הצילללו!

[אין לי מושג איך]

עוד אסימון שנפל לי לא מזמן ../images/Emo221.gif

בן הארבע וחצי, למרות כמה "מבצעי גמילה", היה מתנחל מדי לילה כמעט במיטתנו. (מדהים איך מיטה שמספיקה לשני אנשים גדולי מידות כמונו, מצליחה בקושי להכיל צוציק אחד שישן באלכסון, בפישוט איברים... כשהוא ישן - לא נשאר מקום לאף אחד...) תוך כדי עבודה על הצבת גבולות, בנושא שונה לגמרי, הקטנצ'יק מגיע אלינו באמצע הלילה. הולך כמובן לצד של אבא (אמא היא הקשוחה

), ושואל : "מותר לי לישון איתכם ?" ואבא עונה "לא" - אבל הפעם כנראה ה"לא" היה נחרץ ואמיתי, כי הילד הסתובב, חזר למיטתו ונרדם עד הבוקר... ומאז הוא מנסה מדי פעם. שואל, שומע "לא" החלטי - ומבין. אפילו לא מתווכח

ברגע שאצלנו הנקודה היתה מוחלטת וברורה - לא היה צריך יותר מזה, המסר עבר, והיטב.

 

[ענת5555]

../images/Emo26.gifאסור להיכנע לזה...

יש בידיעות אחרונות מדי שבוע מוסף בשם "בריאות". לפני מספר שבועות התפרסמו שם תוצאות מחקר ישראלי חדש שבדק את הרגלי השינה של פעוטות. המחקר מצא שפעוטות שהתעוררו בלילות והוריהם הגיבו בחרדה וישר נתנו להם לאכול, הוציאו אותם מהמיטה או הביאו אותם לשיון איתם במיטה- בגיל מאוחר יותר הרגלי השינה שלהם ואיכות השינה שלהם היתה הרבה פחות טובה מאשר פעוטות שהוריהם לא התנהגו כך אלא התייחסו לבכי אבל השאירו במיטה וליטפו, הציעו מוצץ ומים וכו'. זה אומנם קשה אבל צריך לתת לילד כמה לילות לבכות ואז זה פשוט עובר. אם לא מקפיד על הגבולות כבר בגיל כזה- מה יהיה מאוחר יותר?????? חומר למחשבה.....

 

[קֶרֶן יער]

קחי אותו למיטתך ושניכם תשנו טוב יותר.

 

[אמברון]

../images/Emo45.gif

לינה משותפת היא עניין של השקפה. לא לכל אחד זה מתאים (כלומר - זה מתאים לכל ילד, אבל לא בהכרח לכל הורה, ותהיינה סיבותיו אשר תהיינה). אני מעדיפה לנצל את שעות הלילה לשינה ולא לחינוך. הרי הם לא יישנו איתנו לנצח! יש בקרים שיש 4 נפשות במיטה (+ חתול או שניים) ויש בקרים שאנחנו מוצאים את הנפשות בבית מפוזרות בין המיטות. לי זה הכי נכון. לילדים שלי גם.

 

[bananacream]

הגישה שלי קצת שונה

אצלי המיטה היא מחוץ לתחום. אני בתחושה שזה המקום היחיד שהוא שלי ושל בעלי. אני עושה כל כך הרבה עבורם וכן גם לי "מגיעה" שינה איכותית מקסימלית- ואם הם נכנסים למיטה שלי הם מפריעים לה. לנו לקח מספר ימים עד שבועיים של בכי עד שהרגלנו כל אחד לישון במיטה שלו ולא שלנו (אף פעם הם לא ישנו איתנו אבל כשהם עוברים למיטה של גדולים זרות המיטה החדשה ויכולת הניידות מאפשרת להם לשוטט בלילה). ישנתי לצידם על הרצפה לילות שלמים או חלקים ממנו, הרבה דמעות נשפכו (גם שלי) אבל נושא השינה הוא מאד עקרוני לי.

 

[dafdaf]

גם אצלי המיטה היא מחוץ לתחום...

