הצליחו להרגיז אותי היום

NorthernStar

New member
לא, זה עוד קורס שפה במסגרת לימוד השפות באוני'

בדיוק כמו ערבית, טורקית, צרפתית או גרמנית, ובדרך כלל יושבים בעברית אותה אוכלוסית סטודנטים שיושבת בשאר הקורסים. סתם כל מיני. הרוב אפילו לא יהודים.
 

milindapanna

New member
אז זה קורס לימוד עברית?

תראי, אני מבין שיש לך עניינים של איך את רואה את העולם, את ישראל וכו' - לכל אחד יש. אבל אני חייב לציין שאני לא מכיר לימוד שפה כלשהי (ולמדתי כמה וכמה) שלא היה "מסמך אינדוקטרינציה" ברמה זו או אחרת. היפנים למשל יכולים ללמד גם את הציוני הקשוח ביותר פרק בהלכות אינדוקטרינציה תוך לימוד שפה... קצת פרספקטיבה על מה קורה מחוץ לבועה העברית/ערבית לא תזיק, ולכן אני מעיר זאת, מתוך דעה שאין מה להתרגש מזה עד כדי כך, ותמיד ניתן לתת פרספקטיבה לתלמידים, גם בלי לרוץ לקיצוניות ההפוכה. ולסיום - לא קראתי את הספר, ולא ראיתי אותו מעולם, כך שאין לי מושג מה הייתי חושב עליו. מה שכן, אני חייב להודות שדיבורים על "תרבות תל אביבית" או "תרבות קיבוצית אשכנזית לבנה" נשמעים לי הזויים לא פחות ואף יותר מתמונה של מוכר חומוס ערבי.
 

NorthernStar

New member
אין כאן שום "קיצוניות"

אבל בהחלט הייתה בשנה שעברה בעיה עם תלמידים בכיתה הזאת, שלא אני לימדתי, שהלינו על הגזענות המובנית בספר והאופן שבו הוא נלמד באופן לא ביקורתי. אני לוקחת את הספר ומוסיפה לו כמה תכנים שלדעתי חסרים לו ברמה התרבותית. אני אפילו לא אתחיל לדון בבעיות העקרוניות שנוגעות לאופן לימוד השפה בספר הזה. אין שום הסברים על מבנה השפה, על ההיגיון הפנימי שלה. מהבחינה הדקדוקית הכול נראה רנדומלי מאוד. אבל זה ברמה אחרת לגמרי שקשה לי מאוד להיאבק איתה, כי כך הספר בנוי. אני מציעה לך לפתוח את הספר ולהתסכל אילו דימויים (מונוליתיים) עולים ממנו. אין אף מזרחי אחד, אין פריפריה, אין ערבים חוץ מאותו איור מעליב. מה כן יש? המון אשכנזים מתל אביב, מרמת השרון, מרעננה ומהקיבוצים שמספרים על "ארץ ישראל הישנה והטובה" (כלומר כשמפא"י הייתה בשלטון, לפני הפנתרים, לפני המהפך של 77, לפני ש"ס), שהוא יופמיזם להגמוניה האשכנזית. ולקינוח: שירי ביאליק ונעמי שמר. ככה זה בדיוק. עכשיו אתה יודע מה מלמדים באולפן. אני מציעה החלפה של חלק מהשירים בדברים אחרים, הכנסה של מוזיקה יותר מגוונת - כולל מזרחית לדורותיה - הכנסה מחדש של התכנים שנחשבים "דתיים" שהוציאו לי. זה לא שאני אעמוד וארצה שם את "משנתי" או מה שאתה מדמיין שהיא. אני מנסה לקעקע את המונוליתיות של הספר ולהציג דימויים אחרים שקיימים בשטח. באופן עקרוני, אין לו בעיה עם זה. אני עדיין בתהליכי מחשבה על מערכי השיעור שלי.
 

