תגובה
"אני מתפלאת על נשים שלא מזהות את המלכודת ומשתפות איתה פעולה בשקיקה רבה כל כך" - מה הפלא בכך שאני מעדיפה לעבוד ולא לקבל דמי אבטלה? הפלא בעיני הוא אצל נשים שמעדיפות את האידיאולוגיה שלהן על פני אוכל על השולחן וחוגים לילדים. אם את מצפה שנשים יקימו חזית סרוב מאוחדת כנגד הכנת קפה ויתפטרו מעבודותיהן לאות מחאה, אז אל תבני עלי. את באמת מצפה שכשבאים אנשים לישיבה עם הבוס שלי הוא יכין להם קפה / הם יכינו לעצמם קפה במקום להכנס ישר לישיבה? זה בהחלט בגדר ביזבוז זמן, לדעתי. אולי אפשר להתווכח על השאלה האם המזכירה אמורה לעשות את זה (אבל אם לא, אז מי כן? עובד מיוחד לתפקיד?), אבל בהחלט נראה לי שבמצב של ישיבה יהיה זה ביזבוז מזמנם של הנוכחים כולם. אני כבר יכולה לדמיין את הלו"ז: 09:00 - 09:20 - הכנת קפה. 09:20 - תחילת ישיבה נו, באמת... יש לי הרבה מאוד בעיות עם הבוס שלי ואני הראשונה בחברה להעביר עליו ביקורת - כאדם, כמנהל ובכלל. אחד הדברים הבודדים שלא מפריעים לי ביחסי העבודה ביננו הוא נושא הקפה. אולי דווקא בגלל שכן יש לי ביקורת עליו שהיא הרבה יותר מהותית מאשר קפה / לא קפה, אני יוכלה לראות עד כמה עניין הקפה הוא שולי. היום בו הבוס שלי יהפוך ל"יחידת עבודה מעגלית" מדאיג אותי מאוד - מה אני אעשה אז? אם הוא יתאם לעצמו פגישות, ידפיס מסמכים, יענה לטלפונים, כל מה שישאר לי הוא למצוא לעצמי עבודה חדשה. לא כך? אני מעדיפה את המצב כמו שהוא היום... אם את מצפה שהנשים יקומו כנגד מנהג הקפה הנ"ל, הייתי אני מצפה שבסיטואציות אוצן תיארת (בהן מגישים לך קפה), סיטואציות שמביכות אותך, לדבריך, תקומי ותאמרי שאת לא מוכנה שיכינו לך קפה, שאת מכינה רק לעצמך קפה. מדוע לא תעשי כן? אולי כי את בסופו של דבר, כמוני, מעמידה את עבודתך לפני האידיאולוגיה שלך? מנסיוני חשוב להפריד בין יחסי מזכירה - בוס לבין יחסי מפקד - פקודה. מצד אחד, לפקידה בצה"ל אין את האפשרות להתפטר אם לא מוצא חן בעיניה, ולכן צריך לשים את הקווים האודמים במקום הרבה יותר ברור. מצד שני, לי באופן אישי, תפקידי כפקידה בצה"ל היה מאוד ממצה, תורם, משמעותי ומאתגר. לרגע לא הרגשתי מושפלת, רוב הזמן הרגשתי תומכת באנשים ששומרים על אמא שלי. כפקידת לשכה של מח"ט יצא לי לא מעט לעשות מה שאת היית בוודאי מגדירה כ"מבזה": קפה, נקיונות, הזמנת טיסות (גם למטרות אישיות), אפילו שמרתי על הילדים שלו בשבת אחת בה הוא היה חייב לקפוץ לחמ"ל ונשאר שם עד שעה מאוחרת. אני לא מוצאת את הדברים האלו מבזים. רוב הקצינים הגבוהים בצה"ל ידועים לכל מי שעבד מולם כ"נכים" במובנים האלו. לדוגמא, אביא לך שיחה שהתנהלה בלשכה בה שירתתי - השמות בדויים, השמות והפרטים האמיתיים שמורים עקב קידומם של הקצינים הנ"ל מאז: מח"ט: אני חייב לעשות דיאטה... סמח"ט: חיים, תעשה כמוני - תשתה קפה עם סוכרזית. - הפקידות נקרעות מצחוק - פקידה: דוד, אתה שותה קפה עם סוכר.... הסמח"ט: עכשיו אני מבין למה בישיבות במקומות אחרים הקפה תמיד היה פחות טעים. אמרתי להם להכין לי קפה עם סוכרזית... דוגמא אחת מיני רבות ל"נכותם" של הקצינים שלא יודעים בע"פ אפילו את מספר הפלאפון של האישה שלהם, שלא לדבר על משימות מורכבות כגון הזמנת טיסה, תדלוק רכב, וכו´. אבל - ה"נכות" הנ"ל לא מתבטאת רק ביחסיהם עם הפקידות שלהם. כשהמח"ט שלי נתקע בחולות ים המלח בטיול עם משפחתו, נשלח לו חילוץ מהיחידה (צפונית מאוד...)! הקח"ש דאג לכך בלי לחשוב פעמיים... אני באופן אישי הרגשתי עם זה ממש טוב. לקום ב- 3 בבוקר להכין קפה לקצינים שיוצאים לשיירה ללבנון היתה מבחינתי יותר תירוץ לראות אותם לפני שהם יוצאים, כדי שאם חס וחלילה משהו יקרה... זה גרם לי להרגיש שאני מראה שאכפת לי. זה גרם לי להרגיש טוב עם מה שאני עושה. אם כבר, הבעיה עם הקצינים ה"נכים" האלו היא שאח"כ הם הופכים לראשי ממשלה שמנהלים מדינה, כשהם בעצמם לא מסוגלים לעמוד במשימה הפשוטה ביותר ברמה האישית. אז נכון, באזרחות אין שיירות ללבנון, אבל יכולה להיות הבנה בין הבוס למזכירה לגבי מהות התפקיד, ושוב - אם לא טוב לה היא באמת לא חייבת לקחת את העבודה. אני לקחתי. טענתי העיקרית, שהוכחה במה שכתבת, היא שהקבוצה היחידה שפוגעות בה נשים ששמו להן למטרה להפסיק את מנהג "מזכירה מכינה קפה לבוס" - היא המזכירות עצמן (או ליתר דיוק - אלו שזה לא מפריע להן, כמוני). אני מוצאת שהדבר היחיד שיכול להשפיל אותי (וגם זה לא. כפי שכתבתי השפלה היא מצב שנקבע ע"י ה"מושפל") הוא היחס של נשים לעבודה שאני עושה כ"מבזה". מבחינתי החופש שאני מחפשת בפמניזם הוא החופש לעשות מה שנראה לי, ולא מקובל עלי שנשים אחרות יפסלו את מה שאני עושה כי "זה לא מקדם את המטרה הפמניסטית". לי, כאשה, אמור לתפסיתך להיות מותר לעשות ככל העולה על רוחי (במסגרת החוק כמובן) עם גופי, עם מוחי ועם כישורי. גם אם זה אומר (נכון לכרגע) להכין קפה לבוס.
