המקור אינו ידוע
אומרים שיש בעולם אהבה, ואומרים לך תדע מהי..., ועד אומרים שבאופן תיאורטי ומעשי כאחד אנחנו יכולים לחזור ולאהוב. דבר אחד לא כל כך אומרים והוא, שמספיקה פעם אחת כדי להיכוות סופית מאהבה, ומספיקה פציעה אחת גדולה כזו כדי להגיע לכל שאר האהבות נכים בלבנו, חרוכים באמוננו, מבוהלים פחד מוות מהאש, ולא נותנים לה יותר לעולמים להתקרב אלינו באמת ! וזהו סוד הפגיעה: לפטר את כל השומרים, לפתוח את כל דלתות לבך, חדרי נשמתך, אמונך ותקוותך וכל חלומותיך הכמוסים, לפרפר שרוף אחד... כך הולך הסיפור: היה היה פעם פרפר צחור ונקי כנפיים שיום בהיר אחד ראה את פרפרית חלומותיו עפה לידו כמו בחלום. היא לא ממש שמה לב לקיומו... התאהב בה הפרפר עד למעלה מכנפיו, והתחיל לחזר אחריה במרץ. הפרפרית, שכבר עברה מספר דברים בחייה, נשבעה ששוב לא תאהב כמו פתיה והיא כבר תראה לפרפרים האלה... היא חייכה אליו חיוך קטן ומושך, ועפה לדרכה. הוא כמובן, שרוך בעקבותיה, קשור כמו בעבותות קסמים אל מזגה ההפכפך. ככל ששיחקה איתו יותר והייתה בלתי מושגת יותר, כך נמשך אליה בעוצמה שאין להסבירה. ככל שנתנה לו פחות, רצה לתת לה יותר. ככל שהתנכרה לו יותר, רצה רק לגונן עליה יותר, להקיף אותה בחום עד שיימס הקור בלבה. היא שיחקה בו ושיחקה בו עד שהתעייפה..., עפה לביתה, סגרה את הדלת בפניו, ויותר לא פתחה. לשווא חיכה, לשווא דפק על הדלת, התחנן אל ליבה, רץ והביא לה דברים שתשמח. והיא היתה פותחת את הדלת במהירות, לוקחת את הטובין, צוחקת לו בפניו וסוגרת. הוא ניסה להיכנס מהחלון, מארובת המטבח, מהמרפסת, מהגג, אך דבר לא עזר... נשאר בחוץ. פרפר עצוב כנפיים. חודשים עברו, הגשם הרטיב את כנפיו, השמש עקצה אותו בקרניה, והוא לבד לבד. אין לו דבר מלבדה, וגם היא איננה לו. ויום אחד, בעודו שוכב שמוט כנפיים על סף דלתה, דרך עליו פרפר אחר, צלצל בפעמון והדלת נפתחה. מתחתית המדרגה הוא ראה את שניהם נכנסים לביתה שמחים ושלובי כנפיים. ובלי אזהרה- זה קרה. משהו בתוכו התפוצץ, משהו עלה בו באש, ולא היה בו עוד... הוא רץ משם חצי מת, כמעט לא כואב מעוצמת הכאב, פרפר שרוף. במקום החרוך ההוא נולדה ההחלטה עצמה. לא יותר, לא עוד! אף פעם לא יעוף כך יותר. אף פעם לא יתאמץ כך יותר. אף פעם לא ייתן כך מעצמו יותר. הוא יסגור את עצמו הרמטית! והוא כבר יראה לכל הפרפריות הרעות האלה... ...ולא היתה בו התבונה לדעת שגם היא הייתה, בעצם, פרפר שרוף. אחרית דבר כמעט צפויה. יום אחד ראתה אותו פרפרית צחורה ונקיית כנפיים, היא התאהבה בו ברגע. היא ראתה את צלקותיו, אך חשבה שבכוח אהבתה יירפא. היא ראתה את מזגו ההפכפך, וחשבה שבכוח אהבתה יתיישב... ככל שנתן לה מעט יותר מעצמו, כך נתנה לו יותר. והוא שיחק בה ושיחק בה, עד שהתעייף. עף אדיש לביתו, סגר את דלתו ויותר לא פתח. וכשנשרפה היא מעוצמת כאבה, בא אליה פרפר זך כנפיים. וכשההוא נשרף, באה אליו צחורת כנפיים, וכך הלאה וכך הלאה. ואם מישהו לא הפסיק יום אחד את מירוץ הלפיד האכזר הזה, הוא בוודאי ממשיך כך עד עצם היום הזה !
אז... פטר את כל השומרים, פתח את כל דלתות לבך, חדרי נשמתך, אמונך ותקוותך וכל חלומותיך הכמוסים, לפרפר שרוף אחד... בהצלחה לך נסיכה !! מחזיקה אצבעות