NorthernStar

New member
*היתה* לי בעיה - ויש לי פיתרון טנטטיבי שאני

עובדת עליו. נראה מה ייצא. אני יושבת וחושבת מחדש על כל שיעור ושיעור (ויש 24 כאלו בסמסטר), מה יכול להעשיר את השיעור, מה אפשר להוסיף, להשמיט, קצת לשנות. וזה בנוסף לאיך בדיוק אני מסבירה את הדקדוק לדוברי אנגלית וכל שאר הבעיות האלה. לו הייתי בעמדה בכירה יותר, הייתי שוקלת להוציא את הספר הזה מתכנית הלימודים ולחפש משהו טוב יותר.
 

d a p h n a

New member
למען האמת

אני חושבת שהפתרון שלך לא רע. כלומר, הפוליטיקה שלנו מתואמת רק באופן חלקי - אבל אני חושבת שבמצב שבו בספר יש הצגה חלקית (אפילו חלקית מאוד) של החברה הישראלית, בהחלט במקום להביא טקסטים אחרים בעברית שיעזרו ללמד את השפה וגם יתנו הסתכלות רחבה יתר על התרבות (כלומר נראה לי לגמרי לגיטימי להביא גם טקסט מהפיוט, ולהשמיע מוסיקה מזרחית וכו'). מצד שני, כן הייתי נזהרת לא להפוך את הקורס עצמו לקורס שעוסק בכמה הספר לא בסדר וכמה הפוליטיקה היא כך וכך וכו'. בהחלט לגיטימי להציג תמונה מלאה יותר של התרבות הישראלית - אבל לא כדאי להפוך את זה לקורס על הפוליטיקה של ספרי לימוד בעברית וכו'. ואגב - אני חייבת להסכים עם זה שבגלל שזה קורס שפה, אין מקום לזעזוע בנוגע לקטע של "שם עברי". ברוב קורסי שפה ששמעתי עליהם היה מקובל לתת שם בשפה לכל התלמידים. אחותי הקטנה למדה סינית וקיבלה שם סיני, רוב מכרי האמריקאים קיבלו שם צרפתי או שם ספרדי כשלמדו צרפתית או ספרדית וכו'. בקיצור - אני מבינה למה את לא רוצה לעשות זאת (וגם אני לא הייתי עושה זאת אם הייתי מלמדת שפה) - אבל זה לא איזה גלגל שהוא המציא. זו פרקטיקה די נפוצה שבאמת נחשבת סוג של "פאן".
 

NorthernStar

New member
אבל לפרקטיקה הזאת יש קונטקסט!

יש לה קונטקסט ציוני ויש לה קונטקסט קנדי ואמריקני שכולנו אמורות להיות מודעות אליו. שם הוא חלק מהזהות שלנו (ולכן אני נאבקת על האופן שבו הסטודנטים יקראו לי, כי אני אוהבת את השם שלי ולא הייתי רוצה תחליף), והפשטה בכוח של זהות והלבשת זהות אחרת, שמותאמת לאיזה אידיאל לאומני, היא מעשה אלים, לא פחות. זה נעשה בארץ, וזה נעשה לילידים בקנדה, ואני לא רוצה לעסוק בפרקטיקות אלימות. מה קרה להכרה בפלורליזם של זהויות, לבחון איך הן יוצרות דיאלוג ביניהן? למשל אני מתעניינת בדימיון שבין עברית לערבית, ואני יודעת שיש לי בכיתה דוברי ערבית, ואני אעודד אותם לחשוב על הדימיון הזה (כי הוא עזר לי מאוד). אני לא רוצה לעברת אף אחד. (אם זאת פרקטיקה כל כך מוכרת איך זה שבקורסים לערבית מעולם לא הוצע לנו לבחור שם ערבי? איך זה שכל מי שאני מספרת לו כאן על ה"פאן" הזה מזדעזע עד עמקי נשמתו?) הקורס לא עוסק בספר ובפוליטיקה שלו. בעצם, אני בכלל לא מעלה את הנושא. הביקורת שלי על הספר תבוא באמצעים עקיפים, על ידי הכנסת תכנים נוספים. אם יהיו תלונות על הספר אני בהחלט מתכוונת לתעד אותן ולהעביר אותן הלאה.
 

d a p h n a

New member
כאמור

אני לא אומרת לך לבצע את הפרקטיקה הזו, ואני מבינה את ההתנגדות שלך אליה. אני רק אומרת שזה לא משהו נדיר במיוחד. לגבי הספר - כפי שציינתי אני חושבת שדרך ההתמודדות על ידי הוספת טקסטים נוספים בהחלט מועילה וטובה.
 
