הצילללו!../images/Emo122.gif
הבן שלי מסרב לישון, וזה רק הולך ומחמיר. הוא ישן לילות שלמים עד גיל ארבעה חודשים (עבדתי על זה מאוד קשה - וזה הצליח). כשהתחיל ללכת למטפלת (המעצבנת), בימים שהיה אצלה - בכה פעמיים-שלוש בלילה. בימים שהיה איתי - ישן כל הלילה. אחרי חודש וחצי אצלה, התחיל לבכות פעמיים (בשתיים ובארבע) כל לילה.נותנים מוצץ - והוא מיד נרגע, ובכלל לא מתעורר, אבל עדיין - צריך לקום ולתת מוצץ - אחרת מתעורר ובוכה באמת. בחודשיים האחרונים, המצב הלך והתדרדר עד לבכי בכל עשרים דקות. לא חשבתי שזה יכול להיותיותר גרוע, אבל עכשיו, לא רק שהוא מתחיל לבכות - הוא מתעורר ממש, ודופק עם הרגליים והידיים, לא רוצה מוצץ וצריך להרגיע אותו במשך עשר דקות לפחות. כמובן שעיקר העומס נופל עליי: בעלי נשאר ער עד אחת וניגש אליו, אחר כך - זו רק אני (הוא טוען שהוא ניגש אליו בלילה, אבל לדעתי הוא חולם שהוא ניגש אליו בשעות הקשות. זה קורה אולי פעם בארבעה ימים). בחמש הוא מתעורר סופית, ואז אני מניקה, וצריכה לשחק איתו, אחרי לילה נוסף בלי שינה, עד שש ורבע, כדי שאבא יוכל לישון
, מעירה את אבא, מחכה בסבלנות שיואיל בטובו לקום, לצחצח שיניים, לשתות קפה וללכת לשירותים
, ואז יוצאת לעבודה. אני לא מצליחה למצוא את הסיבה להתעוררויות האלו: הוא לא רעב, כי כשהוא קם, הוא משחק עם עצמו במיטה כחצי שעה לפני שהוא קורא לי, וגם אז, הוא לא מבקש לאכול מיד. לא כואב לו כלום - עד כמה שניתן לדעת (הייתי אצל הרופאה חמישים אלף פעם). לא חם לו מדי, כי יש בחדר שלו 19 מעלות בלילה. לא קר לו, כי הוא מכוסה היטב. הוא לא מתעורר כדי לקבל תשומת לב, כי אנחנו לא מדברים איתו ולא משחקים איתו ולא מוציאים אותו מהמיטה, אלא רק מרגיעים אותו (מוצץ, יד על הגב), ומחכים שירדם בחזרה בשקט, בחושך. זה לא מתאים לתיאור של חרדת נטישה כי: א. זה התחיל הרבה יותר מדי מוקדם בשביל זה (גיל חמישה וחצי חודשים), ו-ב', משום שבמשך היום הוא ממש לא נודניק, ויכול להשאר עם אנשים זרים בלי בעיה. הוא כן נוחר לפעמים, והרופאה אמרה שזו יכולה להיות הסיבה, אבל זה קורה גם כשאנ ילא שומעת אותו נוחר לפני כן (עכשיו הוא בוכה מתוך שינה גם במהלך תנומות היום שלו). אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות, ולא מצליחה להמשיך לתפקד ככה. לא ישנתי יותר משעתיים רצופות כבר חודשיים. מישהי יכולה לחשוב על משהו? אני ממש אשמח לשמוע כל רעיון/הצעה/דעה.
הבן שלי מסרב לישון, וזה רק הולך ומחמיר. הוא ישן לילות שלמים עד גיל ארבעה חודשים (עבדתי על זה מאוד קשה - וזה הצליח). כשהתחיל ללכת למטפלת (המעצבנת), בימים שהיה אצלה - בכה פעמיים-שלוש בלילה. בימים שהיה איתי - ישן כל הלילה. אחרי חודש וחצי אצלה, התחיל לבכות פעמיים (בשתיים ובארבע) כל לילה.נותנים מוצץ - והוא מיד נרגע, ובכלל לא מתעורר, אבל עדיין - צריך לקום ולתת מוצץ - אחרת מתעורר ובוכה באמת. בחודשיים האחרונים, המצב הלך והתדרדר עד לבכי בכל עשרים דקות. לא חשבתי שזה יכול להיותיותר גרוע, אבל עכשיו, לא רק שהוא מתחיל לבכות - הוא מתעורר ממש, ודופק עם הרגליים והידיים, לא רוצה מוצץ וצריך להרגיע אותו במשך עשר דקות לפחות. כמובן שעיקר העומס נופל עליי: בעלי נשאר ער עד אחת וניגש אליו, אחר כך - זו רק אני (הוא טוען שהוא ניגש אליו בלילה, אבל לדעתי הוא חולם שהוא ניגש אליו בשעות הקשות. זה קורה אולי פעם בארבעה ימים). בחמש הוא מתעורר סופית, ואז אני מניקה, וצריכה לשחק איתו, אחרי לילה נוסף בלי שינה, עד שש ורבע, כדי שאבא יוכל לישון
