השלג ימשך?

[גנגי]

וכשאומרים לה "את ילדה טובה"

בעקבות מעשה טוב שעשתה, גם אז המעשה שלה טוב אבל לא היא?

~סתם תהייה לשונית כזאתי~

 

[תופס עוגב]

ותמיד הם חוזרים ושוב שואלים

נו, היית ילדה טובה?

 

[חזק חזק חזק וברוך]

חייבת...

להביא קישור לזה.

 

[תּמר]

אתה אבא רע! ../images/Emo8.gif

אני מסכימה עם הספלינטורית. כשאתה מכנה ילדה כך, אתה בעצם מקבע אצלה את התחושה שהיא ילדה רעה באופן כללי. מכיוון שהביקורת שלך היא נקודתית, אתה צריך גם להבהיר לה שבכך מדובר, ושבאופן כללי היא ילדה טובה (חיזוק חיובי) - זה מעודד את הילד. אתה גם יכול לתאר לה למה אתה כועס, כי לא תמיד הילד מבין, כך היא לא מרגישה שהתפרצת עליה סתם, אלא שבאמת משהו מפריע לך. קח בחשבון, שילד תמיד רוצה לרצות את הוריו, גם אם נראה לך שהוא רוצה להרגיז אותך. כשאתה אומר לו שהוא ילד רע, זה גורם לו להרגיש כישלון גמור. (ולמה נראה לך שילד מסוגל לקלוט את כוונותיך הסמויות, ולהבין שאתה לא חושב שהוא רע תמיד, אלא רק עכשיו? צריך להגיד לו, כדי שזה יהיה ברור) (דרך אגב, נראה לי שגם כינויים טובים מקבעים תכונה אצל הילד, אם אומרים, לדוגמה, שהילד הוא צייר, זה יעודד אותו לצייר גם אם הציורים שלו לא משהו. אצלנו אחד הילדים מכונה "המהיר" (זה מתחרז עם שמו), ואע"פ שלפעמים נראה לי שהוא קצת איטי, הוא הפך לזריז בהרבה דברים, כדי להוכיח את נכונות המשפט)

 

[משבר אמון]

אני דווקא לא

מסכימה איתך. צריך לחזק את הדברים החיוביים, ולא לעשות אישו מהנקודות החלשות. אני מכירה ילד מאוד נמוך, שאמו הכניסה לו לראש מאז היותו קטן שהוא יהיה שחקן כדורסל. מדובר בבחור שנושא על-גבו בעיות רבות מאוד בתחום הבטחון העצמי...

 

[תּמר]

את צודקת מאוד

צריך לזהות את הפוטנציאל, וללכת לפיו. אמא שלי מאוד לא רצתה "לשקר" לנו, ובאיזה שהוא מקום אני אישית מרגישה שזה דווקא חסם את ההתפתחות שלי בדברים שיכולתי לעשות והיא חשבה שלא (נגינה לדוגמה. אם היא לא היתה אומרת לי שזה לא בשבילי, אלא מאפשרת לי להתנסות ולבחור את דרכי - הייתי יכולה לעשות זאת, והיום אני מצטערת על הפיספוס). בקיצור - צריך איזון. לא להגיד לילד חלש שהוא המצטיין, אלא שיש לו יכולות טובות - כדי לעודד אותו בכיוון החיובי. לא להגיד לילד שהוא יהיה שחקן כדורסל אם ברור שהוא לא, אלא לעודד אותו בכיוון החינוך הגופני, כך שיבחר לו את הנישה שלו.

 

[משבר אמון]

מטונימיה או לא, צודקת

אשתך. אל תאמר כך לילדיך, לעולם. לא הם רעים, ולא מעשיהם "רעים". הרבה מאוד פעמים ילדיי מתנהגים באופן שגורר כעס מצידי, ובכל זאת, מעולם לא הגדרתי זאת כרוע.

 

[ספלינטור]

כלומר

גם אם הם מרביצים לילד בגן 9אם ניקח דוגמא בנאלית), אז זה לא מעשה רע? אז מה זה כן מעשה רע? אני לא בטוח שהבנתי את גישתך, את יכולה לפרט קצת יותר?

 

[ספלינטור]

9 = (

 

[משבר אמון]

אז

אומרים "ככה לא מתנהגים" או "האם אתה היית רוצה שיעשו לך אותו הדבר?" ועוד ועוד אפשרויות. כמובן שמותר - ולעיתים אף רצוי - לכעוס, כדי להציב גבולות, וכדי שילדך יידע שאתה תמיד שם בשבילו, בשביל לכוון אותו, שהוא לא זרוק בחלל שבו הכל מותר והכאוס שולט, רק ש.. מעולם לא השתמשתי במילה "רוע" כדי לתאר מעשה או התנהגות לא ראויים. (ובטח ובטח שלא כדי לתאר את הילד עצמו!)

 

[ספלינטור]

לגבי הילד - אני מבין

אבל למה לא לתאר מעשה כ-"רע"? מה רע בזה שהילד יבין שיש מעשים שהם "רעים" ולכן צריך להימנע מלעשותם?

 

[משבר אמון]

לויודעת איך

להסביר.. זה כנראה משהו שבתחושה... יש התנהגות של ילדים שאיננה מתאימה לרף החברתי הנורמטיבי המוצב. לא יפה להרביץ, לקלל, לנשוך וכו'. רק שאני מייחסת את זה להתנהגות ילדית (שים לב - ילדית, לא ילדותית) שנובעת משלב שבו הנורמות של "הגדולים" עדיין לא נטמעו (ופעמים רבות, טוב שכך, לא?

