מממ
טוב זו התפלספות כבר ברמות אחרות..
אמנם ואי הגיעה לזאפה בגיל מוקדם כדי לעשות שם "בית ספר".. אבל אל תשכח את האלבום הראשון שלו מייד אחריו.. flexable
יש כאלו שעדיין אומרים שזו היצירה הכי מעניית שלו.. למרות שהוא התפתח משם לדברים אחרים לגמרי.
שם כמובן שומעים את השתפעתו של זאפה על העניין..
אם נרצה בנקודה זו להקביל לקוויל (שלקחנו אותו כדוגמא פה), אז איפה הפלקס' שלו? עדיין לא יצא.
כיום רואים אותו בעיקר במגזינים ובכל מיני טיובים למינהם.. הוא עוד לא פרץ שום חסם ראשוני בתחום הזה ברמות האלו..
מסכים איתך שואי רק אחרי DLR פרץ קדימה, אבל זה עניין שיווקי יותר מאשר רעיוני~.
לגבי להמתין לקוויל, אני מוכן. נפגשים כאן עוד 10~ שנים? לבחון שוב (סגרנו).
התפתחות מנטאלית=התפתחות מוזיקלית - מסכים בהחלט. הזמן יעשה את שלו עם המוסיקה, אני מאמין גם כן, לנגנים צעירים, אני מסכים גם כן, רק שהם צריכים קצת BREAK שכרגע הוא לא נראה באופק.
אמר מקודם DEATH זו תקופה אחרת.. לא בטוח שהם יצליחו לעלות לתודעה כמו שואי\סטריאני\מלמסטין ועוד כמה כאלו עלו דאז. היופי שאלו גם היום מפורסמים ולא איבדו שום דבר מהמג'יק שלהם.. וזה לא טרוויאלי
ואולי בגלל זה אנחנו מוצאים את עצמנו משווים אותם לאחרים שצצים כיום..