הקשבה

[בדיחהקוסמית]

כל הזין בזן (ועוד נמשל...)

ואל תיקשר בבקשה למילה

היא לא נקשרה אליך... מסכן האריה, רק עין אחת

רואה דו-מימד מזכיר לי את מגילת אסתר, שם מרדכי היהודי מסרב להשתחוות להמן הרשע ברוח "ונהפוך הוא" בעצם המן הזן-מאסטר דורש ממרדכי לוותר על האגו ולכרוע בפני האני הגדול, מרדכי מסרב, ומתוקף השתוקקותו להציל את עמו הנבדל מעמים אחרים (חלוקה דואלית והיצמדות פיזית) שולח את אחייניתו להתחתן עם המלך אחשוראש (צ'אקרת המין משתלטת על המיינד/ראש) ששולט מהודו ועד כוש. המניפולציה מוכתרת בהצלחה, הראש משתכנע ומצווה על השמדת המן המאסטר! ונתלים לא רק המאסטר המן, אלא גם כל השושלת - בניו הרוחניים נזירי הזן כולם עד האחרון שבהם ויזתא. וליהודים היתה שמחה וצהלה וכבוד וייקר - התשוקות מנצחות אבל יש מוות רוחני וחוכמת הזן אובדת לאלפי שנים (עד אשר אינקה קורא את ההודעה הזאת)

להתחיל לטפל בהגדה?

 

[אינקה]

כך אני מכיר את התרגול הזה

התרגול בזן הוא "רק לכרוע" ללא שום משמעויות דתיות או ערכיות וברוח זו מלמדים גם להתייחס לפעולה הזו, וכך אני גם מתייחס אליו - כעשייה/תרגול בלבד. אגב, השתחוות היא לטעמי שמה של הקידה העמוקה ל 90 מעלות. אבל בלי להכנס לתוך כל הפרשנויות הללו דיברנו על התפקיד של ההשתחוויות/כריעות בתרגול כדרך להוריד את האנרגיה "למטה" ולנקות את ההכרה לפני התבוננות. בהקשר הזה איני מוצא פסול בכל טכניקה אחרת שתעשה את העבודה אם זה טאי צ'י, ריקוד סופי או ריצה מהירה. העיקר שזה עובד ולא משנה איך קוראים לאושו שהביא את זה להמונים.

 

[Shuye]

הייתה תקופה שהייתי עושה מנטרות

והייתי מאוד רגוע ולא חושב הרבה, אבל מצד שני הרגשתי שהמוח שלי מתנוון, החיים שלך לפתע סובבים סביב משפטים מרגיעים.

הייתי מאוד רוצה ללכת וללמוד ויפאסאנה, אבל אני לא חושב שאני מוכן לקורס כל כך אינטנסיבי של מדיטציות כל היום במשך 10 ימים, היום למשל קמתי ב10 וחצי ואני צריך ללכת לעבודה ב1 וחצי ואני עדיין מושך את החצי-שעה מדיטציה שתיכננתי לעשות הבוקר.

הכל עניין של תרגול, אבל אני עוד צריך להתחיל מאיפשהו, אני צריך עוד להבין מה זאת בעצם התבוננות ואיך אני מתחיל ליישם אותה עם המחשבות והתחושות גוף.

 

[אינקה]

מי אתה?

ההצעה שלי היא כזו: כוון את המודעות שלך לעבר תחושת האני שלך, אל מה שאתה חש כעצמך - ושאל: "האם התחושה הזו היא אני? מה הקשר ביני לבינה?" את הבירור עליך לעשות בדקויות של תחושה ולא במילים, כמו שאתה נניח מנסה להתרכז ולהבחין דרך התחושה האם מגרד לך באצבע אחת ברגל או בסמוכה לה. כמה שתוכל להתכוון באופן מלא ומדוייק יותר אל תחושת עצמך כך הבירור הזה יהיה יעיל יותר. אם עולות כל מיני מחשבות ואפילו תשובות שכליות לשאלה ששאלת כוון אליהן את "פנס" תשומת הלב ושאל לגביהן את אותה השאלה, עשה את אותו בירור תחושתי וכך הלאה והלאה.

 

[Shuye]

האם הביקורת העצמית היא אני?

בסופו של דבר המילים הן אלה שמבטאות את התחושות, כמו תובנה שהיא באה אליך ממילים שלא נובעות מהמכניות של השכל, למה אי אפשר פשוט להיות קשוב למילים ולבדוק אם הן באות ממקום אמיתי וכנה? תודה נשמע לי אחלה תרגול, אני אנסה את זה.

