הרהור של אמא....
אמצע הלילה. מסיבות שונות אני ליד המחשב ולא עם ראש על הכרית.
מדי פעם אני כותבת פה שהייתי שמחה לראות התיחסות אל עצמנו,בהורו שלנו.
אז למה שלא אעשה זאת בעצמי....
הבן שלי אוהב מאד לנהל דיאלוגים. לו זה רק תלוי בו-הוא היה משוחח מזריחה עד אחרי השקיעה....
מדובר בילד מאד חכם,ודבריו דברי טעם בדרך כלל-עם הרבה יצירתיות דמיון ומחשבה . אבל כמובן שדיאלוג אין סופי הוא לא קל. לי לפחות.
בסופשבוע זה בולט במיוחד.ביחוד בתקופה האחרונה ,כשרגלו מגובסת והוא מנוטרל מכדורגל עם החברים בחוץ כמו שהוא אוהב.
בבוקר מתנהלת בינינו שיחה ערה על ה-כ-ל . שהוא רוצה שאקנה "חיש גד" בחמישה שקלים שמצא על המדרכה ומפנטז שנזכה ברכוש רב....[ואני מסבירה לו על קצה המזלג על הסתברות...]שהילד הזה והזה שרבו איתו לפני שבועיים הם כבר חברים טובים מאד שלו....[ואני שמחה איתו..]שאחרי הורדת הגבס אני חייבת לקנות לו נעלי ספורט קוליות חדשות....[מבטיחה לו...]שנראה לו שבנים אוהבים מאד להסתכל על דוגמניות בטלויזיה....[ואני מרגישה שגיל ההתבגרות ההורמונאלי בפתח...]וגם שאלות מה דעתי על הא ודא..
תוך כדי בישול וקיפול אני לגמרי איתו,מקשיבה ומשתתפת עד ש...מרגישה שרוצה לנוח קצת,להיות עם עצמי קצת-מחשבות פרקטיות וגם מחשבות ברומו של עולם. ושקט. אני בסך הכל מאד אוהבת שקט.
אני מציעה לו לממש את התכנית המצויינת שהגה אתמול-למלא את חוברות העבודה חופש באנגלית וחשבון ו...לגמור עם זה.
10 דקות שלי עם קפה ומיד....הוא רוצה מנוחה מהחוברת ולשוחח איתי עוד.ועוד. ועוד.
ואני מרגישה שאני זקוקה לעוד לבד.נוכחותו הנחמדת תמיד רצויה לי,לא רק כי באימוץ אי אפשר להגיד "פוס" אלא היא באמת יקרה ורצויה לי. אבל לגבי פטפוט אני מבחינה שקיימת אצלי נקודת רווייה.
ואני יותר אסרטיבית בלומר לו שאני חייבת מנוחת שבת ,ואנא ממנו. והוא אומר "טוב אז רק משהו אחרון"והאחרון הזה הוא בכלל לא אחרון. כי אז הוא מתעצבן מאד על שאלה בחוברת שנדמה לו [רק נדמה לו] שאינו מבין....ואני שוב חייבת להתייחס. ואני קולטת שממש לא אכפת לו אם אתייחס בנועם או שאאבד בשלב מסויים סבלנותי-העיקר שלא אפסיק לרגע להתייחס אליו,שהוא ידע שהוא כל הזמן לגמרי בפוקוס שלי.
לפעמים אני עושה cut עם כעס,כשאני כבר באמת לא יכולה יותר...ואז אני מפחדת שאני פוגעת. שאני פורטת לו על נימים מאד ראשוניים,שהוא מרגיש אז פתאום מדי בודד ולא מוכל.
מאד רוצה תמיד להיות בשבילו. מוכנה גם לשלם על זה מחירים.אבל חוששת שכשאני שמה בפירוש את הגבול להתייחסות שלי-הפגיעה רבה ושורטת מדי.
לכם /לכן זה מוכר?