אני מנסה בזהירות לומר את דעתי

קראתי בעיון את מה שכתבו כולם עד כה, ואני מודה , שעד כה נמענתי מהגיב , כי לא לגמרי הבנתי את ההקשרים, את הנסיבות וכו'. אינ חושבת שעכשיו הדברים צת יותר ברורים לי, ולכן: אני מבינה היטב את המשנה הפוליטית-אישית-חברתית וכו' שאת מייצגת או שאת מאמינה בה. עם זאת - קורס ללימוד שפה הוא קורס שאמור להיות חף לגמרי מכל הדברים הללו, במיוחד כשמדובר בקורס עברית, שהקונוטציה של הלומדים אותה היא גם ככה לא ממש נטולת הקשרים . מהשאת אומרת על זה שאת רוצה לגוון ולהשלים את התמונה של הלומדים- זה מבורך לגמרי. אבל - כמו שאת מציגה את זה, וכמו שהבעת עד כת את הביקורת ואת חוסר שביעות הרצון שלך העניין - אינ חוששת שאת "כופה"על התלמידייםשלך את הדעות שלך. אינ מסכימה אתך ש"יש לה קונטקסט ציוני ויש לה קונטקסט קנדי ואמריקני שכולנו אמורות להיות מודעות אליו וכו'". אבל אני גם אומרת שמותר שיהיה כזה קונטקסט. לא תפקידך לבוא ולנפץ מיתוסים, מצד אחד, ומצד שני - לא נראה לי נכון שמישהו בעל דעה פוליטית כזו או אחרת יבוא ו"יתיז" ואתה לכל עבר בכל מקום ובכל הקשר. למה הדבר דומה - יש לי חברה לסבית שמלמדת באוניברסיטה. בשנים הראשונות שלה כיצואת מן הארון וכמלמדת קורסי כתיבה -ה יא לקחה את התכניות הקיימות של ימוד הקורסים, והמירה יותר מחצי מהמאמרים במאמרים של הקהילה הגאה, או במאמרים המשקפים השקפות גאות ודפוסי התנהגות וחברה של הקהילה. מבחינתה - זה היה עניין בעל משמעות חברתית ולימודית מהמעלה הראשונה. מבחינת הלומדים- לא כולם יכלו לסבול את זה, לא כול היו בשלים לזה, לא כולם היו מוכנים לקבל "הטפה" בדלת האחורית. ואני חוששת - שללמד קורס עברית, שזו אמור הלהיות מיומנות מאוד בסיסית ונטולת הקשרים, דווקא, ולהכניס לתוכו את כל מרכיבי הזהות שלך זה רע באותה מידה כמו להכנס לזה את מרכיבי הזהות שנדרשים ממך מטעם האוני' ושאת כל כך מתנגדת להם. את מצליחה לראות את ההקבלה?
 

NorthernStar

New member
אין כאן מקום להקבלה מסיבה פשוטה מאוד

אני לא מלמדת סמינר אלא קורס שפה. בסמינר יש מקום לדיונים על בסיס רשימות קריאות, שהן בחירה אישית של המרצה. חומרי הקריאה מן הסתם ישקפו את האישיות שלה ותחומי העניין שלה. אותה חברה לא עשתה שום דבר רע. אם יש כאלה שרואים בדיונים ביקורתיים על זהויות קוויריות "הטפה", הבעיה היא שלהם ובהומופוביה שלהם הם צריכים לטפל ובדחיפות. לעומת זאת, בשיעור שלי אין דיונים מהסוג הזה. אין לי מושג למה את וחלק מהמשתתפות מדמיינות שאני אעמוד שם וארצה. זה לא מה שיקרה. אני מלמדת שפה - דקדוק, מורפולוגיה, אוצר מילים. כמו שאמרתי כבר במקום אחר בשרשור הזה, אני לא מתכוונת לעמוד ולתת ביקורת לספר או להציע קריאה פוסט קולוניאלית. מה שאני כן מתכוונת לעשות הוא להמיר חלק מחומרי הקריאה בספר בחומרים אחרים שאני אביא ממקומות שונים כאמצעי לביקורת עקיפה. גם לא יהיה דיון בנושא הספר. כמו שאמרתי, אם תהיה ביקורת על הספר (ותהיה), אני אתעד אותה ואעביר הלאה. אז להירגע. אף אחד לא מתיז שום דבר ולא צריך להצטייד במגבות.
 

d a p h n a

New member
אבל אם לא נצטייד במגבות...