 

[אינקה]

בהצלחה

אתה תגלה זאת בעצמך

 

[בדיחהקוסמית]

איזה מצחיקול

אלה לא המחשבות שלך!

אתה משוכנע שאתה חושב ואתה שולט ואתה אתה אתה

תשכח מכל דעה מוקדמת שיש לך ותבוא בלי ציפיות או ידיעות (כולל כל מה שאתה קורא כאן חחחחח) כשאתה נעשה מודע לעצם זה שעוברות בך מחשבות ברגע הזה, קח מרחק אחורה - יש פה מחשבות שעוברות בסך, צועדות ימין-שמאל שמאל-ימין. אל תנסה להעיף אותן קיבינימט (פארדון מיי פרנץ'), הן צועדות מולך, ואין איתן בעיה, עוד אובייקט. אז אוקיי, רוב הזמן אתה שקוע וטרוד במחשבות כאלה ואחרות, והמרחק הזה בינך לבינן לא קיים למעשה, נו פרובלם אבל בשנייה שבה אתה מודע למחשבות אפילו טיפה, תגדיל את המרחק הזה על-ידי תשומת לב אדישה אליהן, מין סקרנות כזאת.. אההה תראו אותן, איזה חמודות, לא יודע מה הן עושות כאן, של מי הן? מישהו איבד מחשבות?

תגלה "ישות" משוגעת (תת המודע?) שאין לך עליה שליטה של ממש, תוותר גם על מאמץ לשלוט בהן, הן לא שלך אלא אם אתה נמשך אליהן. ומה שקורה איתן יקרה, בלי התערבות. התוצאה היא שמעגל התגובות הרגיל עשוי להיחתך ולו לרגע קט, ואז התבוננות אפשרית, כמו גם אי הזדהות

עוד סיפור שאתה מספר לעצמך שלא במודע הוא שהמחשבות שעולות הן סופר-חשובות ואסור בתכלית האיסור לוותר עליהן, כי אוי-ובוי מה יקרה אם נאבד את הרסן לרגע, המחשבות והביקורות הן מה שמחזיק אותי מליפול לתוך הלא-ידוע. אבל זה בדיוק מה שמחזיק אותך מליפול למציאות

 

[Shuye]

הצרפתית שלך לא רעה ../images/Emo3.gif

אתה הגעת להבנה שהמחשבות שלך הן לא שלך? איך? מה גרם לך להגיע להבנה היקרה הזאת? אולי היום אני פחות מזוהה (או פחות מתרגש) מהמחשבות שלי, אבל עדיין לא ברמה של זה לא אני, וכל מה שקורה שם לא אמיתי, אז מי בעצם עומד מאחורי כל המחשבות האלה? נראה לי נורא מסובך להתחיל באמת לתת למחשבות פשוט להיות במקום לחפש לשלוט ולערער עליהן, נראה לי לא "אני".

אני באמת מחפש שליטה על עצמי ועל המחשבות שלי. וכשאני חושב על האפשרות של לא לחפש שליטה אני מיד מתחיל להרגיש פחד, לאבד את השליטה, לאבד את הזהות.

נראה לי שזה מה שהכי מפחיד אותי, לאבד את הזהות ואת המוכר והידוע......

 

[אישה ממאדים]

זו נקודה מאוד מהותית

וזה חלק חשוב מהדרך, בעיני: להבין כמה מעט שליטה יש לך, בעצם, ולחיות עם זה בשלום. ולהבין כמה זהות היא דבר נזיל, משתנה, ניתן לפרשנות - ולחיות גם עם זה בשלום. הנה לך אובייקט להתבוננות, לא רק במדיטציה אלא לאורך כל היום - איך אתה משחק עם העניין הזה של השליטה.

 

[בדיחהקוסמית]

אם ככה, מיסייה

אל תנסה להשתנות

מה אתה צריך את זה? זה מסוכן! לפחות יש לך משהו מוצק להיאחז בו...לפחות אתה יודע מי אתה

שלי, לא שלי, זה לא העניין. מוצא חן בעיני המושג זהות מזויפת שמוטי הזכיר. כשנאחזים במחשבות, בעצם הן בעלות הבית והן מתפעלות אותה זהות. אפשר להגיד - אני שייך להן חחחחחחחחח אומרים, שהאדם שייך לחתול, ולא החתול לאדם...

