברחבי האימפריה העות'מנית נבנו כששים מגדלי שעון במלאת 25 שנה לשלטונו של הסולטאן. בארץ מוכרים המגדלים: זה שביפו, חאן אל-עומדן בעכו, שער יפו בירושלים, בפינת הסראיה בצפת ובשכם. זה שבירושלים, נבנה בשנת 1907 ע"י המושל עלי אכרם ביי אחרי שאר השעונים שהזכרתי, ונחנך במלאת 31 שנים לשלטונו של הסולטאן. בשנת 1924, פירקו הבריטים את השעון שבשער יפו. הבדלים בסגנונות הבנייה של השעון ביפו, בין שתי הקומות התחתונות לזו השלישית, מצביעם שהמגדל נבנה בשני שלבים, כנראה זה שהחל במלאת 25 שנים (1901), ואילו השלב השני, הנושא בראשו את צריח השעון, הושלם במלאת 30 שנה (1906). ישנן עדויות (כמו צילומים) המציינות את "טקס חנוכת מגדל השעון במלאת 25 שנה למלכות הסולטאן, כלומר בשנת 1901. את השעון עצמו התקין ה"זייגערמאכער" (השען) משה מוריס שיינברג, שהיה גם זה שהציע (בשנת 1901) לבנות ביפו, לפני בניין הסראי את מגדל השעון.