הקניית הקריאה

[פלגיה]

שאתה מחליט שמשהו "רע"

כי זה היה רע לך, ולא כי זה רע לילדים שלך. גם מי שמכניס אוטומטית למסגרת "רגילה" בלי לחשוב דקה על טובת הילד - זה בעייתי בעיני.

 

[נועה לביא]

כל עוד לא אוטמים את העיניים

ומסברים לראות שטובת הילד אינה בברירת מחדל, ברירות מחדל נראות בעיני דבר מאוד טבעי.

 

[תּמר]

ההבדל הוא שבחיים את בוחרת את המסגרת

ואת מחליטה שאלו חוקים שאת מוכנה להתמודד איתם, גם אם לפעמים זה מציק ומעיק. את בית הספר - לא הילד בחר. בניגוד לאוניברסיטה, לדוגמה, הילד לא יכול לבחור ללמוד נושאים שמושכים אותו - הוא מחוייב גם לשיעורים לא מעניינים או עם מורה משעמם, ולא רק זה - גם מכריחים אותו להמשיך ולהכין שיעורים גם בזמן החופשי שלו בבית.

 

[פלגיה]

בחירה בעירבון מוגבל

לא כל מי שמעוניין לעבוד במקצוע מסויים מעוניין ללמוד לשם כך באוניברסיטה, ולא כל הקורסים באוניברסיטה, ובוודאי שלא כל הנהלים ניתנים לבחירה. בקיצור - תמיד צריך לבלוע צפרדעים ברמה זו או אחרת.

 

[נועה לביא]

כן, אבל

אלא אם את חסידה של אוכל צרפתי, אז זה לא שבחיים את תוסיפי לעצמך באופן מלאכותי יותר צפרדעים לאכול מאלה שאת ממילא אוכלת מעצם היותך חיה ומתקיימת, לא?

 

[ציפי ג]

מחוייב?

זו החלטה של ההורים. אם ביה"ס לא מתאים לילד וההורים מכריחים אותו ללכת לשם, זו בעיה הורית, לא בעיה מערכתית. וכך גם לגבי ש"ב. אם ההורים מכריחים ילד שלא רוצה (אבל יכול) להכין ש"ב, זו החלטה שלהם. הם לא מחוייבים לחייב את הילד. הם יכולים למרוד. אבל הם רוצים להיות חלק מהמערכת. הבעיה היא של ההורים, לא של המערכת. לו יותר הורים היו מורדים, המערכת היתה מתגמשת בסופו של דבר. לגבי מורים ונושאים משעממים - שלא חסרים, יש נושאים שהגם שהם משעממים את ילדי ואותי, חשוב לי שילמדו וידעו וחשוב לי לדעת וללמוד. יכול להיות שאני אאפשר לילד ללמוד אותם בדרך אחרת ולא במסגרת ביה"ס אבל בורות לשמה לא נראית לי הגיונית.

 

[תּמר]

יש מרחק גדול בין בורות לשמה

לבין לימודים מטריחים. ילדי לומדים המון לבד - הרבה יותר ממה שלמדו בבית הספר.

 

[ציפי ג]

ניסיתי לחשוב איזה מקצוע היה מטריח

הגעתי למסקנה שנושא אחד בלבד אוכל להגדיר כמטריח אותי- וזה דקדוק. לא הצלחתי להבין את הצורך בבנינים פעלים משקלים וכד' ועד היום אני לא יודעת למה אדם דובר עברית כשפת אם, צריך לדעת את כל הנושא הזה (עולים אני מבינה גם מבינה). כל שאר הנושאים שהטריחו אותי כתלמידה - כולם ללא יוצא מן הכלל היו כחרס ביד היוצר. ברצותו מעניין ברצותו משעמם. למדתי היסטוריה עם המורה כי משמעממת בעולם. אני חולת היסטוריה. קוראת ספרי היסטוריה להנאה, ותמיד קראתי את הספרים עוד קודם ללימודים. כך גם ספרות - מקצוע בו המורה הצליחה לדכא בי את הרצון להתעמק בכל ספר ספרותי, אבל כשהגעתי לאוניברסיטה ולמדתי ספרות עם מרצה טובה - גיליתי את היופי שבנושא. היינו - המקצוע אינו מטריח. מי שהופך אותו למטריח הוא המעביר. וכאן אנחנו נכנסים לסוגיה כבידה וקשה. כי למשל, אני אהבתי מאז ומעולם מורים מאתגרים. מורים שעמדו והקריאו את המחברת של שנה שעברה לא היו אהובים עלי, שנאתי להכנס לשיעורים שלהם, ולא למדתי מהם רבות, אלא רק מלימוד עצמי. לעומת זאת, מרבית חברותי לספסל הלימודים, למן חטיבת הבינים ועד לאוניברסיטה, אהבו את המורה "המקיא". זה שאם תקחי מחברת של תלמיד משנה שעברה, תקראי את אותן בדיחות. מורה שדרש מינימום של הפעלת מוח נחשב בעיניהן כאיום ונורא. אז למי צריכה מערכת החינוך לשאוף? למורה נוסח המורה ב"פרשת גבריאל תירוש"? "להיה שלום מסיטר צ'יפס"? או למחשב דמוי אדם היודע לפלוט נתונים? לא זו אף זו, אנחנו נכנסים כאן לשדה המוקשים של חומר הלימוד. האם העובדה שמורה מלמד חומר בצורה משעממת ומטריחה עושה את החומר לחשוב פחות? האם העובדה שהמורה שלי לגאוגרפיה ידעה את הנושא על בוריו, אבל שעממה אותי כך שכל אשר יכולתי לעשות בשיעוריה היה לדמיין את מעשה השובבות הבא שיעיף אותי החוצה בטיל, עשה את הנושא לפחות חשוב? לדעתי, אבן היסוד של בית ספר הם המורים. כל עוד מערכת ברירת המורים תעשה ברשלנות כפי שהיא נעשית היום מצבינו יהיה רע ומר. אבל זה לא סותר את הצורך בלימוד מקצועות הלימוד שנלמדים היום (ונלמדים מעט מידי לדעתי). ומה על ילדי לעשות כשהם משתעממים בשיעור? הם יוצאים עם ספרים מהבית כדי לעשות בשיעורים ככל העולה על רוחם, אני מוכנה שהם ישנו בשיעור, ואני גם חושבת שלדעת מה גורם לאדם אחד לענין אותך ולאדם אחר לשעממם אותך, זה פרק חשוב בלימוד. היות והמורים בבית הספר של ילדי מהווים יחסית דמויות חינוכיות, ולי חשוב מאוד הפן החינוכי, אז השעמום הנלווה לשהיה בשיעורים שלהם, מטרידה אותי פחות. ההרגל להתמודד עם חומר משעמם הכין אותי טוב מאוד לבגרות, בה, למעט הוראת פלדנקרייז, לא עסקתי במקצוע שעניין אותי עד היום.