אגב, אם תבין במילים (במחשבות) אנשים אחרים, תורות אחרות, האם באמת הבנת? או ששוב מצאת דרך להכניס עוד משהו לתוך התחום המוכר והידוע? כי הפריע לך שישנם דברים לא ידועים שמאיימים על הזהות והשליטה?

יום חופשי שיהיה לך ולכל בית ישראל ולכל היצורים, כן יהי רצון במהרה בימינו, אמן

 

[Shuye]

לא לנסות להשתנות? ../images/Emo5.gif

אמרתי שאני מפחד נכון, אבל אני לא רוצה שזה מה שיעצור אותי ! מבחינתי הגעתי לעוד שלב בהתפתחות האיטית שלי.

 

[Shuye]

עוד משהו שמצאתי

בפורום מדיטציות ואנרגיות בהייד פארק, של מישהו בשם לטאה מדבר על ה"מי אני" הזה.. מעניין לקרוא, זה הביא לי הרבה השראה אתמול בערב: הוא נשאל איך עושים מדיטצית "מי אני", "יש המון דרכים לעשות את זה... חוץ ממה שאני אכתוב פה אפשר גם למצוא הסבר טוב אצל אושו, וגם אצל מקורות שקשורים בזן. "מי אני?"... יש לשאול את השאלה. רוב האנשים כשמפנים אליהם את השאלה הזו לא באמת שואלים את עצמם, אלא המוח שלהם שולף להם באוטומטיות איזו תשובה מוכנה, כשרמת ה"יציבות" והקיבוע של התשובה משתנה מאדם לאדם. אז בכדי לשאול את השאלה באמת, צריך שהשאלה "תתקיים" בתוכנו, ז"א שבאמת נבין ונרגיש ש"אנחנו" לא יודעים... לכן השלב הראשון אצל רוב האנשים הוא לנקות את הרעיונות שקיימים לגבי הזהות העצמית. הדרך היא דרך השאלה "מי אני?", שואלים ורואים מה עולה בתור תשובה... נניח המקצוע שלך או מה שעשית בחיים. מסתכלים ובוחנים, זה באמת אני? בדרך כלל נמצא איזה קול באדם, שנובע מחלקים מסוימים שמזהים אם התשובה הזו היא אמיתית או לא. אבל אפשר גם "לפסול תשובות" עם הרציונל. אותו הדבר גם עם תשובות שיגיעו בהמשך... נגיד רגשות/מחשבות או הגוף. וכדאי לעשות את זה בעדינות ולא מתוך פאניקה. אחרי שמסתכלים ואין תשובה בנמצא זה יכול ליצור בילבול מסוים אבל קיימת גם בהירות מסוימת. לדעת שאתה לא יודע זה מקום טוב להיות בו... פה מתחילה הטכניקה למעשה, כששואלים "מי אני?" והשאלה נשאלת באמת, אנחנו כבר לא מחפשים תשובה מיידית אלא מחפשים את השאלה, והשאלה מטבעה היא משהו שפותח... לא סוגר ומצמצם. זהו מצב של הקשבה גדולה. אם יש תשובה מוחלטת לשאלה אני לא יודע להגיד לך אבל נראה מהניסיון שזה מועיל מאוד. אפשר לעשות את זה בכל מצב אבל עדיף להתחיל מישיבה בעיניים עצומות. אם מישהו מרגיש לא יציב בנפשו אז אני לא בטוח אם כדאי לו לתרגל את זה ורצוי לבדוק את זה יותר לעומק. לגבי השפעות, בטכניקה הזו במיוחד זה מאוד אינדיבידואלי ומשתנה כל הזמן, וחוץ מזה גם עדיף פה עוד יותר לבוא בלי ציפיות כלשהן שממש יפריעו (אם קיימת ציפיה למשהו מסוים אז אי אפשר להקשיב באמת כי הציפיה סוגרת אותך על משהו מסוים שהוא בהכרח לא נכון"

 

[barak001]

לטאה

 

[בדיחהקוסמית]

זאת הבחירה שלך ../images/Emo13.gif

עכשיו הא לך תרגיל מעניין תזרוק לפח את כל מה שאני אמרתי או אחרים אמרו בשרשור הזה. סתם מילים שנכתבו על מסך אי-שם, חסרות חשיבות. מה שקיים מבחינתך הוא אתה. רק תתבונן בתגובות שלך, במה שאתה כתבת כתשובה להודעות דמיוניות למחצה. אולי תמצא בכך ערך כלשהו. כי בסך הכל רוב האינטראקציה כאן היא מין לחיצה על כפתורים לא מודעים או הצבת מראות בפנינו. שים לב מה התעורר אצלך בפנים בכל פעם ואיך אתה רואה את עצמך

תקבל תמונת פורטרט חלקית עוד דבר קטן... האדם רוצה להשתנות, להיהפך למישהו אידיאלי, להתפתח למשהו אחר. האם הוא באמת יכול לדעת למה להיהפך? זה מוכוון עתיד ודמיון, ואולי עוד נסיון של האגו להיצמד ברגע הזה - כל שאתה יכול הוא - להיות (כמובן גם את הפסקה האחרונה אפשר לזרוק לפחחחחחחחחח)

 

[Shuye]

אבל איך אפשר להיות בטוח..