איך נוכל לתפוס טרמפ על חללית ולצאת למסע ברחבי היקום (החיים, וכל השאר?).
 
לא מבינה כל כך למה נתכעסת?

לא אמרתי שזה לא לגיטימי. אמרתי שיש להיזהר כשעושים זאת. לא אמרתי שאת תעמדי ותרצי. אמרתי שמה שאת מתארת, והדברים שאת העלית כמפריעים לך - מובילים בהכרח לזה שאת תרצי להבליט אותם. כך את אמרת בעצמך.(אם תרצי אביא את הציטוטים המדויקים) אני לא נוטה לציי רלעצמי תמונות אלא אם כן הן מצויות באויר...
בכל מקרה - זה שאולי יש אנשים הומופביים, או אהדי ערבים, או שונאי ערבים או לא משנה מה דעתם - זה לגיטימי. בדיוק כמו שלגיטימי שיהיו אנשים בעלי דעות הפוכות לגמרי. זה שאפששר וצריך לנהל דיונים אקדמיים על זה - זה נכון. אבל - ברגע שיש דעה מאוד מוקצנת (ותסכימי איתי שאפשר להגדיר חלק מהעמדות שלך כמוקצנות/קיצוניות) - יש נטייה להילחם עליה ולהדגיש אותה, גםמבלי דעת. ולזה כיוונתי אותך, וביקשתי בעצם -ליצור את המודעות ההפוכה. את אמרת שעלינו להיות מודעות לX, ואני אומרת - נכון, אבל - בלהט המודעות לX, אסור שנשכח ליהות מודעות גם לY. זה שאת מלמדת מורפולוגיה, דקדוק וכו' - זה מעולה. אבל - עובדה שגם את מתווכחת עם עצמך ועם המרצה - על הטקסטים שבהם ייעשה שימוש. את יודעת שיש למילים כוח ומשמעות. לזה כיוונתי. לא כיוונתי להרצאה מכוּונת. אבל כן ל- העברת מסר "בין השורות" שעלול לסתור הרבה דברם שהם מכירים או יודעים, ושעלול להיות מודגש מדיי ביחס לדבירם אחרים.
 

NorthernStar

New member
קודם כל, אני לא מתכעסת

אבל התחושה שלי הייתה שיש אנשים שמסרבים להבין על מה אני באמת מדברת, ומתעקשים שאני "רדיקלית עוכרת ישראל שעומדת ועושה אינדוקטרינציה לסטודנטים" עם ההרצאות שלה. הדיון שלי הוא לא עם הסטודנטים ולא במהלך השיעור. הוא קודם כל ביני לביני, ובחלקו גם ביני לבין מי שמפקח עליי, שמוכן לקבל חלק מהדברים (והודה שלא חשב על זה קודם). בסופו של דבר, יש לי תחושת בטן חזקה מאוד שסטודנטים יתלוננו מעצמם. הם לא צריכים אותי שאני אגיד להם שהספר לא בסדר. הם מאוד ווקלים ודעתניים וחלק מהם גם פעילים פוליטית בחלק מהקבוצות הרבות בקמפוס. ולא, העמדות שלי לא קיצוניות או מוקצנות. צר לי. העמדות שלי הן רדיקליות, ורדיקליות היא לא מילה נרדפת לקיצוניות אלא ביקורת מבנית וקריאה לשינוי מן היסוד (ובניגוד לעמדות רפורמיסטיות). אני גם לא מסתירה את העמדות שלי. אני פעילה גם באוניברסיטה, הייתי ועודני שותפה בפאנלים פוליטיים שמשתתפים בהם גם חברי סגל וגם סטודנטים, בהפגנות, בעצומות וכו'. ואני, כמו רוב המרצים שלי, אולי כולם, לא מאמינה באי נקיטת עמדה או במראית עין של "אובייקטיביות". הטקסטים שאנחנו מייצרים, כולל הסילביי, משקפים בסופו של דבר את תפיסות העולם שלנו. כשאסיים את הדוקטורט ואמצא משרה הסילביי שלי ישקפו את העמדות שלי בצורה מאוד ברורה, בדיוק כמו כל המרצים שלי עד כה, מהתואר הראשון ועד לדוקטורט.
 