אמצע הלילה. מסיבות שונות אני ליד המחשב ולא עם ראש על הכרית.
מדי פעם אני כותבת פה שהייתי שמחה לראות התיחסות אל עצמנו,בהורו שלנו.
אז למה שלא אעשה זאת בעצמי....
הבן שלי אוהב מאד לנהל דיאלוגים. לו זה רק תלוי בו-הוא היה משוחח מזריחה עד אחרי השקיעה....
מדובר בילד מאד חכם,ודבריו דברי טעם בדרך כלל-עם הרבה יצירתיות דמיון ומחשבה . אבל כמובן שדיאלוג אין סופי הוא לא קל. לי לפחות.
בסופשבוע זה בולט במיוחד.ביחוד בתקופה האחרונה ,כשרגלו מגובסת והוא מנוטרל מכדורגל עם החברים בחוץ כמו שהוא אוהב.
בבוקר מתנהלת בינינו שיחה ערה על ה-כ-ל . שהוא רוצה שאקנה "חיש גד" בחמישה שקלים שמצא על המדרכה ומפנטז שנזכה ברכוש רב....[ואני מסבירה לו על קצה המזלג על הסתברות...]שהילד הזה והזה שרבו איתו לפני שבועיים הם כבר חברים טובים מאד שלו....[ואני שמחה איתו..]שאחרי הורדת הגבס אני חייבת לקנות לו נעלי ספורט קוליות חדשות....[מבטיחה לו...]שנראה לו שבנים אוהבים מאד להסתכל על דוגמניות בטלויזיה....[ואני מרגישה שגיל ההתבגרות ההורמונאלי בפתח...]וגם שאלות מה דעתי על הא ודא..
תוך כדי בישול וקיפול אני לגמרי איתו,מקשיבה ומשתתפת עד ש...מרגישה שרוצה לנוח קצת,להיות עם עצמי קצת-מחשבות פרקטיות וגם מחשבות ברומו של עולם. ושקט. אני בסך הכל מאד אוהבת שקט.
אני מציעה לו לממש את התכנית המצויינת שהגה אתמול-למלא את חוברות העבודה חופש באנגלית וחשבון ו...לגמור עם זה.
10 דקות שלי עם קפה ומיד....הוא רוצה מנוחה מהחוברת ולשוחח איתי עוד.ועוד. ועוד.
ואני מרגישה שאני זקוקה לעוד לבד.נוכחותו הנחמדת תמיד רצויה לי,לא רק כי באימוץ אי אפשר להגיד "פוס" אלא היא באמת יקרה ורצויה לי. אבל לגבי פטפוט אני מבחינה שקיימת אצלי נקודת רווייה.
ואני יותר אסרטיבית בלומר לו שאני חייבת מנוחת שבת ,ואנא ממנו. והוא אומר "טוב אז רק משהו אחרון"והאחרון הזה הוא בכלל לא אחרון. כי אז הוא מתעצבן מאד על שאלה בחוברת שנדמה לו [רק נדמה לו] שאינו מבין....ואני שוב חייבת להתייחס. ואני קולטת שממש לא אכפת לו אם אתייחס בנועם או שאאבד בשלב מסויים סבלנותי-העיקר שלא אפסיק לרגע להתייחס אליו,שהוא ידע שהוא כל הזמן לגמרי בפוקוס שלי.
לפעמים אני עושה cut עם כעס,כשאני כבר באמת לא יכולה יותר...ואז אני מפחדת שאני פוגעת. שאני פורטת לו על נימים מאד ראשוניים,שהוא מרגיש אז פתאום מדי בודד ולא מוכל.
מאד רוצה תמיד להיות בשבילו. מוכנה גם לשלם על זה מחירים.אבל חוששת שכשאני שמה בפירוש את הגבול להתייחסות שלי-הפגיעה רבה ושורטת מדי.
לכם /לכן זה מוכר?