שאני לא אעוות את מה שאני רואה? את איך שאני רואה את עצמי? גם אם אני באמת יתאמץ שלא לשפוט ולבקר, "אני" עדיין קורא את "עצמי", לא?

 

[בדיחהקוסמית]

../images/Emo13.gif

בהחלט, מה שתראה תראה אין בטחון בשום דבר, אבל במילא לא מדובר בעיוות כי אין השוואה כאן עם "איך שאני אמור להיראות" אתה מציב מולך מראה ומסתכל. מה שהעיניים רואות - יופי, זה מה שאתה יודע על עצמך היום

 

[Shuye]

אבל אבל אבל... ../images/Emo163.gif

יש כאן השוואה עם איך שאני רוצה להראות.. חח

 

[בדיחהקוסמית]

חחחחח

איך שאתה רוצה להיראות - זה כבר עסק שלך, אל תערב אותי.. בלי לערב הורים וחייזרים! מה שאמרתי בסך הכל הוא שים לב מה התעורר אצלך בפנים בכל פעם ואיך אתה רואה את עצמך למשל האם התעוררה אצלך כתוצאה מהודעות של אחרים התנגדות? משיכה? פחד? כעס? שיתוק? התלהבות? אמונה? ספק? ומה אתה רואה בעצמך דרך מה שכתבת? לא איך שהיית רוצה להיראות, אלא מה יש

 

[Shuye]

האמת שלאחרונה קרה אצלי שינוי

התחלתי פחות לחשוב.

כתבת: "אגב, אם תבין במילים (במחשבות) אנשים אחרים, תורות אחרות, האם באמת הבנת? או ששוב מצאת דרך להכניס עוד משהו לתוך התחום המוכר והידוע? כי הפריע לך שישנם דברים לא ידועים שמאיימים על הזהות והשליטה?" כן אתה צודק, אבל אתה מדבר על שני דברים.. מוכר וידוע כנגד זהות ושליטה, האם יש קשר ביניהם?

 

[בדיחהקוסמית]

אוקיי

קודם כל, חשיבה אינה חטא או פשע נגד הרוח

המוח החושב הוא כלי מדהים בעוצמתו. הוא יכול לשמש להרס עצמי או ליצירה אלוהית הזהות שלך היא "מי אני" שכרגע אתה מאמין בו. יכול להיות שתשאל את השאלה ותסתפק בחלק מהתשובות הבאות - כן, אני רופא, אני בעל, אני אבא, אני בן, אני חבר, אני אויב, אני ברוך בוזגלו, אני מרוקאי, אני יהודי, אני זכר, אני יפה, אני חכם, אני חלש, אני הגוף הזה, אני המוח הזה, אני האנרגיה הזו, הנשמה הזו, ניצוץ אלוהי וכן הלאה. בדרך כלל מה שקורה הוא שאנחנו מאמינים בזהות מסוימת בזמן נתון. עכשיו בא בודהה או בא קרישנה ושליחיהם ומספרים לנו סיפורים על הארה ושחרור וסוף לסבל וחיי נצח אלוהיים. מגניב. אבל בשביל באמת לעבור טרנספורמציה צריך להשאיר את הפקלאות בחוץ בדלת. ובכלל זה מסתורין ואי אפשר להניח מראש מה מעבר לסף. וזה מאיים על הזהות - לוותר על מי שאני מאמין שאני נראה כמו התאבדות. אז אני משחק עם עצמי ומקבל את המילים והדיבורים של המורים הרוחניים, ואז מפרש אותם לנוחותי כך שאוכל להמשיך עם הידוע והמוכר. כי המטרה של האגו היא לשמר את עצמו, את הזהות, ולתחום את החיים במרחב מוכר, אחרת מה יקרה? דוגמאות קלאסיות הן הפרשנות שכל אחד נותן לאלוהים או להארה - הצורך להכניס את המסתורין הגדול לפילטר של האגו