יש כאן כמה נקודות חשובות
* הצורך של החמוד בתשומת לב, בשיתוף (הוא רוצה לשתף אותך במה שמעניין אותו, רוצה שתשתתפי איתו בפעילות מסוימת או בשיחה וכו'), באינטראקציה וכו' וכו'.
* זה מתקשר למה שסיפרת בהודעות אחרות על כך שגם בבית הילדים הוא "עבד קשה" בלהיות מקסים. יש דרכי הישרדות שונים בחיים (ובבית הילדים) וזו דרך ההישרדות המתאימה לבנך: תראו אותי! שימו לב אליי! תאהבו אותי!
* זה לא קשור רק לאימוץ: הוא בן יחיד. אין לו אח או אחות שאיתם הוא יכול לדבר
* אתם משפחה חד הורית: אין לו אבא שהוא יכול לדבר גם איתו
* יכול בהחלט להיות שאת מאוד תתגעגעי לתקופה הזו... אי אפשר לנבא מראש ולדעת בוודאות איך גיל ההתבגרות יעבור על ילד מסוים. אבל הרבה בני נעורים עוברים תקופה ארוכה של הסתגרות. ממש שנים. תחשבי על זה: נער מסתגר בחדרו, מגיח משם בסערה ויוצא מהבית לשעות. חוזר הבייתה ונכנס למאורה שלו. אין תקשורת, אין שיתוף. רק נהמות פה ושם
אני לא אומרת שכך יהיה בנך. אבל זו אפשרות. אז תהני מהתקשורת
ואחרי כל הנקודות האלה אכתוב לך את דעתי: אלו הצרכים הרגשיים, הנפשיים של בנך. הוא ממש צריך את זה. את גם מעלה חששות מאיך הוא ירגיש אם לא תאפשרי לו את זה. אז גם אם את עוצרת אותו - את בעצם לא רגועה, חוששת. בכל מקרה את משלמת מחיר כזה או אחר. לדעתי, עדיף לבחור במחיר שנובע מזה שתתני לו להתבטא כמה שהוא רוצה וצריך.
במקום לשים לו גבול כפי שחלק הציעו לך כאן, כלומר לקחת אותו לשיחה או לשיחות ולהסביר לו שזה מפריע לך וכו', מציעה לך לבחור בדרכים עקיפות, שלא יפגעו בו. כאם יחידנית לבת יחידה בעצמי גיליתי את נפלאות השירותים
כשקשה לך, תגידי סליחה ושאת צריכה דחוף לשירותים ופשוט לכי, סגרי את הדלת ושבי קצת בשקט. ובתוך השירותים זה לגיטימי לבקש פרטיות, ואי אפשר בדיוק לשוחח או להקשיב שם
חוץ מזה, את צריכה להתקלח. אולי אמבטיה ארוכה טובה?
ולפעמים את יכולה לומר לו שאת מאווווד עייפה ואת חייבת ללכת לישון או לנוח.
ולפעמים את יכולה לומר לו שאת עייפה ולהציע לו לבוא לישון איתך במיטה.
עודדי אותו להזמין חבר הבייתה. הזמיני חברות או בנות משפחה שיש להן ילדים בגילו ושהוא אוהב לשוחח איתם. כשיהיו ילדים בבית הוא יעדיף לשוחח איתם ולשחק איתם וזה ייתן לך קצת הפוגה.
הזמיני חברה עם ילדים לבית הקפה או לסרט. לכו לבקר חברות עם ילדים.
שחקו במחבואים ותתחבאי במקום ממש מוצלח (זו הייתה סתם בדיחה
)
הוא אוהב לקרוא? אז שבו וקראו ביחד. זו תהיה פעילות משותפת, וגם פעולה שקטה - את בספר שלך והוא בספר שלו.
תקני חוברות צביעה ותצבעו ביחד. או שהוא יצבע לידך. כנ"ל חוברות תשבצים, תשחצים וכו'.
ובסיום חופשת פסח, הרי ממילא הוא יהיה בבית הספר, אז חצי יום יהיה לך שקט
לסיכום, ממש לא ממליצה לך לשים לו גבול ברור ולומר לו במפורש שאת לא יכולה לשאת יותר את כל הפטפוטים וכו'. במקום זה חפשי לך דרכי מילוט עקיפות, ותזכרי שבעוד כמה שנים הוא ייכנס לגיל ההתבגרות וייתכן שהכל יתהפך