), ולא להתנהגות "רעה". מ'לשות? זו דעתי. אנחנו לא חייבים להסכים...

 

[ספלינטור]

יכולהיות

שזה בגלל שקשה לך לייחס כוונה רעה לילדים? זה שאלה מעניינת - האם יכול להיות מעשה רע, בלי כוונה רעה? חוץ מזה, נדמה לי שגם לילדים יכולים להיות כוונות רעות. כמובן, לא לילדים שלנו, אבל לילדים של אחרים? ודאי וודאי..

 

[shellyland]

אני חושבת ש"רע" היא תכונה

אמורפית מדי ומוטב לומר לילד למה המעשה הוא רע ולא רק להגדיר אותו כזה. מוטב מעשה פוגע, אלים, מפריע או כל תכונה אחרת שמבהירה את רוע המעשה ולא נשארת רק בשיפוט הערכי שלו. ובעניין הילדים עצמם: אצלנו מקפידים לומר לידלות שהן ילדות "טובות" גם כשהן עושות מעשים "רעים".

 

[שושן פרא]

אני לגמרי עם מירית ../images/Emo141.gif

ואני חושב שאני כן יודע איך להסביר: ההיגדים "ילד רע" ו"מעשה רע" הם היגדים שיפוטיים, להבדיל מן ההיגד "אני לא מסכים שתרביצי לילדים בגן" או "אם תרביצי לילדים בגן, אני אכעס", שהם היגדים חינוכיים.

 

[ספלינטור]

כן,

אבל מה בדיוק הבעיה עם היגדים שיפוטיים, בייחוד בקונטקסט השיפוטי? נדמה לי שאתה לא תגיד לילדה "זה לא מעשה רע להרביץ לילדים בגן, אבל אני לא מסכים שתעשי את זה", כי אז זה נשמע כמו איזה גחמה פרטית שלך, לא משהו שיש להמנע ממנו בלי קשר לדעות שלך, וחלק מהחינוך (לפחות שלנו) זה להקנות לילדים מערכת שיפוטית כך שהם יוכלו להבין מה טוב ומה רע (ועיין עוד הודעתה של גנגי). ברור שצריך גם להסביר למה זה טוב או רע, ולא רק לקבוע את זה, אבל להסביר זה משהו שנדרש בכל דבר שעושים עם ילדים, בזה אין חידוש.

 

[החטא והשופטת]

הבעייה עם היגדים שיפוטיים, כאמור,

היא שאם לא מלווה אותם הסבר לגבי אופן השיפוט, הם נותרים ריקים.

 

[ספלינטור]

נדמה לי

שלא לזה שוש התכוון. יש אותה בעייה גם עם היגדים חינוכיים לא מנומקים. נראה ששוש עושה הבחנה בין היגד שיפוטי להיגד חינוכי, עם או בלי הסבר.

 

[שושן פרא]

תודה ששאלת ../images/Emo141.gif

מה שחשוב זה לא מה שאגיד, אלא מה שלא אגיד. נכון, אני לא אגיד את מה שאמרת שלא אגיד, אבל לא רק משום שזה מבלבל, אלא גם משום שההיגד "זה לא מעשה רע להרביץ לילדים בגן" הוא היגד שיפוטי. וכן, אתה צודק, יש לי משהו עקרוני נגד היגדים שיפוטיים בין הורה וילדו (במיוחד בין אב יהודי לילדו). ילדים חשופים לכל כך הרבה שיפוטיות מרגע שהם נולדים, וזה דבר כל כך מגביל ומצמית, שהייתי רוצה שלפחות בחוג המשפחה ירגיש הילד שאין שופטים אותו, ושמקבלים אותו כמו שהוא. למה שאתה קורא "להקנות לילדים מערכת שיפוטית" אני קורא להקנות להם ערכים, ואני חושב שהאמירה "אני לא מסכים שתרביצי" בהחלט מעבירה את המסר הערכי: "תוקפנות זה רע". ויותר מהאמירה, מעבירה את המסר הזה הדוגמה האישית. ולעניין גחמה פרטית: אם אתה מעביר את המסר הזה באופן עקבי, אין סיבה שזה ייתפס כגחמה. אבל, כן, זה עניין פרטי בהחלט. אני חושב שמוטב לילד לדעת, שאצלנו תוקפנות זה רע, אבל מוטב שיידע שבמשפחות אחרות (משפחת עמיר, למשל) מועברים מסרים אחרים. ו

 

[גנגי]

לדעתי האישית, כמו שאומרים,

זה בהחלט מעשה רע. יש הבדל בין "התנהגות לא יפה" לבין "מעשה רע". הפרעה בכיתה זו "התנהגות לא יפה". התעללות בילד בכיתה היא "מעשה רע". מה תיגיד לע אונס, שזה "התנהגות לא יפה"? יש מעשים רעים, ואמנם הכול בפרופורציות, אבל ילדים לא אונסים (בעצם יש כבר כיום כאלה שכן, כשחושבים על החדשות בשנים האחרונות), כך שהכאה תיחשב למעשה רע בעיניי, בהחלט. אם נתחמק ונפעיל גם כאן את הפי-סי ונקרא לרוע "התנהגות לא יפה" - איך ילמוד הילדים שלנו מה טוב ומה רע? הם יחשבו שיש "טוב" ו"לא יפה". ואני רצינית לגמרי, הפעם. זה עניין של הקניית ערכים. אני חושבת שהחינוך של היום מתירני הרבה מדיי ומתחמק מלהגדיר מפורשות ערכים, כך שיהיו ברורים, והילדים מבולבלים ואין להם גבולות ברורים גם בעניין זה. וזה מאוד חמור בעיניי.