 

[תּמר]

אני מסכימה שזה תלוי במורים

אבל אולי שינוי השיטה יוכל לעשות טוב למערכת הזאת. אם , לדוגמה, תלמידים יוכלו לבחור עם מי ללמוד - אולי המורים יצטרכו לעשות מאמץ גדול יותר לעניין את התלמידים, ואולי התלמידים ירגישו אחראים על הלימוד ולכן לא יפריעו בשיעורים. אותי שיגע שלעסו חומר שכבר למדנו. מצד שני - הרבה בנות התייחסו לחומר כאל חומר חדש (לפי השאלות ששאלו) אז כנראה יש סיבה לכך שחוזרים על החומר. אז מורים לא הרשו לעסוק בדברים אחרים בכיתה - וזאת בעיה קשה לתלמידים עם הפרעת קשב, שלפעמים התעסוקה במשהו אחר עוזרת להם להתרכז. אני מניחה שהיום מרשים לתלמידים לעסוק בענייניהם בזמן השיעור. באופן אישי, אני חושבת שכמעט כל דבר יכול להיות מעניין. לא נראה לי שיש נושא שישעמם אותי באופן עקרוני, אבל יש שיעורים ש"יחסלו" אותי. ובנוגע לחיים - אני אישית בחרתי במקצוע שמעניין אותי, כדי שלא אאלץ להתמודד כל החיים עם דברים שלא מעניינים אותי. אם בוחרים מקצוע לפי מדדים אחרים (רמת הכנסה, לדוגמה) יכול להיות שצריך לבלוע יותר צפרדעים.

 

[צוציקגדול]

לא יודע עם זה קשור למורה ולאישיותו,

אולי כי אני לא זוכר בשום צורה ואופן את המורים שלי למקצועות שהיו מחוקים אצלי וקבלו יחס רציני יותר לאחר מכן. חוץ מהנטיה הריאלית שנשארה וגובתה בלימודי מתמט' ומחשבים מקצועות כמו אמנות, ספורט ומוסיקה היו מחוקים אצלי ולא זכו לכל התייחסות רצינית, התייחסות זו השתנתה לגמרי החל מהצבא ששינה את היחס שלי לגוף שלי ואמנות ומוסיקה שנלמדו וזוכים לתשומת לב רצינית החל מהאונ' (בעיקר בלימודי הקפיטריה במח' לאמנות...

)

 

[ציפי ג]

אני בחרתי בלימודי משפטים

כי אהבתי מחשבה משפטית ועודני אוהבת אותה מאוד. ואולם העיסוק במשפטים שונה מאוד מהעיסוק בלימוד משפטים, ובזה עסקתי כמעט 12 שנה עגומות מאוד, מדלית ברירה. כיום אני עובדת בתחום אחר, באמת בשל פרנסה, והוא לא מי יודע מה מרתק, אבל בשל היותו מספק את צורכי ילדי, אני סותמת את האף. ובין לבין אני עוסקת בפלדנקרייז ומברכת "ברוך מחיה המתים".

 

[Kalla]

מסכימה עם רוח דברייך, ציפי.

