תנודה חזקה מצריכה פתרון משותף
נדמה לי שלא מעט אנשים מצליחים לזהות את האוטיסטים כמי שסובלים מתנודות מאוד קיצוניות יחסית
ככל שהתנודה קיצונית יותר ככה המשקל של הרכיב ההדדי בפתרון הוא יותר משמעותי
ולכן,אוטיסטים מצד אחד יותר מנותקים ופחות פגיעים לשטויות של החברה אבל זו תהיה טעות להסיק מכך שהפתרון למצס הוא רק אצלם ולא אצל הסובבים
מאוד יתכן שבדיוק ההפך הוא הנכון
שתלותו של האוטיסט,בדיוק או לפחות גם,בגלל הקיצוניות שתיארת,זאת שאפילו באקדמיה מזהים כמעברים אבסולוטים בין זהות להזדהות,בראיה ובהכרה ובתגובה של מישהו אחר היא אבסולוסטית
וזאת גם הסיבה שרוב האוטיסטים אם לא כולם מעבירים את כל חייהם בניתוק (ההשתתפות שלהם,קיימת,אבל אין לה שום הדהוד בסביבה, היא צורנית ואינה מהותית,בוודאי הרבה פחות מהותית מזו של האספים שברובם הגדול חולקים ומפנימים חלק גדול מערכי החברה הנוכחית)
ולכן אני מתייחס להיבט החברתי כמוחשי יותר דווקא בשביל האנשים המנותקים יותר (הרי זאת הסיבה מלכתחילה לניתוקם)
כשאומרים היבט חברתי אין הכוונה שאוטיסטים אמורים לצאת למסיבות וסרטים ומסעדות ולהיות פופולרים
לפחות אני לא מתכוון לזה
ממש לא (זאת אחת הבעיות שנ"ט כל הזמן מנסים לשמח אוטיסטים דרך שיתופם בתבניות שמשמחות אותם,מה שנקרא בטעות שילוב,נ"ט,כידוע,הם לגמרי אטומים)
ב"היבט" חברתי אני מתכוון לכל ההנחות שעומדות ביסוד האלמנטים שמרכיבים את השפה והקיום החברתי
כמו למשל איך אנחנו מגדירים אוטונומיה,עצמאות, ולמה אנחנו מגדירים אותה דווקא כך ולא אחרת
כי לדוגמה,תפישת האוטונומיה עוד נשעת על ערכים מסורתיים של בריונות,וככזאת,היא חושפת כל כך הרבה פרדוקסים וסתירות שדווקא אנשים שחווים תנודות קיצוניות כמו שאת מתארת הרבה יותר ערים ורגישים להן מטבע הדברים
אז כשאני אומר שינוי חברתי אני מתכוון לזחילה האיטית מאיטית של שינוי אבני היסוד של התשתית החברתית
כמו למשל המעבר הכל כך כך נורא הדרגתי של עדכון תפישת האוטונומיה מכחנות אטומה לכזאת המבוססת על הדדיות
שזאת גם תפישה הרבה יותר ברת קיימא
אלא שאנחנו כל כך בהתחלה שצריך עיניים של נץ לזהות בעניינים האלה תנועה
לפחות מהזווית האוטיסטית רוב האנשים חיים עדיין מתחת לאבנים ולכן מבחינתם זה עולם שומם לחלוטין,עולם שאין בו תנועה ואין בו משמעות או פשר,לפחות לא בשבילם
אני לא מאמין גדול בהורים
אבל אני מאוד שמח שלפחות את מאמינה בהם
