מותר להיות חלוקים.
אני מעריך שאם המפלגה שלנו תלך לאופוזיציה, אנחנו נהיה אופוזיציה גרועה! נסתבך במאבקים פנימיים, פרס יפרוש מהפוליטיקה כי באמצעות 2 הרצאות בחו"ל, הוא "דופק" משכורת של קדנציה שלמה... מיצנע יחזור לעירית חיפה (הרי בשביל זה הוא לא התפטר, לא?) ומי יגרוף את הקופה? מרצ!!! הם כנראה יהיו האופוזיציה הלוחמת, בעוד אנו נשתרך מאחור... גם כשהאמת אינה נעימה, היא נשארת אמת, האמת שלי. כמוך, גם אני הייתי רוצה שנקבל הרבה מנדטים ואנו נרכיב את הממשלה. אבל הסקרים מנבאים אחרת. אם ערב הבחירות יתברר עפ"י סקרים שיש סיכוי שאנו נרכיב את הקואליציה, אפילו סיכוי קלוש, ללא ספק שאבחר עבודה! אבל באם יתברר שלא? אז אני נכנס למוד של מיזעור נזקים!!! לא הנזקים של המפלגה שלי, אלא הנזקים שלי. אז הבחירה למפלגה שלי, בעצם הופכת ללא רלוונטית. כל זה היה משתנה לא היה חוזר בו מיצנע מהחלטתו שלא להצטרף לממשלת אחדות חילונית!!! אם מיצנע לא מוכן להענות לבקשת בוחריו שכן לשאוף לקואליציה כזאת, בהנהגתו או שלא בהנהגתו, מדוע שבוחרין יענו לבקשתו להגדיל את כוחו באופוזיציה? מיצנע חייב להבין כי גם במפלגת העבודה יש "יתנו - יקבלו"... אם מיצנע ילך איתנו, נלך איתו באש ובמים. אם מיצנע לא יבוא יתנו, התמיכה בו די מוטלת בספק, יש אלטרנטיבות.