אז זה העניין

את כנראה מכירה את המרצים שחושפים ומגינים על התאוריות והעמדות שלהם במופגן ובמפגיע. אני לא. אצלנו - בד"כ אין התייחסות לעמדות פוליטיות. הכי הרבה התייחסות שהית הלי איפ עם באוני לפולטייקה, היתה כשלמדתי את הסיפורים הקצרים של א"ב יהושע ושל ס. יזהר על תקופת מלחמת 1948 וה"גירוש"1"פינוי" - כל אחד וגישתו - של הערבים משטחי הגליל וכו. אם הויכוח שלך הוא עם המרצה לשך, את צודקת. זכותך לומר את דעתך, זכותך לנסות לשנות את התכנים כך שיהי לך נוח ללמד אותם. עם זאת, אני שבה ומשמשת המתריע בשער - עלינו להיזהר שלא להפוך כל קורס וכל עניין למכשיר לשירות הדעות הפוליטיות שלנו. אינ חושבת שלא זו מטרתו של הלימוד האקדמי.
 

FPNH

New member
זאת בדיוק הבעייה, אצלה וכנראה בעוד מקומות

לא רק ההוראה, גם המחקר הם כלי להעברת המסר הפוליטי. כל ההוויה האקדמית שלהם היא מסביב לפוליטיקה, כמו לקרוא טור של עיתונאי חצר או לשמוע דובר מטעם. מן הסתם לא כל חוג להיסטוריה מתפתח להיות כזה, אבל כנראה שגם לא יוצא דופן שתיבנה מחלקה על מנת לשרת אג'נדה פוליטית.
 

להפתעתך

New member
הסמנטיקה שלך מאוד מעניינת

"רדיקליות אינה מילה נרדפת לקיצוניות". ברור, אולי כי רק ימני יכול להיות קיצוני ושמאלני הוא רדיקלי. שמעתי פעם טיעון דומה ממרצה שלא הסתיר לרגע את עמדותיו האנטי ציוניות והגדיר את עצמו כאירופאי ולא כיהודי (הוא בן לניצולי שואה שנולד וגדל בארץ) שמדינת ישראל שללה ממנה את זהותו האירופאית. הוא טען ששמאלן לא יכול להיות קיצוני כי כל עמדה שמאלית מתבססת על ההגיון הטהור. ברור, מדינת ישראל חטאה ופשעה שדרשה מקציניה ומאנשי הסגל הדיפולמטי, נציגי רכש וכ"ו לעברת את שמותיהם כאשר נשלחו מטעמה לחו"ל. חטא איום ונורא רק אם מניחים כי מראש אין זכות קיום למדינה יהודית על ארץ ישראל ובכלל, כמו שאומר ההיסטוריון החדש (להבדיל מסתם היסטוריון שמתעסק בעובדות ונתונים ההיסטוריון החדש עוסק בנרטיבים) שלמה זנד אין עם יהודי אז אין בכלל זכויות לבית לאומי לאלו המכנים עצמם יהודים. ויפה שאת לא מבחינה בין השפה העברית לבין העמדות הקיצוניות שלך. הרי שמות בעברית היו קיימים עוד לפני קום המדינה, אלא אם יש לך בעיה ספציפית עם עברית-שפה שלצערי את מדברת. הייתי הרבה יותר מרוצה אם היית מלמדת את שיריו של המשורר הדגול דרוויש המנוח בשפה הערבית שבניגוד למדינה הציונית מייצגת אך ורק תרבות של שלום, רדיפת שלום ואהבת חינם אין קץ.
 

להפתעתך

New member
לפי ההגיון הזה כן

ואם כך אז שמאלני קיצוני זה אחד שמתנגד לפינוי יישובים.
 
למעלה