לא מסוגלת לישון איתם במיטה ומגיל כמה חודשים הם ישנים במיטות שלהם. שנינו באותו קו מחשבה בנושא הזה ועובדים על זה קשה אבל ההתמדה משתלמת וכולם ישנים כמו שצריך.

 

[aviviel]

../images/Emo45.gif

אנחנו הכנסנו אותו לחדר משלו בגיל חודש. עבר ממש בקלות - אני חושבת שהוא בכלל לא הרגיש את השינוי.

 

[lilend]

אני לא מסכימה עם הקביעה שלכל ילד מתאימה לינה

משותפת. בתי בת 3+ ומעולם לא התאימה לה לינה משותפת. אני זוכרת לילות קשים של בכי (אם זה כאבי שיניים בזמנו, מחלות, תקופות פחדים וכו') שבהם כמעט התחננו שהיא תישן איתנו במיטה (כי חשבנו שזה ירגיע אותה) והיא סירבה. בפעמים שבהן הסכימה, ככולנו נישקנו את הלילה לשלום- לא בגלל שהיא בועטת מתוך שינה אלא משום שהיא התעוררה לגמרי והעדיפה לשחק אצלינו במיטה. לינה משותפת היא לא אופציה אצלינו בבית ולא בהכרח בגלל ההורים.

 

[עולם ו מלואו]

גם אצלנו הילדים שונים כ"כ

הגדול ישן איתנו המוןן הקטנה גם אם נתחנן בפניה שתבוא למיטה שלנו ודי או נחשוב להצטרף לשלה היא מתנגדת בתוקף לינה משותפת לא היא שנותנת את הביטחון לילדים אצלנו הקטנה שופעת ביטחון למרות שהיא שונאת לישון עם מישהו/י במיטה

 

[אמאלה 5]

היי../images/Emo13.gifלא ציינת בן כמה הילד? אבל אני רוצה להסב

את תשומת ליבך לאפשרות שיש בעיה אולי עם המטפלת "המעצבנת" כמו שציינת שם למעלה. אין מצב שילד יישן פעם בכל שעתיים למשך 20-40 דקות בכל פעם. יכול להיות שזה נח למטפלת "להרדים" אותו, כדי להתפנות לעיסוקים שלה? סדר יום חובה שיהיה לכל ילד, בכל גיל, בטח כשהוא קטן וצעיר. ריטואל שחוזר על עצמו נותן לו ביטחון, משהו מוכר. הוא יודע עם הזמן למה לצפות, ומה בא אחרי מה בסדר היום. זה נותן שלווה ורוגע לילד. את חייבת לדרוש מהמטפלת סדר יום קבוע, ואפילו תפתיעי אותה מדי פעם כדי לוודא שהכל מתנהל כמו שאת רוצה. טבעי שאם הוא ישן יותר מדי במהלך היום, ובטח אם הוא ישן בצורה לא מסודרת, אז בלילה הוא לא יהיה עייף מספיק כדי להרדם ללילה שלם, ולכן גם יתעורר ללא סיבה. הרי כמה שעות ביממה כבר אפשר לישון? אני לא פסיכולוגית ולא גננת, אבל חוץ מהתואר בהוראה, יש לי נסיון עם חמשת ילדיי... וחוץ מזה אני למודת נסיון, שכל מה שעובר על הילדודס שלנו במהלך היום, הם "חוזרים" אליו בלילה בחלום. אם היה להם יום טעון בכעסים, פחד ובכי, סביר להניח שזה יחזור להם גם בלילה, והשינה שלהם לא תהיה רגועה ורצופה. אז זו גם נקודה לבדוק את המטפלת, לדעתי. בהצלחה

 

[aviviel]

אוי, רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך,

אבל בדיוק הקטנצ'יק דורש תשומת לב... מבטיחה לחזור

 

[aviviel]