אגב, קוריוז: דווקא בתיכון הייתה לנו כיתה ברמה מאוד גבוהה, כזאת שירקתי דם בשביל לסיים אותה בצורה סבירה, ולכן שם לא נתקלתי בתופעות האלה, אך כשהגעתי לאוניברסיטה הייתי בהלם כשראיתי, למשל, שסטודנטים שסיימו בתי ספר אחרים לא יודעים בכלל לסכם. חברות שלי רשמו את הבדיחות של המורים, רשמו את אותו הדבר מספר פעמים, וכו', כך שבסוף, כשהיה צריך ללמוד למבחן הן לא הצליחו למצוא את הידיים והרגליים ולברור את התבן מהמוץ. מה שקרה בסוף שכולם היו לומדים מהסיכומים שלי. ומה אם גם אני לא הייתי יודעת לסכם?

 

[פלגיה]

אני למשל לא יודעת לסכם

כלומר לא יודעת לעשות זאת במקביל להקשבה. המחברות שלי ריקות - והראש היה מלא. זכרתי הכל כי הקשבתי באופן פעיל. הייתי צריכה לעשות משהו במקביל - כמו לקשקש במחברת, אבל בשום אופן לא לסכם את השיעור. ואני מסכימה עם ציפי שמורה יכול להחיות מקצוע או להרוג אותו. אני לא מסכימה לגבי אי הנחיצות של לימוד הדקדוק. מורה טוב (כמו אמא שלי

) ילמד גם דקדוק ולשון בצורה טובה, שלא תותיר ספק בנוגע ל"בשביל מה צריך את זה".

 

[Kalla]

גם אני לא מסכימה בנושא הדקדוק

אך מסכימה עם הרוח הכללית לגמרי מי זה מורה טוב. ולגבי סיכומים - גם אני מכירה מישהו שמחברותיו היו ריקות והמוח מלא. זה מראה על מנת משכל גבוהה ביותר. רובנו אנשים מהישוב וזקוקים לסיכום מסודר כדי לחזור על החומר ולהפנים אותו.

 

[ציפי ג]

גם אני כמוך

סיימתי כעת 3 שנות לימוד ללא מחברות. אבל אם מישהו רוצה לדעת מה המורה אמר, באו לשאול אותי. כי בורכתי בזכרון שמיעתי מעולה. אני לא רק זוכרת את הדברים, אלא אם מעט ריכוז אני גם זוכרת את הטון של הדברים ואת המקום שהמורה עמד בו כשאמר את דבריו. היכולת הזו שלי עזרה לי רבות בלימודים באוניברסיטה, אבל גם גרמה לכך שלא עיינתי בהרבה חומר כתוב שהמורים השתמשו בו, ולכן לא ידעתי לענות על שאלות אלא אם כן הנושא הועלה בכיתה. בהחלט העדפתי לקרוא ספר טוב על פני מאמר משעמם, ואם לא קראתי את המאמר, לא ידעתי את שכתוב בו, אז למרות שידעתי טוב מאוד את החומר שנלמד בכיתה, קשה לי לומר שידעתי את כל שהייתי צריכה לדעת. מבחינתי כל כלי עזר שעוזר לתלמיד ללמוד הוא ראוי. בין אם זה שימוש בזכרון שמיעתי, ראייתי, שימוש בעפרון כמקפצה למחק שנופל על הרצפה, כדי לשנן את לוח הכפל, וכד'. ומורה שמחייב ילד, שיכולת הקליטה שלו היא שמיעתית, לכתוב, גורם לו נזק רב.

 

[תבשיל קדרה]

../images/Emo32.gif

תבן ומוץ שניהם השארית הלא רצויה. רוצים "לבור את הבר מן המוץ" (סביר שאיני מדייקת, אבל הרעיון - הבר הוא התבואה, הגרגרים, והמוץ/תבן האו הקש שנשאר).

 

[Kalla]

יש ניב כזה

"לברור (או לבור) את התבן מהמוץ" שפירושו to separate the wheat from the chaff, כלומר להפריד בין הטוב לרע, בין המועיל לחסר הערך. גם הניב שהצעת קיים, ואת צודקת שהוא באופן עקרוני כנראה גם ההגיוני יותר, אבל משום מה הצורה שאני השתמשתי בה יותר נפוצה. מצרפת הסבר

 

[תבשיל קדרה]

למה זה נפוץ? לוידעת.

זו לא הטעות הנפוצה היחידה. (זו, אגב, הסיבה שהערתי כאן - שזה מידע שימושי לכולם)

 

[Kalla]

לא הייתי מגדירה את זה כטעות.

זה אמנם מבוסס על פרשנות קצת דחוקה יותר, אך עדיין לא מוטעת מהיסוד. אגב, לא מעט מילים או ביטויים שהחלו כטעות או כשיבוש השתרשו בלשון והפכו עם הזמן לתקניים. אין לי כרגע דוגמאות בזכרון, אך בפירוש נתקלתי במספר מקרים כאלה.

 

[תבשיל קדרה]

למען הסר ספק

איני דוגלת בבורות לשמה. "למידה בהנעה של הילד" אינה מובילה לבורות. (או על כל פנים - אילו הייתי חושבת שזה מוביל לבורות, הייתי שוקלת את מעשי שנית).