הרגשה מוזרה
יש לי ביממה האחרונה הרגשה מאוד מוזרה , אני מסתכל על עצמי ולא ממש רואה "אותי" , זה רק אוסף של חלקים , עכשיו החלק שכועס פועל , עכשיו החלק שאוהב , עכשיו החלק שחושב על הרגשות... אבל מי אוהב? מי כועס? מי חושב? והכי חשוב - מי בוחר? פתאום הכל מרגיש מוזר , אני מרגיש מנותק מאותם חלקים , אני מרגיש שהם לא אני. פתאום אני מסתכל על הכל מהצד , ואני לא בטוח מה אני מרגיש , אפילו החלק שרואה את הכל מלמעלה - גם איתו אני לא מזדהה , הוא חלק ככל שאר החלקים. וכל זה מוביל אותי אל השאלה - מי אני? מה נשאר מאחורי כל החלקים האלה שהם לא באמת אני? ואולי זה רק ניתוק רגשי ודרך אחרת להתמודד? אבל זו לא תגובה אופיינית לי , כשהאהבה הולכת אז כואב לי ואני מביע את מלוא עוצמת הרגשות , אך הפעם זה שונה. הרגשה שונה לגמרי מכל מה שהיה לי עד היום ואני כל הזמן אומר לעצמי - אני צריך להרגיש כאב , עצב , כעס , משהו! אבל אין שם כלום , ועם זאת יש שם משהו אחר. המיינד שלי אומר שזה מנגנון הגנה ואני מתנתק מהרגשות שלי בשביל לא להרגיש כאב. פתאום במקום כל הרגשות יש חלל ריק מחשבות עדיין יש , והרבה , אבל גם המחשבה לא מבינה איך אין הרגשה. או לפחות אין רגשות לפי ההגדרה הרגילה שלהם. עשיתי מדיטציה , בשביל להתבונן פנימה. ראיתי את עצמי בתור קרן אור , ושאלתי את עצמי - האם לקרן אור יש מודעות , או שהיא רק השלכה של השמש? בעצם היא בלתי נפרדת מהשמש , שמש יש רק אחת , אך יוצאים ממנה אינסוף קרני אור. האם המודעות הנפרדת של קרן אור היא אשליה? האם היא רק השלכה של האחד אל האינסוף? ומה מבדיל בין קרן אור אחת לאחרת , חוץ מכיוון ההשלכה שלה מהאחד? מי מרגיש? מי חושב את המחשבות האלה? מי נמצא מאחורי "אני" ?
יש לי ביממה האחרונה הרגשה מאוד מוזרה , אני מסתכל על עצמי ולא ממש רואה "אותי" , זה רק אוסף של חלקים , עכשיו החלק שכועס פועל , עכשיו החלק שאוהב , עכשיו החלק שחושב על הרגשות... אבל מי אוהב? מי כועס? מי חושב? והכי חשוב - מי בוחר? פתאום הכל מרגיש מוזר , אני מרגיש מנותק מאותם חלקים , אני מרגיש שהם לא אני. פתאום אני מסתכל על הכל מהצד , ואני לא בטוח מה אני מרגיש , אפילו החלק שרואה את הכל מלמעלה - גם איתו אני לא מזדהה , הוא חלק ככל שאר החלקים. וכל זה מוביל אותי אל השאלה - מי אני? מה נשאר מאחורי כל החלקים האלה שהם לא באמת אני? ואולי זה רק ניתוק רגשי ודרך אחרת להתמודד? אבל זו לא תגובה אופיינית לי , כשהאהבה הולכת אז כואב לי ואני מביע את מלוא עוצמת הרגשות , אך הפעם זה שונה. הרגשה שונה לגמרי מכל מה שהיה לי עד היום ואני כל הזמן אומר לעצמי - אני צריך להרגיש כאב , עצב , כעס , משהו! אבל אין שם כלום , ועם זאת יש שם משהו אחר. המיינד שלי אומר שזה מנגנון הגנה ואני מתנתק מהרגשות שלי בשביל לא להרגיש כאב. פתאום במקום כל הרגשות יש חלל ריק מחשבות עדיין יש , והרבה , אבל גם המחשבה לא מבינה איך אין הרגשה. או לפחות אין רגשות לפי ההגדרה הרגילה שלהם. עשיתי מדיטציה , בשביל להתבונן פנימה. ראיתי את עצמי בתור קרן אור , ושאלתי את עצמי - האם לקרן אור יש מודעות , או שהיא רק השלכה של השמש? בעצם היא בלתי נפרדת מהשמש , שמש יש רק אחת , אך יוצאים ממנה אינסוף קרני אור. האם המודעות הנפרדת של קרן אור היא אשליה? האם היא רק השלכה של האחד אל האינסוף? ומה מבדיל בין קרן אור אחת לאחרת , חוץ מכיוון ההשלכה שלה מהאחד? מי מרגיש? מי חושב את המחשבות האלה? מי נמצא מאחורי "אני" ?