הבעיה בדיוק הפוכה: המטפלת לא מנסה ליצור שעת

שינה קבועה, כי היא מתפנה אליו מיד, לפי הדרישות שלו. נוצר גם מצב אבסורדי, שכשהוא איתנו, הוא משחק לבד ואפשר לעזוב אותו לכמה דקות כדי לעשות דברים אחרים, ואילו אצלה, היא אפילו לא יכולה ללכת לשירותים בלי שהוא יבכה... ניסיתי לגרום לה לעבוד לפי סדר יום קבוע, אבל היא סרבה - היא לא מאמינה בזה ומעדיפה "לזרום" עם רצונו של הילד. עכשיו, כשהוא אוכל מוצקים, אז יש קצת יותר קביעות ביום, כי הוא אוכל בשעות קבועות - פחות או יותר... בבית אני מקפידה על שגרה קבועה, כך שבסך הכל יש סדר: שעת היקיצה קבועה (למרות שאם הוא מאריך בשינה, אני לא מעירה אותו - רק לא נותנת לו להתעורר לפני חמש-וממשיכה להרדים אותו עד אז), וסדר היום משעת החזרה מהמטפלת קבוע לגמרי. חוצמזה, בארבעת הימים שהוא איתי, אני מקפידה על השגרה שבשעות שלי, ובשעות "שלה" אני מאכילה אותו שבאותן השעות שהיא מאכילה, ואצלי הוא אף פעם לא ישן כמה דקות ומתעורר. יש שינות מסודרות, כפונקציה של שעת היקיצה. המרווחים קבועים וצפויים, וזה בגלל שאני מאפשרת לו לישון בלי הפרעות (בד"כ בחדר נפרד, בלי אור חזק, והכי חשוב - בלי רעשים חזקים או פתאומיים). לגבי ההערה האחרונה - אני סומכת על המטפלת - היא מאוד אוהבת אותו,ולא תפגע בו בשום פנים ואופן (אם כבר, לדעתי היא היסטרית מדי, ומגוננת מדי) ואין ספק שהוא אוהב אותה. זו הסיבה שבגללה לא פיטרתי אותה בחודש הראשון, שבו עברנו מלילות שקטים של שינה רצופה, לשלוש-ארבע ה תעוררויות בלילה

הקיצר, כשהחלטתי לא לפטר אותה, באותה נשימה גם ויתרתי על שגרה קבועה, למרות שזה דבר שאני מאמינה בו מאוד. (אגב, אני ממש לא חושבת שצריך להיות פסיכולוגית או גננת כדי להיות בעל/ת דעה על גידול ילדים (וגם ההפך הוא נכון).

 

[ענת5555]

../images/Emo140.gifטיפים שאולי יעזרו....

אצלינו מאז גיל כמה חודשים נוהל לילה עובד ממש טוב ואנחנו לא נשברים. אם עד לא מזמן הוא היה ישן טוב אז אפשר לנסות לכמה ימים כן להוציא אותו מהמיטה ולהרגיע אותו קצת על הידיים. אולי זו פשוט תקופה כזו. דרך אגב אני חושבת שחרדת נטישה מתחילה כבר מגיל 6 חודשים. אני בגישה שאם הילד הוא ממושמע וטוב בד"כ, אז אפשר לפעצים קצת לפנק אותו יותר. חוץ מזה=> * תנסי לשים לו דיסק עם מוזיקה קלאסית שקטה של לפני השינה. * תני לו "שמיכי"- חיתול בד פשוט יספיק. אנחנו התחלנו עם השמיכי כשלבת שלנו היתה תקופה של קשיים להירדם, ומאז זה עובד כמו קסם. חיתול בד הוא לא מסוכן ותמיד יש אותו בסביבה, לא משנה איפה נמצאים. *מנסיון שלי- כשתינוק מצונן/משתעל זה מאוד עוזר לשים לו את המיטה באלכסון אבל עדיף פשוט לשים ערימת ספרים מתחת לגלגלי המיטה בצד של הראש. ככה נוצר מצב שכל המיטה באלכסון.כמובן שלצינון ושיעול יש את כל הפתרונות הטבעיים (ןהמעולים) של: תרסיס מי-מלח, טבליות קרבול בחדר, אדים קרים, אוויר בחדר, שמן זעתר של מורז שמורחים ליד הנחיריים, סדרת ה- R ההומאופטית (לשיעול-R9) והמצויינת. בכל מקרה שיהיה בהצלחה והכי חשוב לא להישבר.....